"נולדתי בקטמונים, מעוז של הפועל ירושלים. ולמרות שנולדתי בהפועל, דם צהוב של בית"ר ירושלים זורם בגופי, בלב ובנשמה. אני אוהב עד בלי סוף את בית"ר. זו הייתה הקבוצה הגדולה ביותר של העשור ההוא, עם כל הכבוד למכבי תל אביב של גרנט ומכבי חיפה של גיורא שפיגל. שלוש האליפויות היו מהדהדות והרעידו את הכדורגל במדינה. היו לנו אוהדים מאילת ועד מטולה. ימים של תהילה בלתי נתפסת".
אהוד כחילה החל בכדורגל את דרכו בשכונת רשבג בקטמון. "משפחתי הייתה שכנה למשפחות של יעקב בוזגלו, אברהם בן דוד, אריה שפירא ויואב בסון, והדרך למגרש הפועל ירושלים בקטמון הייתה קצרה, "הוא מספר, ונזכר באימון שהקפיץ אותו לקבוצה הבוגרת: "מאמן הפועל ירושלים היה אליהו עופר. התקיים בסוף השבוע משחק אימון נגד הבוגרים. שיחקתי בנוקשות ונתתי כניסה חזקה לרגליים של מישל דיין. את הצרחות של עופר שמעו בכל רחובות הבירה. לאחר האימון, עופר קרא לי אליו והזמין אותי לשבת, היישר להרכב הפותח. הוא אהב את המחויבות שלי לניצחון בלי לעשות חשבון לשום שחקן. הגשמתי חלום ילדות שזרם בי".
כחילה נולד ב-13 ביולי 1968. היום הוא מאמן את עירוני נתיבות, מאמן ילדים בדרום באר שבע ומוביל פרויקט ספורט בדימונה. את דרכו בכדורגל החל, כאמור, בהפועל ירושלים, אבל אז הגיע פרק חדש בחייו – באותה עיר, אבל בקבוצה אחרת. "בעונת 1987/88 עליתי עם הקבוצה לליגה הלאומית. עונה לאחר מכן סיימנו בראש הפליאוף התחתון וגם אחר כך לא היה חשש לירידת ליגה. אז החלו החריקות שלי בהפועל ירושלים, שסללו את הדרך החוצה מהמועדון".
זה לא היה סיפור שקשור לכדורגל.
"לא, זה פוליטי מקומי. הדוד שלי אברהם כחילה היה סגן ראש העיר ירושלים, סגנו של טדי קולק. הוא היה בסכסוך עם האיש החזק של הפועל ירושלים יואב דוגה, והגעתי להפועל חדרה של אלי כהן השריף, שהייתה במרכז הטבלה בליגה הארצית".
ואז, בזמן שגם בית"ר בארצית, לופא קדוש מצרף אותך.
"בית"ר הציבה מטרה לשוב בתוך עונה אחת לליגה העליונה. אלי אוחנה הגדול בחר לשוב מקבוצת בראגה בפורטוגל לליגה השנייה. בית"ר רכשה את הכרטיס שלי מהפועל ביותר מ-50 אלף דולר. ספגנו בעונת העלייה עם קדוש רק 20 גולים".
לא בכדי כחילה מחמיא לאוחנה. "הוא היה שחקן הכדורגל הגדול ביותר במדינת ישראל, בלי לזלזל בשמות הגדולים האחרים", הוא אומר, "אדם מדהים , אישיות במגרש ומחוצה לו. איזה עוד שחקן היה חוזר מבלגיה ופורטוגל לליגה הארצית? אין אהבה גדולה יותר מזאת לבית"ר ירושלים".
עונה לאחר שכחילה עלה עם בית"ר לליגה הלאומית הוא זכה לערוך הקפת אליפות. "שותפתי מעט מאוד בעונה הזאת", הוא משחזר, "היו בקבוצה סרגי טרטיאק, תומר אזולאי ואילן אלהרר במרכז הההגנה. תוסיפו את רונן חרזי ואוחנה, שכבשו יחד 29 שערים, ותבינו למה הקדמנו בעונת 1992/93 את מכבי תל אביב ב- 9 נקודות".
כלכלית בית"ר ירושלים סידרה אותך בחיים?
"היה קשה למועדון. עזרו לי כמה שהיו יכולים, כמובן בהשוואה לתותחים הגדולים".
באליפות של 1996/7 הוא כבר היה בורג חשוב. "היא כללה שמות שאי אפשר יהיה לשחזר בעתיד – אוחנה , איציק זוהר, קורנפיין, שאלוי, חרזי, פישונט, יוסי אבוקסיס, ניר סביליה ודוד אמסלם שהביאו את התואר מעל הראש של הפועל פתח תקווה ובאר שבע. כשעלינו למגרש, רעד עבר ביציעים. התחברתי למועדון ולקהל, האוהדים החזירו לי אהבה גדולה".
