לחגיגות הזכייה בגביע המדינה אמש (רביעי) הגיע עומרי גלזר מהבית של שגיב יחזקאל. היו שם גם רותם חטואל, תומר יוספי, אור דדיה ואביב סולומון. הם עשו על האש ושיחזרו את אירועי הגמר. גלזר סיפר שהוא באדרנלין כל כך גבוה שאינו מצליח לישון. "הצלחתי להירדם רק בשמונה וחצי בבוקר לזמן כל כך קצר. ממש הכרחתי את עצמי להירדם. אני בהיי מטורף. לא יכול אפילו להסביר מה עובר לי בגוף. זו הרגשה שאי אפשר להסביר".
בגלל הזכייה או בגלל שלושת הפנדלים שעצרת?
"הפנדלים הופכים את הזכייה ליותר גדולה ברמה האישית. אני גם בציפייה גדולה לחגיגות. זה ההיי הכי מטורף שהיה לי בגוף. בחודש הבא אני אתחתן, אז אני אוכל לעשות השוואה למשהו אחר מחוץ לכדורגל".
הוא גדל בצפון תל אביב, בשכונת רמת החייל. שיחק בילדים במכבי תל אביב סניף צפון. היה בן מחזור של יונתן כהן, דן גלזר, מתן חוזז, מאוויס צ'יבוטה, מקס גרצ'קין והשוער סהר חסון שקיבל קצת יותר קרדיט ממנו בשלב מאוחר. בגיל 17 הוא החליט שזה מספיק לו ושבמכבי תל אביב יהיה לו כנראה קשה להיות שוער ראשון, אז הוא עשה מעבר להפועל רעננה ואחרי כמה שנים נרכש על ידי מכבי חיפה. לא היה קל באותן שנים בחיפה הלחוצה. הקבוצה לא הייתה טובה והוא כשוער צעיר נכווה מאוד מחוסר הסבלנות. הוא הושאל לסקציה נס ציונה וירד איתה ליגה. בעונה שעברה חזר למכבי חיפה ושימש שוער שני. בסיום העונה החליט שהוא יורד דרומה להפועל באר שבע.
"כשבאתי להפועל באר שבע, אוהד לויטה בדיוק עזב והיינו רק אני ורז רחמים. היה לי ברור שהמועדון יביא עוד שוער בכיר ושאני לא אהיה לבד ואכן הגיע אריאל הרוש שפתח את העונה כשוער הראשון. אבל הכדורגל דינמי ויש פציעות ואריאל באמת נפצע לתקופה ארוכה. נכנסתי לשער ולקחתי את ההזדמנות".
איך זה ללכת בתחושה שהבאת כזה אושר לעיר שלמה?
"מעבר לזה שמדובר באושר מטורף, אני באמת חושב שהקרדיט הוא לכולם. מההנהלה דרך הצוות המקצועי והקהל. רמזי ספורי עלה לשחק עם 38 וחצי חום והקריב את עצמו. השער שהוא כבש היה דבר מדהים אחרי יום שלם שהוא סבל. נכון שבסוף הפנדלים הכריעו אבל לאורך 120 דקות כולם נתנו את שלהם. בסוף זה כאילו שאני הבאתי את הגביע אבל הקרדיט הוא באמת לכולם. זה גביע של כל העיר".
הפנדלים של מכבי חיפה היו רעים או שאתה זינקת מצוין?
"גם וגם. נכון שיש קלישאה שהפנדלים תלויים בבועט אבל יש גם לשוערים חלק. יש פנדלים שגם אם תזנק לפינה הנכונה ותדחף בכל הכוח לא תגיע. אבל עדיין צריך שוער טוב ובעיטה לא מושלמת".
תמיד היית שוער פנדלים טוב?
"פנדל אחד במהלך משחק זה מזל. דו קרב זה ללכת על דרך מסויימת ולהאמין בה. יש כאן הרבה מלחמה פסיכולוגית. איך אתה מוציא את היריבים מריכוז".
העונה עצרת פנדלים?
"אריאל עמד בפנדלים שהיו במהלך העונה נגד סכנין ומכבי חיפה והוא עצר אותם. בדו קרב שהיה בגמר גביע הטוטו מול מכבי חיפה אני עמדתי ועצרתי את עומר אצילי. שם בסוף הפסדנו בפנדלים כי החטאנו שניים".
ובקריירה בכלל?
"בקריירה עצרתי פנדל של מאור בוזגלו בטרנר כששיחקתי בהפועל רעננה ונגמר תיקו אפס. עצרתי גם לאיתי שכטר שהיה בבית"ר ואני הייתי במכבי חיפה. יש לי אחוזים לא רעים בפנדלים, אבל לא מטורפים. עכשיו אולי זה ישתנה ושחקנים יפחדו לבעוט לי פנדלים".
זה עושה את העבודה גם בפנדלים וגם בכלל. יאבדו מולך את הביטחון עכשיו. אתה בן 26 עכשיו. יכול להיות שהגעת למכבי חיפה בגיל מוקדם מדי?
