"בכיתי בחדר ההלבשה, זה היה הרגע הכי קשה שלי במכבי חיפה"

אחרי עונה ממש לא פשוטה מבחינה אישית, שכללה בין השאר היעדרות ארוכה מהמגרשים בשל פציעה וחזרה הדרגתית לכר הדשא, קפטן מכבי חיפה נטע לביא התארח אצל אורן יוסיפוביץ' בפודקאסט "הפודיום" ודיבר על הכל: חגיגות האליפות המוזרות, סגנון המשחק שהשתנה, הביקורות, ההשפעה של צא'רון שרי, הגעת עומר אצילי, הנבחרת, התקרית עם הקהל ועוד.

על כך שחגגו לאחר הפסד מכבי ת"א וגם לאחר הפסד בגמר הגביע: "החגיגות כן היו מוזרות, אבל היינו צריכים לחגוג בשביל הקהל שלנו שבאמת מגיע בכמויות מטורפות וגם בשבילנו כי זו הייתה עונה לא פשוטה שצריך לחגוג אותה".

האזינו לפודיום

על החזרה מהפציעה: "הדבר שהיה לי הכי קשה מאז שחזרתי זה להיות יציב. כשנתתי משחק טוב בדרבי בחצי גמר הגביע אמרו 'הוא חוזר לעצמו', כשהיה משחק פחות טוב אמרו 'הוא לא ביכולת שלו'. לא הייתי יציב וזה מה שגרם לזה שכל הזמן לא ידעו איפה אני נמצא. יש לזה גם סיבות – זה לא תירוץ, אבל מול קריית שמונה עליתי עם זריקה וקיבלתי מכה ברגל השנייה באימון שלושה ימים לפני המשחק ולא התאמנתי ואז היה איזה כדור שלג. זו הייתה שנה לא פשוטה מבחינה מקצועית".

על סגנון המשחק של מכבי חיפה העונה: "השנה הסגנון השתנה – ניסינו להגיע כמה שיותר מהר לשחקנים שלנו מלמעלה שהם הכוח שלנו, ואני כן רגיל שיש בילד אפ כזה שאני נוגע הרבה בכדור. צריך להתאים את עצמך. גם כששיחקתי '8', זה היה שונה כי אבו פאני בא יותר לכדור, וזה בסדר כי הוא עשה עונה מדהימה, אבל אני צריך להתאים את עצמי למשחק. אני לא רואה את עצמי כמו שרי שיכול לגעת 10 פעמים בכדור במשחק ואז יעשה פעולה מטורפת".

על תחילת הדרך שלו במועדון: 'למדתי את מכבי חיפה מ-א' עד ת'. בשנה הראשונה לא הוצאתי מילה מהפה. הסתכלתי. פשוט הסתכלתי ימינה ושמאלה ולמדתי את המערכת. לקח לי איזה שנתיים שלוש. בסוף, כשהצלחתי להבין איפה אני נמצא, ניסיתי לעשות מה שאני יכול בשביל לעזור למועדון לחזור למקום שהוא צריך להיות בו, וזה לקח קצת זה הזמן אבל זה הגיע.
כשלקחנו את הגביע(15/16 עם רוני לוי) — היינו עוד קבוצה, לא היינו פקטור בכלל, והיום כל האחרות השנה לא היו פקטור עבורינו. זה לקח 7 שנים, אבל זה התחלף".

על התקופה לצד דקל קינן: "דקל היה שם המון בשביל השחקנים, במיוחד הצעירים. הוא בא אליי יום אחד, והייתי ילד. הייתי בעונה טובה והביטחון שלי עלה והוא בא אליי ואמר 'אל תיקח את מה שלא שלך בכוח. תן לדברים לעשות את שלהם'. והלכתי הביתה, חשבתי על המשפט הזה ומה זה אומר והבנתי שגם אם זה ייקח עוד שנה-שנתיים עד שאהיה קפטן אני צריך עוד קצת ללמוד. הייתי בן 20-21. דקל תמיד היה שם לעשות את השיחות האלה עבורי ועבור שחקנים אחרים".

