תיקו של 2:2 באיסלנד היא תוצאה לא רעה לנבחרת הכדורגל של ישראל, וזאת משני טעמים: האחד, היא העובדה שישראל פיגרה פעמיים במהלך המשחק, אבל לא הפסידה. השני, והוא נתון שאי אפשר להתעלם ממנו – חולשתה הבולטת של ההגנה.
אם למרות כל זאת חוזרת הנבחרת שלנו הביתה עם נקודה מאיסלנד, יש לזקוף זאת ליכולתה לא להישבר, לשוב למשחק ולהשוות. תחילה בזכות שער עצמי שהבקיעה הנבחרת הביתית, ואחר כך בהחלטת VAR, שאישרה שער נגיחה שהבקיע דור פרץ. ישראל רחוקה מלהיות נבחרת גדולה, ובכל זאת אהבתי את משחקה ההתקפי, ואת ניסיונותיה הבלתי פוסקים להבקיע.
את האשראי לכך אני מעניק למאמן אלון חזן, שמאמין כי כדי לנצח חייבים לכלול בהרכב 3 שחקני התקפה טבעיים, המקשים את החיים על הגנת היריבה. על כך אני מעניק לו את הציון 8. ישראל לא עלתה למגרש רק כדי להתגונן, ובמילים אחרות: הנבחרת באה כדי לשחק כדורגל. בטוח אני שאוהדיה אכן חפצים לראותה כשהיא מחפשת את השער. אבל, כאמור, עדיין ישנן בעיות במשחק ההגנה שלנו. דוגמה מובהקת לכך ראינו בעת ספיגת השער הראשון. הוא הושג כתוצאה מזריקת חוץ ארוכת טווח, שבסיומה ננגח הכדור אל פינתו הגבוהה של השוער אופיר מרציאנו, וחדר לרשת. אחר כך בעימות של אחד על אחד, רשם מרציאנו הצלה גדולה מאד, ובכך מנע פיגור של 2:0, שמי יודע לאן יכול היה לדרדר את ישראל.
התייחסתי למשחק ההתקפה של הנבחרת, וראינו את יכולתו המרשימה של הקיצוני הימני, ליאל עבדה, להטעות את שומריו ולספק כדורים למרכז ההתקפה. הוא פשוט הבריק במחצית הראשונה, והיה תענוג לראותו בפעולה. מנור סולומון, ששיחק באגף השמאלי, היה הטוב בשחקנינו במחצית השנייה. הוא ועבדה צעירים ועדיין רחוקים מלמצות את מלוא כישרונם. ואחרי הכל, בטוחני שלפחות 3 משחקני ישראל, שון וייסמן, עומר אצילי, ודן גלזר, סיימו את המשחק הזה בטעם חמוץ. וייסמן, מפני שפתח בהרכב במשחק באלבניה והפעם נכנס כמחליף רק לקראת הסיום. אצילי. משום שנבחר זה עתה לשחקן העונה בליגה הישראלית, והנה הוא מחמם את הספסל דקות ארוכות מאוד. כך גם גלזר, ששותף ברגעיו האחרונים של המשחק, ובקושי הספיק לגעת בכדור.
המאמן אלון חזן מסיים את שלושת משחקיה הרצופים של הנבחרת, בתחושה מוצדקת שעבר בהצלחה את טבילת האש, וגם בידיעה שעד משחקיה הבאים חובה עליו למצוא דרך לשפר את משחק ההגנה. כי מה שהספיק מול נבחרות איסלנד ואלבניה, לא יספיק מול יריבות בדרג אירופי גבוה בהרבה.