"יש הרבה שוערים בעולם שבולטים כבר בגיל צעיר. התחלתי במכבי חיפה בצורה מצויינת. נבחרתי לתגלית העונה והגעתי לנבחרת. פשוט היינו פחות טובים אז. בטח בהשוואה למכבי חיפה הנוכחית. אולי לא הייתי מספיק בוגר ולא הצלחתי להכיל את זה. אולי היה יותר קל ליפול עלי כי הייתי צעיר אבל אני מאמין שאם אתה ממשיך לעבוד קשה, תגיע למקום שאתה ראוי לו. עברתי לא מעט קשיים במכבי חיפה וירדתי ליגה עם נס ציונה בעונה שמאוד ביגרה אותי. לא עזבתי את מכבי חיפה בצורה כואבת. זה היה נכון לשני הצדדים להיפרד והפרידה היתה ברוח טובה. נגמר לי החוזה ובחרתי לא להמשיך שם. אני שמח שקיבלתי החלטה נכונה".
הסיפור הגדול הוא שאריאל הרוש תוכנן להיות השוער בגביע המדינה והוא באמת עמד עד רבע הגמר. ואז אליניב ברדה החליט ללכת איתך בחצי הגמר מול מכבי תל אביב כשהוא מודה שזו היתה ההחלטה הכי קשה שלקח בקריירה הקצרה שלו.
"לפעמים יש תסריטים שלא אנחנו שולטים בהם. לא הייתי רוצה להיות מאמן וההחלטה ההיא של אליניב היתה באמת קשה. אליניב החליט ללכת איתי בחצי הגמר למרות שאריאל באמת עמד בסיבובים קודם ועשה זאת היטב. אם הוא היה מחליט ללכת עם אריאל הייתי תומך בכך. אני שמח שבסוף הוא החליט ללכת איתי בחצי ובגמר. לא יכולתי לכתוב תסריט יותר ורוד מזה".
איך היתה מערכת היחסים ביניכם לאורך כל העונה?
"מערכת יחסים מצויינת. אנחנו דוחפים אחד את השני באימונים. כל אחד רוצה להוכיח את עצמו. אריאל מאוד פירגן לי ואני מחזיק ממנו כבן אדם מדהים. אני לומד ממנו המון".
אני יכול להגיד לך באופן אישי שעוד לפני היכולת במגרש, הרשימה אותי העובדה שאתה השחקן שהופיע הכי הרבה העונה למסיבות עיתונאים. איך זה שהפילו עליך כזו אחריות כבר בעונה הראשונה?
"זה מהבית. אימא שלי היתה דוברת חברות גדולות במשק. מגיל קטן היא לימדה אותי איך להתראיין ואיך להביע את עצמי בצורה הכי טובה. בבאר שבע כנראה שמו לב לזה והחליטו לשלוח אותי להרבה מסיבות עיתונאים".
ספר על התחושות שלכם לפני הגמר. הרי הייתם עם הגב אל הקיר. בעוד שמכבי חיפה הגיעה עם שלושה תארים, לכם היה סיכוי אחד לזכות בתואר אחד. עד כמה זה הלחיץ?
"באנו בצורה מצויינת. הצוות הכין אותנו הכי מקצועי. היינו רעבים כל כך שלא ראינו סרט שנצא בלי הגביע".
לא היה אלמנט של לחץ מוגבר במלון לפני המשחק?
"לחץ היה בשני המועדונים לפני המשחק. לחץ ומתח. אבל באנו בטוחים בעצמנו ובגישה מושלמת למשחק. הגיע לנו לנצח כבר ב-90 דקות. ניטרלנו את מכבי חיפה עם כל הכישרון שלה. שלטנו בצורה מוחלטת במגרש".
מי היה אחראי להכנה הנהדרת שעשיתם?
"יש לנו צוות מקצועי ברמה הכי גבוהה שאפשר".
אבל צוות לא מנוסה על הקווים.
"אליניב ברדה ומאור מליקסון הם מגדולים השחקנים ששיחקו כאן כדורגל. הם מבינים כדורגל ברמה הכי גבוהה שאפשר. מעבר לטקטיקה הם חזקים ברמה המנטלית. אלה שני אנשים שאני מסתכל עליהם בהערצה. אני מעריץ את ברדה ומליקסון. הם זכו בהכל"
הם יודעים לגעת בנפש של השחקן הכי טוב?
"גם בנפש וגם ברמה המקצועית. יש לנו גם את גיל לבנוני בעזרה המנטלית ולי באופן אישי יש את שי הס כמאמן שוערים אישי. הוא הכין בצורה נהדרת".
שמעת שרועי משפתי נפצע ושג'וש כהן בספק גדול. בטוח שהתעניינת בכך שרועי פוקס עשוי לעמוד במשחק הזה.