על תפקיד הקפטן: "מה שלי חשוב שכשיגיע הרגע (של הפרישה) יגידו 'הוא היה שם גם בשביל השחקנים וגם בשביל המועדון והוא תמיד גרם להכל לעבור בצורה יותר חלקה'. אני רוצה שהשחקנים יאהבו אותי לא כי אני קפטן, לא כי אני איזה מאיים או נכנס לחדר ההלבשה ואני מתחיל לצעוק על כולם, אני לא חושב שזה עוזר. אני לא חושב שזאת הדרך בכדורגל".

אולי הוא לא מספיק מוערך מבחינה תקשורתית: "אין לי חברים בתקשורת. אין לי מקורבים. בבית שלי יודעים שלא מדברים עם התקשורת בחיים, יודעים שלא מתקשרים למאמן או לינקעל'ה. זה גורם לזה שלא מכירים אותי, לא יודעים מה אני עושה. גם בתוך המועדון אני אף פעם לא אומר להם 'בואו נעצים את מה שאני עושה'. אני רוצה לעשות את זה בשקט. רוצה שהשחקנים והמועדון יעריכו אותי, זה הרבה יותר. זה גורם לזה שבקלות כותבים עליי ומדברים עליי כאילו אני לא קפטן וצועק בחדר ההלבשה ושאני לא צריך להוביל את הקבוצה. הרבה פעמים אומרים את זה. באליפויות זה פחות, כשלא היה אליפויות זה היה יותר: אני כל היום מתעסק במכבי חיפה, ואז עולה איזה מישהו ואומר 'הוא לא קפטן'. ואני כל היום אני קם ב-7 בבוקר ונוסע ליענקל'ה. אני יושב אצלו 3 שעות ומסביר לו מה אני חושב, ואומרים 'אתה רק עם סרט על היד".

אז למה זה קורה? יכול להיות שבגללי, יכול להיות שאני לא מראה את הנוכחות שלי, ואני גם לא איזו דמות של 'אל תדברו עליי', איזה דמות מאיימת. אני זורם. זה מה שיצא בסוף. אני רוצה לחשוב שאנשי מקצוע כן מעריכים אותי. אני מדבר על התקשורת בכללי. אם כולם יהיו על המגרש ומכבי חיפה תפסיד – יבואו לנטע לביא. לא משנה מה. יכול להיות שזה בגלל שאני קפטן, אבל גם היו קפטנים שלא נפלו עליהם ככה. יכול להיות שזה בגלל איך שאני מתנהל… כשעליתי לבוגרים היו כל שנייה הדלפות וגיא לוזון ביקש להוציא את הפלאפונים מחדר ההלבשה וחיפשו מי מדליף – אז ננעלתי. לא דיברתי עם התקשורת, הרגשתי שזה לא מגיע לה. היום אני כן חושב שצריך קצת לדבר, שכן צריך לראות קצת את הצד שלי, מאיפה אני בא, מה אני עושה… אבל היו שנים שאמרתי שלא משנה מי בא ומי רוצה ראיון, אני לא אתראיין. ואם כן, אז אני אהיה קלישאתי ולא אתן להם כלום.

"אני באמת רואה את טובת המועדון לפני הכל. בטח בשנים הרעות. כל החיים שלי היו סביב מכבי חיפה. היו לי שיחות של שלוש שעות שהייתי חוזר מהאימון, והיו מחשבות, ולא הייתי עוזב את זה עד שהייתי מוצא מה אני באמת חושב ומה האינטואיציה הכי חזקה שלי וכל כולי היה 'מכבי צריכה להיות אלופה'".

על דולב חזיזה: "כל קבוצה היום רוצה את דולב חזיזה. אני אומר לך באחריות. אם יש לך את דולב חזיזה בקבוצה – אתה תהיה מבסוט".

