"כל הספד, כל זיכרון, מעיד על כישרונו המיוחד של מודי בר און"

עולם הספורט ממשיך לעכל בעצב את מותו של מודי בר און, שאתמול (שלישי) הובא למנוחות. הפרשן, מנחה הטלוויזיה, הבמאי, התסריטאי והעיתונאי הלך לעולמו ביום שני בתום מאבק עיקש במחלת הסרטן בגיל 59 בלבד. מאות בני אדם ליוו אותו בדרכו האחרונה, ונדמה שקשה מאוד לעכל שהחיוך הנצחי, הכישרון העצום והרוח הנעימה והמרעננת כבר לא יהיו חלק ממסך הטלוויזיה שלנו.

בפתח התוכנית, נפרד שרון דוידוביץ' נפרד ממודי ז"ל, וספד לאדם המיוחד שהותיר בור עמוק בלכתו. "24 שעות עברו מאז נטמן באדמה מודי בר־און, בגיל 59 בלבד, וההספדים נמשכים", אמר דוידוביץ', "אנשים מדברים, כותבים, בוכים. למרות העומס והכמות, נדמה כאילו זה אף פעם לא נמאס. כל הספד נוגע, כל זיכרון אחר, ומאיר עוד קצת על אופיו וכישרונו המיוחד של האיש ששינה כאן את הטלוויזיה, האיש שהשפיע על מיליונים כמעט שלושים שנה".

"בין כל הזכרונות, הסרטונים והקליפים שעלו, אחד תפס את העין", הודה. "לפני פחות משנתיים, באצטדיון טדי הריק מאדם בשל מגבלות הקורונה, בתחילת שידור של כדורגל ישראלי אחרי שלושה חודשים של אף משחק, עומד לו בר־און, כבר לא צעיר ובלי השיער הארוך המפורסם, רוקד ושר, מפזז מסביב וממציא מילים למנגינה מפורסמת. עם אותו חיוך, אותו קסם ואותה אהבה לטלוויזיה ולכדורגל. זכרו אותו כך או אחרת, איך שבא לכם. מה שבטוח – זכרו אותו. כי באמת שיהיה קשה לשכוח".

שותפו לתוכנית, חבר פאנל הספורט אריה מליניאק, סיפר גם הוא על התחושות הקשות, והתייחס לפוסט שכתב לזכרו של בר־און: "גם במדינה שאין בה תרבות ואין בה ספורט, מודי הצליח להוכיח שאפשר לעשות תרבות ספורט".