כחמישה חודשים לאחר שהודיע על פרישה מכדורגל במסיבת עיתונאים מרגשת, מאור בוזגלו התארח אצל אורן יוסיפוביץ' בפודקאסט "הפודיום" ודיבר על הכל בהרחבה: העבודה לצד אבא שלו, המעבר הענק למכבי תל אביב, החתימה בהפועל באר שבע, הרצון לסיים את הקריירה במכבי חיפה, השער הבלתי נשכח נגד אינטר, היעדר החברים בכדורגל והקושי הגדול עם בנו ריי.
על ההצלחה הגדולה והעבודה עם אבא שלו: "התמסרתי. הבנתי שהניהול של אבא שלי יחד עם הכישרון שלי יביא אותי רחוק. אבא שלי היחיד במדינה ובעולם כולו שהכיר את מאור בוזגלו על בוריו. הוא הבין שאם הוא מפעיל לחץ על מאור אז הוא מביא את הכישרון שלו לידי ביטוי בצורה הרבה יותר טובה. לפני משחקים הוא היה יוצא בכותרות שנויות במחלוקת שלא ידעתי איך לאכול אותן, והייתי פשוט בא למשחק וזה היה מפקס אותי. הוא היה עובד עליי פסיכולוגית".
האזינו לפרק המלא
איך נקבע השווי שלו בהעברה בין מכבי חיפה למכבי תל אביב: "לקחתי פריצת העונה, הייתי בנבחרת העונה עם בני סכנין והגענו לאירופה ואז מכבי ת"א קנתה אותי ממכבי חיפה. מכבי חיפה עשתה הכל כדי להעביר אותי באמצע העונה מסכנין כדי שאחזור למכבי חיפה, אבל הצורה שבה עזבתי את המועדון בתור ילד, כי האמנתי שאני חייב להיות המגרש… לא קשור לכסף, לא קשור לכלום. אם לא רואים אותך ולא יודעים מי אתה… תמיד ניסו במכבי חיפה לתפוס אותי. מצד אחד לא נותנים לך לשחק, מצד שני דורשים על ילד בן 17 70 אלף דולר השאלה. אני לא יודע אם זה קיים בעולם ואיזו קבוצה מוכנה לשלם.
"פה גם אבא שלי נכנס לתמונה ומתחיל להביא משקיעים מבחוץ. הפועל פ"ת שילמו עליי את זה באותה התקופה. יעקב שחר אמר שזה מה שהוא דורש, כי אבא שלי אמר ליענקל'ה: 'הבן שלי שווה 4 מיליון יורו'. אז יענקל'ה אמר 'טוב, אז אנחנו רוצים 70 אלף דולר השאלה או שני מיליון יורו מכירה'. ככה התחיל השווי שלי. אבא שלי זרק מספר ואז הגענו לסכום. לא באמת הייתי שווה שני מיליון יורו, אבל אחרי העונה בסכנין כנראה באמת מחשבה יצרה מציאות. לא הייתי מעדיף שזה יעלה פחות למכבי תל אביב, אני בדעה שאתה בונה את המעמד המקצועי שלך לפי המעמד הכלכלי שלך. היום בכדורגל המודרני שחקנים לא מרוויחים כסף, וככה גם המעמד המקצועי שלהם, זה לא משנה מי אתה ומה אתה… לכולם יש תחליף".
התקופה בכבי ת"א: "היה טייטל ב'ידיעות אחרונות' של מאכזבי העונה ונבחרתי, והיה לי דאבל – דאבל של שערים ובישולים. אם זה קורה היום אני לא רוצה להגיד שאני נכנס לנבחרת העונה, אבל זה מאוד פתח לי את העיניים ברמת חוסר הפרופורציה וציפיות. כולם אמרו לי 'אתה מוציא מים מהסלע ואין לזה שום הערכה'. זו הייתה תקופה שכל שחקני מכבי ת"א היו כוכבים ענקיים, ובדקה 20 כשיש בוז מהקהל כולם היו בורחים ואני הייתי בא כדי לקחת את הכדור מהבלם. אני לא ראיתי ילד שבא למכבי ת"א ונותן דאבל דאבל בעונה הראשונה. זה לא מובן מאליו.