על צ'ארוון שרי: "אני לא יודע איך הבאנו את שרי.שרי הפך אותי לשחקן יותר טוב. אני ידעתי שכל פעם שאני מסתובב, הוא בצד ימין ב'חור', ולא משנה איך תתן לו את הכדור – הוא יעצור אותו עם הפנים לשער. נכון, יש לו כמה פעמים קבלת החלטות פחות טובה, אבל הוא השחקן הכי גדול שהתאמנתי איתו ושיחקתי איתו ביי פאר. זה שחקן שרץ 12 ק"מ כל משחק ועושה הכי הרבה ספרינטים בקבוצה, והוא בן 33 והוא עושה את הדברים בצורה מטורפת לגילו. הוא הפך אותי לשחקן הרבה יותר טוב בעצם זה כשהוא עמד נכון במגרש, עוד בעונה הראשונה שלו אצל מרקו. לאט לאט התקדמנו ולאט לאט כל השחקנים מבינים אותו יותר. שעומר ודולב לא יהרגו אותי, אבל אם אני מסתובב ויש לי 3 אופציות – עומר אצילי, דולב חזיזה או צ'ארון שרי, אז צ'ארון שרי יקבל את הכדור. הם יתבאסו עליי, אבל אני גם תמיד אומר להם את זה באימון, שלא יחשבו שאני מלכלך עליהם'".

על עומר אצילי: "אצילי הגיע אלינו מאיביץ'. לא הלך לו בחודש-חודשיים הראשונים. הוא כל הזמן אמר לי 'בוא נלחץ, בוא נעשה הגנה, בוא נרוץ…' באתי אליו ואמרתי לו 'יכול להיות שזה מכניס אותך למשחק, יכול להיות שלא, אל תתעסק בהגנה. אנחנו נעשה לך את ההגנה. בשבילי אתה שחקן איכותי שצריך לעשות דברים עם הכדור. ברור שלא בגלל זה היו לו אחר כך עשרה בישולים, זה לא בגלל שאמרתי לו, אבל זו דוגמא לאיך אני מנסה להבין מה כל שחקן צריך. אחר כך כשנתנו תצוגות הוא בא ואמר לי 'כדורגל זה כיף כשמשחקים כדורגל'. הלרדוף הוא חשוב, הלעשות הגנה זה חשוב אבל אתה שחקן כנף, שחקן התקפה, אם אתה תתן לי כל עונה 20 גולים ו-10 בישולים — אל תעבור את החצי'".

על הקושי מול מכבי תל אביב של איביץ': "'מול מכבי תל אביב של איביץ' היה לנו מאוד קשה. פערי הרמות היו גדולים. היו שם פערי רמות. בסוף אתה יכול לנצח משחק כזה או אחר, ואם מסתכלים אחורה היינו צריכים לעשות את הדברים יותר טוב, אבל בסוף שמסתכלים על מי הייתה אז קבוצה יותר טובה – הם היו יותר טובים מאיתנו, ואין מה לעשות".

על השער הדרמטי של אמנגה בעונה שעברה: "'אחרי הגול של מייקל אמנגה היה לילה לא פשוט. הייתי בהלם כי לא הייתי יכול לשחק את המשחק האחרון. היה מתח אדיר בסוף, זה לא כמו השנה. אחרי הגול של קבהא בטרנר הרגשנו שזה שלנו, ובאנו לקריית שמונה ולא היה משחק גדול, אבל כבר הבקענו, הרימו לדוניו משום מקום ואני לא יודע איך הוא הבקיע שם גול. פתאום משום מקום קיבלנו גול, אדיר דרך אגב. היינו בהלם. הייתי בהלם. גם כי לא יכולתי לשחק במחזור האחרון וגם כי הייתה תחושה של 'מה לא עברנו?' עברנו הכל השנה, אז גם את זה אנחנו עוברים'. בדרך חזור הייתה נסיעה ארוכה וזה היה לטובתינו, אתה לא יכול שלא לדבר שעתיים. אם זה היה סמי עופר והיינו הולכים הביתה – אולי זה היה שונה. התחלנו רק השחקנים לדבר והבנו שתיקו במשחק האחרון ואנחנו אלופים. אז קצת אופטימיות אחרי ההלם. הגעתי הביתה ואשתי צילמה אותי והיא אמרה לי 'אתה עוד תזכור את הרגע הזה' והייתי גמור. עברנו מ-2:0 ל-2:2, דברים מטורפים, הצעה מצסק"א, פתאום משחק אחד ואני לא משחק בו. ובאמת צחקנו על זה בסוף".

