"גיורא שפיגל הגיע למכבי חיפה עם שיטות אימון ומשחק מתקדמות. הוא הקנה את מערך ההגנה בקו אחד, בניגוד לבלם אחורי וקדמי שהיה מקובל אז. בוקר אחד אני מקבל הודעה מהמועדון להגיע למלון 'נוף', שם הוא נהג להיפגש בנושאי מכבי חיפה. גיורא הגיש לי מכתב חתום של המועדון בו כתוב שאני מפוטר ממכבי חיפה ורשאי ללכת לכל קבוצה בה אחפוץ. במועדון דרכי הגיעה לסיום".
30 שנה חלפו מאז הפגישה ההיא, ועופר מזרחי עדיין כואב. את מה שקרה לו בזמן שישב על אותו כיסא הוא זוכר היטב. "זה היה הלם עצום, הלב התנפץ לרסיסים. לא ידעתי איך לאכול את ההחלטה שזורקים אותי ממכבי חיפה, שאני יותר לא במועדון שאני אוהב מגיל 6 יותר מכל דבר, מועדון בו הייתי אחד השחקנים המובילים והותרתי חותם על אליפויות גדולות".
ביקשת משפיגל הסבר למהלך?
"ביקשתי מגיורא הסבר בארבע עיניים. נאמר לי כי הגיעו למועדון ואליו כל מיני סיפורים שאני מלכלך עליו ועל המועדון עם אלי גוטמן, שהיה לפני הגעת שפיגל העוזר של שלמה שרף, דברים כואבים שלא היו ולא ונבראו".
ומה קרה אחר כך?
"הכאב והזעם הציפו אותי ונעלבתי קשות. האמנתי שהנשיא יעקב שחר יתערב, שהאוהדים יובילו מהלך של חזרה מההחלטה וזה לא קרה. זה הרי לא היה מקצועי, האשימו אותי בדבר לא נכון. זה כמו לנתק לעולמים ילד מאמא שלו. לקחתי את זה קשה מאוד לאורך שנים ולא הצלחתי להתגבר על הניתוק הזה. זה כואב לי עד עכשיו, כי הרגשתי שהיה לי מה לתת גם לצדו של אלון מזרחי. עם גיורא שפיגל אין לי מאז כלום, ולא ראיתי אותו מאז מקרה המכתב".
מזרחי נולד בחיפה ב-3/3/1967. "בשמונה השנים האחרונות אני עובד בנמל חיפה, נהג גורר מכולות מהאוניות בנמל. אני יודע שפעם עבדו בנמל גדולי כדורגלני חיפה, כמו אהרון אמר, פיקר, ויקטור יאנג ואחרים".
הוא גדל בסמוך לקריית אליעזר: "למדתי בבית הספר 'שלווה' בו שופט הכדורגל אברהם קליין היה המורה לספורט. המקום ריכז את הילדים לבעוט בכדור על מגרש הכדורסל הקדמי ועל מגרש החול האחורי. הלכתי לחוג כדורגל של מכבי חיפה. המאמן לזר שטיינברג, אחד התותחים הגדולים באימון ילדים, הקנה לנו את נושא הטכניקה במשחק. בהמשך, עד הבוגרים אצל שלמה שרף ב-1986, היו הרדי, אלמני וליאון אברהם שקידמו אותי ואת קלינגר, ליאור רוזנטל, בלבול עטר ואחרים להפוך לכדורגלנים בליגה העליונה".
ואז הגיע ה-11.7.1987. מותו של אבי רן בכנרת השפיע על מזרחי וחבריו באופן קשה במיוחד. "הייתי אחד החברים הקרובים והצמודים לאבי. אני החזרתי מטבריה לחיפה את הרכב הפרטי שלו, הכאב היה מרסק. עשו אז טעות שלא לקחו אותנו כקבוצה לטיפולים פסיכולוגיים, אבי רן היה לנו חבר אמת וזכרו איתנו".
אי אפשר בלי להזכיר את הניצחון על מכבי תל אביב 0:10.
"המאמן שלנו היה דרור קשטן, משחק חסר חשיבות בפליאוף התחתון בצהרי היום, בו רוב האוהדים העדיפו את הבילוי בשפת הים. רצינו לעשות את זאהי ארמלי למלך השערים והוא הבקיע ארבע פעמים. היו שחקנים במכבי תל אביב שביקשו מאיתנו לעצור ולהוריד רגל מהגז, אבל מי שספורטאי לא מפסיק ועצרנו על 10. ארמלי השלים 25 שערים והיה מלך שערי הליגה לפני ניר לוין עם 18 גולים".