"התקופה שלי במכבי ת"א הייתה הצלחה מסחררת בשנה הראשונה: לקחת קבוצה שעונה קודם ניצלה במחזור האחרון ואז להגיע שנה לאחר מכן לאירופה… במכבי ת"א אתה לא זוכה באליפות אז אתה נכשל. כשאתה מנצח משחק זה 'מה אתה חוגג? אנחנו רגילים' וכשאתה מפסיד המקל חזק מאוד על היד. התקופה הזו פתחה לי את העיניים וגרמה לי להבין במה כן להתרכז מבחינת איך להסתכל על הדברים בצורה נכונה".
על ריי, הבן שלו: "קשה לי היום ללוות את הבן שלי בכדורגל. אין לי היום את האנרגיות. יכול להיות שזה בגלל שנכוויתי בתקופה האחרונה ובסיום הקריירה שלי כשחקן, אני מצמיד לו נהג לאימון ואני מגיע איתו למשחקים… אני יודע כמה זה חשוב לו וחסר לו. אני אוכל את עצמי, וזה משהו שאני כל הזמן חושב עליו. אני יודע שהוא צריך אותי, ולפעמים אני מתעלה, אבל האינטנסיביות כזאת גדולה ואני ברוך השם עושה המון דברים אחרים וזה משתלט עליי… בשיחות שלי איתו אני מרגיש שהוא כבר שחקן בוגר וגם בהבנת המשחק הוא הולך ומתעצם. כואב לי כי הוא שחקן כישרוני".
הסיפור על היונה בסכנין: "בהתחלה לא רציתי לחתום בסכנין. הייתי ילד, חששתי. אבא שלי אמר לי 'ראיתי את הסגל. זו קבוצה שתפורה עליך מקצועית. כל השאר לא מעניין'. הוא בא אליי ואמר לי 'מאור, יש לי רעיון'. אני זוכר שהוא קנה לי יונה לבנה. אמרתי לו 'תגיד לי, מה אתה רוצה שאני אעשה עם זה?!' הוא אמר לי 'באימון הראשון אתה תבוא עם זה ותפריח יונה לבנה'. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. אבל אמרתי לו שהוא יודע מה הוא אומר ושנלך על זה. אני זוכר שבאתי לאימון הראשון והוצאתי את היונה הלבנה וכולם התחילו לצחוק עליי. אבל שבוע שעבר פגשתי מישהו מהמגזר והוא אמר לי 'אתה יודע מה אני לא אשכח לך? את היונה הלבנה'".
החתימה בהפועל באר שבע: אחרי הפציעה בליאז' – לא הייתה לי הצעה אחת. אין לי ביקוש. אפילו קבוצות מליגת העל לא היו מוכנות לשמוע, אפילו לא הפועל ב'אר שבע. אביאן מהליגה הצרפתית הראשונה רצתה אותי והיא הציעה לי המון כסף, ורק תבוא, וזה לא עניין של כסף – פשוט רציתי להיות על המגרש, אמרתי שאני לא יכול להמשיך את הקריירה האירופית בצורה הזאת. הייתי חייב לעשות חושבים וכמה צעדים אחורה כדי לא לאבד את עצמי. ואז הגיעה ההצעה מבני יהודה. אבא שלי אמר לי שזאת ההצעה היחידה שיש וחייב לקחת את זה. ואמרתי לו 'מה בני יהודה?' זה היה פגיעה באגו. הייתי שחקן נבחרת, מכבי ת"א, מכבי חיפה… מה בני יהודה? בלי חס וחלילה לזלזל — אבל זה לא תאם את איך שאני החשבתי את עצמי במקצוע הזה, אבל כשאין ברירה אין ברירה. נכנסו למו"מ וזה נפל על סעיף לא חוקי.
