1. אחרי שנהנתה בשבוע שעבר מהבטחת ההישארות בליגת העל, אתמול (ראשון) בית"ר ירושלים חזרה ליהנות מכדורגל. עם 3,000 אוהדים תומכים בנתניה, הקבוצה שיחקה כדורגל טוב ומשוחרר וגם ביצעה מהפך וניצחה 1:2 את הפועל חדרה. בסיום חגגו השחקנים בהתזת מים על יוסי אבוקסיס בחדר ההלבשה, וציינו את קבלת תעודת הפרו של העוזר גל כהן, שסחט מחמאות גם מאלי אוחנה על תפקודו העונה.
בהמשך השבוע צפויה הקבוצה לקיים מסיבת סיום עונה, ובסך הכל בבירה מסיימים עונה מסוייטת עם חיוך ואופטימיות, על אף אי הוודאות בנוגע לעתיד.
"כולנו מודעים לעונה המאתגרת שעברנו, ואני חושב שמגיע לכל אחד במערכת הזאת לחוות את הרגעים האלה", אמר מקס גרצ'קין בסיום. "כל ניצחון בשבילנו משחרר כל כך הרבה תסכול שעברנו העונה. מגיעה מילה טובה לקהל האדיר הזה, אני שמח שהוא חוגג וכך גם כל האנשים במערכת שהיו שם לאורך כל הדרך עבורנו".
גרצ'קין הסביר ש"כדורגל זה משחק של מומנטום, גם על המגרש וגם מחוצה לו, ומהרגע הראשון שיוסי דרך במועדון אפשר היה לראות שגם כשהפסדנו שיחקנו כדורגל טוב והיינו מחויבים. הדברים התחילו להתחבר, צריך להמשיך ליהנות".
המגן הודה ש"חד משמעית חששנו מירידת ליגה. המצב לא היה פשוט, הרבה שחקנים שיחקו עם פציעות וגם קיצצו במשכורות כדי לעזור למועדון הענק הזה, כי הוא יותר גדול מכולנו. אני באמת שמח שנשארנו, המקום של בית"ר זה בצמרת של ליגת העל".
2. הריאיון של יוסי אבוקסיס שפורסם אתמול, ובו הוא לקח אחריות על האירועים בבאר שבע והודה בטעות כשבחר לעזוב ולתקוף, הם חלק משינוי שעובר עליו, חלק מתהליך של הסקת מסקנות מצידו. ברמה התקשורתית, הוא לא כל כך עשה את זה לאורך הקריירה. זה התחיל בעונה הלא פשוטה בבני יהודה, עונה בה אולי בפעם הראשונה בקריירה שלו כמאמן ראה דברים יוצאים משליטה והתקשה להשפיע.
לא סתם אבוקסיס חזר לבית"ר. בחודשים האלה הוא חשב הרבה, הבין איך הוא רוצה לראות את השנים הבאות שלו כמאמן והחליט על מה הוא שם את הדגש בקבוצה עם קהל ואווירה כמו בירושלים – משהו שהוא תמיד חי ממנו כשחקן. עכשיו אבוקסיס רוצה לעבור דרך עם קבוצה ומרגיש שברגע שהדברים יתייצבו בבית"ר, גם עם תקציבים נמוכים, אפשר יהיה לבנות קבוצה טובה שהקהל יתגאה בה. בסופו של דבר העבודה כמאמן זאת הפרנסה של אבוקסיס, אבל למרות שהוא כבר קיבל הצעות, הוא הגיע לשלב שכסף אמנם חשוב אך הוא מזמן כבר לא חזות הכל. חשוב לו ליהנות מהמקום ומהדרך, ובבית"ר הוא מקבל את זה.
3. ובכל זאת, מתחת להנאה והחיוכים אי הוודאות לגבי העונה הבאה ועתיד המועדון ממשיך לבעבע. אם אלי אוחנה אומר ש"אף אחד לא יודע מה יקרה, אולי רק משה חוגג", לא בטוח שגם חוגג החליט. הוא מזגזג בין הידיעה שהוא חייב לשחרר את המועדון לבין האינטרסים האישיים שלו. בין הדרישות לקבל כסף עבור הקבוצה לבין ההצהרות כי יעביר אותה בחינם למי שייקח על עצמו את ההתחייבויות.
בסוף, המבחן יהיה הרגע בו חוגג יסכים להתנתק מהקבוצה ולהעביר את זכויות הניהול, כפי שארקדי גאידמק העביר אותן לקורנפיין בזמנו. רק אז אולי אנשי עסקים ואוהדים יתגייסו לסייע בדרך למצוא את הבעלים הבא. כל דרך אחרת תביא בקרוב מאוד להפגנות אוהדים ולהידרדרות שבסופה יגיע המועדון לפירוק.