אחרי שנה קשה, שהושפעה מטראומת אבי רן, חזרה האליפות לקרית אליעזר תחת אמציה לבקוביץ'. בגמר הגביע מזרחי הבקיע שער בלתי נשכח שלא הספיק לדאבל.
"אמציה גרם לי לפרוץ קדימה. הוא היה סוג של פסיכולוג", אומר מזרחי, "הוא הקנה לנו את שיטת הלחץ בשטח היריב וכושר גופני. רצנו משריקת הפתיחה ועד לסיום כמו מטורפים".
את השער שלו נגד בית"ר ירושלים בדקה ה-90 בגמר הגביע קשה לשכוח. "זה היה משחק בו היינו קרובים להשיג דאבל. בית"ר הובילה 1:2 לקראת המהלך האחרון של המשחק. קיבלתי מסירה מציון מרילי, החלטתי ללכת עד הסוף מול בוני ולהגיע בכדרור כדי לבעוט או שיעשו עלי פנדל. בעטתי והכדור הלך אל בין החיבורים פנימה, הלכנו להארכה ושם נגמר 3:3. בפנדלים שוב הפסדנו את הגביע".
אחריו הגיע שלמה שרף ואיתו הדאבל המיוחל.
"עונת 1990/1 תחת שלמה הסתיימה בדרמות כפולות בליגה ובגביע מול הפועל פתח תקווה של אברהם גרנט. לי אישית היה קשה לקבל דקות משחק משמעותיות אצלו. כבשתי רק שלושה שערים, היו סכסוכים, המון טענות מקצועיות כי רציתי לשחק. פתחתי טוב אבל נפצעתי ונשלחתי אחר כך לחצי עונת שיקום במכבי הרצליה בליגה הארצית. אחרי ההחלמה חזרתי למכבי חיפה, שם פגשתי את שפיגל".
ואז, כאמור, קיבל מזרחי את ההודעה ונאלץ למצוא קבוצה חדשה. התחנה הבאה הייתה צפרירים חולון, אותה אימן גוטמן. "הייתה עונה טובה ומאוד מכובדת, סיימנו במקום השביעי. עזבתי את צפרירים וחתמתי במכבי הרצליה, שם הייתי הקפטן עם חוזה כספי ענק. הייתי המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה ונהניתי לשחק בה".
קיבלת הצעה שעליה אתה מצטער עד היום.
"הייתה לי הצעה להגיע למכבי ת"א של המאמן דרור קשטןן לפני עונת הדאבל האדירה של 1995/6. ויתרתי בטיפשות משום שהיה לי טוב בהרצליה וסירבתי לעזוב".
אבל כעבור שנה אתה כן מגיע לקריית שלום.
"מכבי תל אביב נפרדה מקשטן, לוני הרציקוביץ' הגיע אליהם כבעלים מתוך חברת הניהול. יו"ר מכבי הרצליה רוני קליימן פנה אלי והבהיר שיש הצעה טובה עלי ממכבי תל אביב של גרנט. עברתי לשחק שם".
אבל לא שידרתם על אותו גל.
"זאת הייתה אחת מעונות הבלהות, קטסטרופה, סיימנו במקום השישי. חילוקי הדעות עם גרנט היו על התפקוד שלי במגרש. הוא רצה אותי באגף ימין, אני התעקשתי לשחק באמצע. היה לי חוזה כספי טוב מאוד שם לעונה נוספת, אבל במקום להסכים להחלטה ולשחק באגף, התעקשתי על עמדת החלוץ באמצע. הגענו לגמר גביע המדינה נגד הפועל באר שבע, והאכזבה באה מהגול של רוסו בהפסד 1:0".
ואז הגיעה ההחלטה המקצועית הנוספת הרעה שלך – הפועל אשקלון.
"קיבלתי הצעה אחרי מכבי תל אביב ועברתי בעונת 1997/98 להפועל אשקלון. לא בדקתי לעומק את הניהול שם, כי סיפרו לי שיש שם קהל ענק אוהב כדורגל. ההחלטה להגיע למקום הזה הייתה אומללה מאוד. נפצעתי שם פציעה משמעותית ברגל. היו"ר דוד יפרח טען שאני עושה את עצמי פצוע. הקבוצה ירדה מהמקום האחרון בליגה, אני החלטתי לפרוש מכדורגל בגיל 31".
מי היו הבלמים שהיה קשה לך נגדם במיוחד?
"הכי קשה היה לי נגד אמיר שלח, יריבות פיזית קשה וקרבות נהדרים ברחבה . גם אפרים דוידי היה בלם חזק וקשוח מאוד".
כסף גדול מהכדורגל יצא לך?
"עשיתי מהכדורגל כסף טוב יחסית, אבל היום, במבט לאחור, הרבה בוזבז על בילויים ושטויות".