"ופתאום, אליניב ברדה אומר לי 'יש סיכוי שאני הולך לב"ש, מה אתה אומר, בונים שם פרויקט…' אמרתי לו 'אליה, מה שאתה רוצה אני איתך'. הגיע המו"מ עם אלונה ואמרנו לה 'תקשיבי, אלונה, אני לא רוצה כסף, שנה ראשונה רק לחזור לעצמי. אני מאמין ביכולת שלי. את עכשיו במצב כזה שאת משלמת יותר כדי ששחקנים יגיעו, אני מבטיח לשנות את זה, תני לי בסיס מאוד מאוד נמוך רק להיות על המגרש. אני מאמין ביכולת שלי. אם אני חוזר ליכולת המקצועית שאני חושב ומאמין שאני יכול לחזור אליה, אז אני אחזור להרוויח את הסכומים שאני מכיר'.
"באותו רגע לגלגלו עליי וצחקו עליי ואמרו לי שגמרתי את הקריירה שארד ליגה ושאין לי מה לחפש – ובום: 13 שערים, 17 בישולים, היסטוריה, מקום שני… ואז חותמים הסכם לשלוש שנים שחזרתי להרוויח את הסכומים שאני מכיר, ופתאום הסטנדרט בבאר שבע מאוד מאוד השתנה, שחקנים רצו להגיע וזה היה פרויקט בקארמה שלו ובמהות שלו. גם האוהדים שהיו מממורמרים ומתוסכלים על המועדון והתנאים שלו וכל מה שקורה – פתאום הכל השתנה. זה היה כאילו פרחים רוצים לפרוח מחדש. אתה עובר ליד תחנות אוטובוס ופתאום בונים חדש, ורכבות, ובניניים חדשים… זה היה כמו בסימס שאתה בונה איזו עיר חדשה. הכל השתנה בקארמה ובאנרגיה, והסחיפה של אליניב ושלי, הרגיש שמשהו עוצמתי הולך לקרות".
מינויו של אליניב ברדה למאמן הפועל באר שבע: "התרבות שלנו לא תתן לברדה יום אחד של חסד ואוויר, למרות שזה הוא וכל ההכרה והכבוד אליו. שוכחים מהר מאוד וזה חתיכת סיכון. אני חושב שבאיזשהו אופן זה סיכוי סיכון. הוא צריך לקחת אליפות, ויש לו רק מה להפסיד. עצם זה שהוא לוקח את התפקיד — צריך להעריך אותו ולהגיד לו שאפו ענק על הדבר הזה'".
רצה לסיים במכבי חיפה: 'עד היום אני מרגיש כאילו אני רוצה להחזיר להם. בשיחות עם ברק לפני הפרישה אני אמרתי לברק בשיחה אצלו בבית 'תקשיב, אני רוצה לבוא, בלי כסף, רק לסיים את הפרק הזה של הכדורגל בצורה הכי מכובדת שיש'. רציתי לבוא, לנווט את הצעירים, לדחוף… ברק מכיר אותי ואת האישיות שלי ויודע שאני נכס לכל קבוצת כדורגל ברמת הלסחוף את חדר ההלבשה, ואני יודע שגם אני לא אשחק הרבה… למרות שהאמנתי בתוך תוכי שאם אהיה חלק מהסגל של מכבי חיפה למרות שאני שנה ומשהו לא משחק כדורגל – אני אמצא את המקום שלי, כי אני שחקן שיודע לעלות מהספסל ולשנות משחקים לטובה.