על החלום לצאת לאירופה: "אני רוצה לנסות לשחק בחו"ל. חו"ל זה חלום. זה משהו שכל הישראלים אומרים בגאווה שהם רוצים. מתי זה יקרה? אני לא יודע".

על הקושי של מכבי חיפה מול מכבי ת"א: "המשחקים מול מכבי ת"א זה משהו שמעצבן. ה-2:3 היה טירוף, אבל גם שם היינו בפיגור 2:0. זה מעצבן. אנחנו כל הזמן מדברים על זה, וגם לפני המשחק האחרון דיברנו על זה. זה משהו שיקרה, אני בטוח שזה יקרה. גם במשחקים מולם יתהפכו הכוחות".

'על נבחרת ישראל: "החותמת לעונה הזאת זה שאני לא מוזמן לנבחרת. בסוף יש מאמן שצריך לבחור 4 שחקנים, ששניים מהם ישחקו ועוד אחד לא יעשה פרצופים בספסל… אני לא שם, ואני חושב שאני צריך לפתוח בנבחרת, אבל אם תשאל שישה שחקנים בעמדה שלי, הם יגידו אותו הדבר. בסוף יש מאמן, זה באמת לא קלישאתי, אני באמת מאמין בזה שמאמן הוא זה שקובע, והוא זה שצריך ללכת עם הסגל שלו. ברור שאני חושב שאני צריך לפתוח בנבחרת, אבל תשאל את דן גלזר, את עדן, את ביברס, את דור פרץ ואת אבו פאני והם גם יגידו לך שהם צריכים לפתוח. מאמן מחליט מה שהוא מחליט, ואנחנו השחקנים צריכים לכבד אותו. אני בחיים לא אלך נגד הנבחרת ואכתוב משהו כשאני עצבני".

התקרית עם האוהדים: "לפני שנה הפסדנו בשני משחקים ברציפות – דרבי והפועל כפ"ס, ובאו אוהדים למגרש. אוהדים פועלים מהרגש, אני לא בא אליהם בטענות, זה מה שהם עושים והם בסוף רוצים שהקבוצה תצליח ולפעמים הם עושים גם דברים שהם לא מבינים את המשמעות. הם באו, כשכל הקבוצה באימון, והתאספו סביבי, וקיללו וצעקו ואני כאילו נותן את כל כולי עבור מכבי חיפה, אז למה אליי? אני עושה את הכל. מי שיודע מבפנים יודע כמה אני השקעתי בשביל שהמועדון הזה הגיע לאן הוא הגיע — ובכיתי באותו יום. בכיתי בחדר ההלבשה, התחלתי לבכות, ואז שרי בא אליי ואמר לי 'אני איתך, אל תדאג', ועוד יותר בכיתי אחרי שהוא אמר לי את זה מהאמוציות. זה היה רגע מטורף עבורי, זה היה הרגע הכי קשה שלי במועדון והיו רגעים קשים. היו רגעים מאוד קשים. היו החלפות מאמנים והפסדים ופציעות אבל זה היה רגע אחר, זה היה רגע שמאוד פגע בי כי הרגשתי שזה לא מגיע לי שיבואו אליי, יתחילו לקלל אותי ויגידו לי 'מי אתה', 'אתה לא קפטן' ו-'תוריד את הסרט'. לא בטוח שזה קרה בגלל התקשורת, למרות שכן יש אלמנט. עברתי הרבה במכבי חיפה ותמיד תמיד אני רואה את המועדון לפניי'".

על מינוי גל אלברמן: "אני חושב שאחד הדברים הטובים שעשו במכבי חיפה זה לתת לאלברמן את הבמה ואת הכוח להשפיע ולהיות פקטור בקבלת ההחלטות. זה ניצול הזדמנות מטורפת. הוא הלך ללמוד ונהיה המנהל המקצועי של מכבי חיפה היום שמקבל החלטות לא פשוטות ובגלל שהוא בא מהכדורגל ולמד מהשטח והיה גם שחקן – זה עוזר לו לקבל החלטות נכונות".

השחקן שהכי קשה לו לשחק נגדו: "היה לי מאוד קשה לשחק נגד איל גולסה. בשנים טובות שלו – הוא '8' בין הגדולים. גולסה שחקן שחקן".