"אני מכיר מצוין את שלושת השוערים של מכבי חיפה. התאמנתי עם רועי פוקס במכבי חיפה. הוא שוער צעיר והוא עשה משחק מצוין. מגיעה לו מילה טובה".
הלב שלך יצא אליו על כל הסיטואציה?
"אני בקשר טוב מאוד עם רועי. חבר מאוד טוב. לפני המשחק לא יצא לי לדבר איתו כי כל אחד היה במרחב שלו. הוא איחל לי אחרי המשחק ברכות ואני אוהב אותו. הוא התמודד עם הסיטואציה ברמה הכי גבוהה שאפשר. זה לא דבר של מה בכך לפתוח בהרכב במעמד כזה אחרי שלא שיחקת כל העונה".
היו הקנטות מיוחדות מצד אוהדי מכבי חיפה שעמדו בגב שלך?
"הקנטות רגילות. משהו שהוא בגדר הנורמה בכדורגל. זה בכל מקרה לא משפיע עליי. התרגלתי לדברים האלה. בזמן המשחק אתה לא מרגיש את זה".
אתה במסלול נהדר שכולל את מכבי חיפה והפועל באר שבע. למה התפספסה לך קריירה במכבי תל אביב?
"בחרתי מסלול שונה. במכבי תל אביב היו באותה תקופה שוערים זרים. וינסנט אניימה מגדולי השוערים ששיחקו כאן, היה שם. פחות ראיתי את העתיד שלי בקבוצה הבוגרת שם ולכן הלכתי לרעננה, שם הבוגרים היו באותה התקופה בליגת העל. למזלי הגעתי לבוגרים ומכבי חיפה רכשה אותי מהם".
כששיחקת עם דן גלזר, בטח חשבו שאתם משפחה.
"זה קרה המון שהיו בטוחים שאנחנו משפחה. דן ואני חברים ממש טובים".
הקטע המשפחתי של דן הוא דווקא עם שוער אחר, דניאל פרץ שהוא בן הדודה שלו. מה אתה אומר על הנסיקה שלו?
"דניאל עושה עונה מצויינת. יש לו עתיד גדול. הוא קיבל מעטפת רחבה במכבי תל אביב. סומכים עליו מאוד".
לא צריך ללכת לשוערים זרים בארץ?
"יש המון שוערים ישראלים מעולים שצריך לתת להם זמן וסבלנות. לא צריך לרוץ לשוק השוערים הזרים".
אחרי הזימון לנבחרת ישראל, זה לא משנה מי יעמוד בשער, יש לנו בבעיה במצבים נייחים.
"רוב הגולים בכדורגל מגיעים ממצבים נייחים. תראה את הגולים בגמר הזה. כמעט הכל ממצבים נייחים. זה לא רק עניין של נבחרת ישראל. יש מרימים ברמה מאוד גבוהה וזה מאוד מקשה על ההגנות".
אתה מרגיש תחושת פספוס על העונה הזו של הפועל באר שבע?
"היו משחקים בהם יכולנו לצמצם את הפער ממכבי חיפה. אבל עשינו עונה מצויינת. היינו עד השנייה האחרונה במאבק על כל התארים".
אגב, בפנדל האחרון שעצרת את מאוויס צ'יבוטה ראו שבזמן שכולם עטים עליך בשמחה, אתה בחשש שדניאל בר נתן יבטל את הפנדל. לקח כמה שניות עד שהוא אישר.
"לפני הפנדל ניגשתי לדניאל בר נתן ואמרתי לו: 'אם אני עוצר את הפנדל זה נגמר, כן?'. אז הוא השיב לי שכן. אז אמרתי לו: 'אוקיי, תתכונן לסיים כי אני עוצר'. אז הוא השיב לי: 'סבבה. רק תחכה שיאשרו לי שהפנדל חוקי גם אם תעצור'. מערכת הואר היא זו שקובעת בפנדלים אם השוער לא קפץ לפני הזמן. ברגע שעצרתי, הסתכלתי עליו והוא אמר לי לחכות. התחלתי לחגוג והוא לא אישר עדיין. החגיגה קצת נקטעה אבל אז הוא אישר שהעצירה חוקית".
תמונת הנשיקה שלך עם איתי שכטר הפכה ויראלית.
"איתי שכטר זה פיגורה מאוד גדולה בכדורגל. אדם שאי אפשר לא לאהוב אותו. הוא בא אלי בסוף ואמר לי: 'אתה לא יודע כמה אני אוהב אותך' ודחף לי בוסה לפנים. לאיתי שכטר קשה לסרב. שכטר זה אגדה. כל שחקן צריך לחוות את איתי שכטר בקריירה. כל שחקן חולם שיהיה לו שכטר בחדר ההלבשה. עד העונה הזו לא הבנתי על מה מדברים, אבל אחרי העונה אני מבין ובגדול. עד שאתה לא חווה אותו ביום יום, אתה לא יודע מי זה איתי שכטר".