"הוא אמר לי 'שמע, בטיימינג הזה ועם כל העניין הזה של משרד האוצר והקורונה אתה תפור לנו. אני הולך ליעקב שחר ומזרז את זה'.אמרתי לעצמי שאני סגור במכבי חיפה, אני בא להם כמו כפפה ליד: גם בלי כסף, גם האישיות שלי, גם הם הקבוצה היחידה שבאמת לקחה את כל העניין של המיתוג הערך המוסף שלי מחוץ לכדורגל וניסתה למנף את זה. ואז קיבלתי הודעה והבנתי שאור שחר מתנגד למהלך. התקשרתי אליו, ניסיתי באמת לנסות לסגור את העניינים. הבנתי שזה לא הולך ושכולם נתנו הסכמה ורק הוא לא רצה. אפשר להבין אותו, אבא שלו כאילו 'נכווה' ממני… אבל כל הסיפור זה באמת לא העניין של פגיעה – רציתי לסיים את הפרק הזה של הכדורגל בצורה הכי מכובדת, והרגשתי שיכולתי להביא את הערך המוסף שלי רק במכבי חיפה".
הגול נגד אינטר: "עשיתי דריבל בין שני שחקנים, הייתה עליי עבירה ואז כתוצאה פתחתי מהר, נתתי כדור עומק ואז הייתה קרן. בקרן הרמתי, הייתה סכנה לשער, הכדור הגיע להובאן והייתה עליו עבירה. בדרך הזאת מהקרן לכיוון הבעיטה — כבר באותו רגע ראיתי את הכדור בתוך החיבור. זה היה גול שהיה שווה 52 מיליון שקל לקבוצה. הר הגעש שהרגשתי באותו רגע, הריצה לכיוון לקהל… הבעיטה לא הייתה עם עוצמה, זה היה נטו דיוק וטכניקה. איך שזה יצא מהרגל ידעתי שזה הולך לכיוון 'החדר' של השער, ורצתי לחגוג עוד לפני שזה נכנס לשער.
המשחק נגד סאות'המפטון באנגליה: "הליגה האנגלית זה מבחינתי הליגה עם הקצב הכי גבוה והליגה הכי טובה בעולם. האינטנסיביות, רמת האימון, הקהל – אי אפשר להסביר את זה. זה מרגיש שמושכים אותך מהצד ושאתה לא יכול לרוץ. זה המשחק הכי קשה שהיה לי בקריירה".
על הכדורגל: "כדורגל היה הדבר היחיד שהכרתי. תמיד חינכו אותי שאם אתה רוצה משהו אתה צריך להתמיד ולעבוד מאוד קשה. ולוותר על הנאות החיים. אין לי חברי ילדות. הכדורגל זה מקצוע של צבועים: יכול להיות שחקן שאיתי 4 שנים בחדר, ואנחנו עוברים הכל ביחד, וביום שאני עובר קבוצה הוא כאילו לא מכיר אותי. אז אני אמרתי להם בפנים: 'תקשיבו, ביום שאעזוב את הכדורגל לא בטוח שנהיה חברים'. אני טיפוס מאוד חם וחברמן והכל – אבל אני אמיתי. אני מסתכל על דברים כמו שהם".
על הפוסט של מקס גרצ'קין: "העבירו לי את הפוסט של גרצ'קין אולי איזה 100 שחקנים ואומרים לי 'נו, מה?'.קודם כל, זה בגלל השחקנים. הם פראיירים ופחדנים. הם צריכים קצת ללמוד מכדורגל הנשים איך להתנהל ולייצר הרתעה".
השחקן הכי טוב ששיחק איתו: "מיצ'י באטשוואי".
את מי הכי כיף לראות היום: "אבו פאני, עלי מוחמד וצ'ארון שרי".
את מי היה הכי קשה לעבור: "יובל שפונגין".
עם מי היה הכי כיף לשחק: "מאור מליקסון".
הגול הכי גדול בקריירה: "נגד מכבי תל אביב בבלומפילד ב-2014/15".
מה דעתך על הכתבה?