מי החלוץ שהיה לך הכי קשה מולו?
"אין ספק שאלי דריקס ממכבי תל אביב. קשה לכל בלם לשמור עליו, הוא חזק בגוף, וכמעט בלתי אפשרי מולו על הקרקע. משחק הראש שלו אדיר, לא שייך לליגה הישראלית, ממש ענק".
אם כבר מזכירים את מכבי תל אביב, היו לך הצעות כספיות טובות להגיע אליהם ולמכבי נתניה.
"מכבי תל אביב הציעו לי בתום עונת האליפות של 96/7 שכר כפול מבית"ר ירושלים, כמעט 120 אלף דולר. הייתה גם הצעה כספית של 100 אלף דולר ממכבי נתניה. זה היה קרוב, אבל היה קשה לי לקבל החלטה מהירה וזה התפספס".
הוא עבר להפועל באר שבע בעונת 97/8 ומיד ענד את סרט הקפטן. "באותה עונה עברתי משבר משפחתי פרטי. קשטן עשה שינויים והביא לקבוצה את אלון חרזי. קיבלתי בלב כבד ביותר החלטה להיענות להצעה של אליהו עופר ולהגיע לבאר שבע. הוא מינה אותי לקפטן במקומו של השוער שאול סמדג'ה. לא עזרתי במסע ההישרדות וירדנו לליגה הארצית יחד עם הפועל אשקלון, נקודה אחת פחות מבני יהודה ובית שאן".
בהמשך עבר כחילה להפועל כפר סבא, תחת המאמן שמעון שנהר, אבל נשאב ממנה להפועל תל אביב. "שיחקתי בכפר סבא רק 11 משחקים, עד לקריאה של השריף. עברתי להפועל תל אביב, בליגה סיימנו במקום החמישי".
בגביע זה היה סיפור אחר. במאי 1999, באצטדיון רמת גן, כחילה לקח גביע דווקא נגד בית"ר. היה לו קשה, אבל הוא לא מתבייש להגיד ש"הנפתי בכיף את גביע המדינה עם החולצה האדומה".
ההתחלה שלו בהפועל תל אביב לא הייתה סוגה בשושנים. "כשהגעתי האוהדים לא רצו אותי, קראו לי לחזור לבית"ר. עבורי רעש הקהל והקללות זה כיף ענק. אני אוהב שמדליקים אותי, וזה מניע ומוסיף לי התלהבות למשחק האימפולסיבי והאגרסיבי שלי. אוהדי מכבי תל אביב קיללו את אמא שלי, זה נתן לי דרייב".
הוא חזר לבית"ר ירושלים, הגיע גם איתה לגמר – ופגש את אותה הפועל תל אביב. "הייתה לי בליגה עונה טובה לצדו של סרגי טרטיאק. הגענו לגמר הגביע דרך ניצחונות קשים והארכה ופנדלים נגד בית"ר באר שבע ומכבי נתניה. בחצי הגמר השגנו ניצחון קשה 2:3 על כפר סבא. בגמר הייתה דרמת שערים סמוך לסיום, כשראצ'וניצה ופאצ'ה כבשו לפני השריקה והמשחק שנגרר להארכה היה דרמטי עד הסיום, עם גולים של טועמה ושל פאצ'ה. בהכרעה בפנדלים הפסדנו 4:2, זו הייתה אכזבה, היו גם דמעות".
בעונת 2000/1 שוב נדד. "אלי גוטמן הביא בלמים זרים ולא ברורים. הפכתי לבלם השלישי או הרביעי. עזבתי את בית"ר ירושלים וההמשך היה אצל רמי לוי ואלי אוחנה בבני יהודה. בהפועל פתח תקווה שיחקתי תחת אלי כהן ושוב בבית"ר ירושלים אצל השריף, בעונה לא מוצלחת במיוחד". קבוצת האחרונה של כחילה הייתה מכבי הרצליה בליגה השנייה, שאחריה פרש מכדורגל פעיל בגיל 36, לא לפני שגידל דור המשך.
קיים הבדל בין הבן שלך טל למשחק שלך?
"לטל יש נתינה מקצועית גדולה ואת כל היכולת להצליח. אני הייתי יותר רע ואגרסיבי, טל יותר טכני עם בעיטה טובה בשתי הרגלים ומשחק ראש טוב. הוא היה בליגה ביוון בתקופת הקורונה, אני בטוח שבעונה הבאה הוא יהיה בקבוצה טובה בליגת העל".
