"הפועל ת"א שלנו הייתה לוקחת גם היום בהליכה"

"לקראת עונת 1992/3 מכבי חיפה ביקשה לצרף אותי. נסעתי לחיפה, נפגשתי עם צביקה ויצנר והגענו להסכמות. ויצנר שלח אותי לפגישה עם נשיא המועדון יעקב שחר במשרדו בתל אביב. בשיחה שהייתה טובה נסגר כמעט כל החוזה, קבענו שביום שאחרי המהלך ייחתם. בערב התקשר אלי משה סיני, שהיה מנג'ר הפועל תל אביב. סיני ביקש ממני לחתום תחתיו בהפועל תל אביב. למשה סיני לא יכולתי להגיד לא. ויתרתי על חיפה, חתמתי לשתי עונות בבלומפילד".

אתה מצטער על העדפת האדומים?

"ממש לא, למרות שתי עונות יחסית פושרות. הייתי כל כך שמח להיות בהפועל תל אביב, שהייתה הבית השני שלי. שם פרצתי קדימה עוד קודם, תחת המאמנים שווייצר ושניאור, לנבחרות ישראל. זו אהבה שקיימת אצלי אליה גם היום".

יהודה עמר נולד בקזבלנקה מרוקו ב-20 בנובמבר 1963. כשהיה בן חצי שנה עלתה משפחתו לישראל לבית שאן. היום הוא סגן מנהל שופרסל סניף בחיפה בה הוא מתגורר, יש לו ארבעה ילדים וחמישה נכדים. "כדורגל סחב ואיחד את העיירה", הוא נזכר, "משהו אחר לילדים לא היה חוץ מלרוץ ולבעוט בכדור. אני חייתי בתוך משפחת הכדורגל, האחים של אמא שלי, שלושה במספר – ז'וז'ו, ברטו וחנניה אלגריסי – היו מהשחקנים המובילים של הפועל בית שאן. קבוצת הכדורגל משכה למשחקיה בליגות הנמוכות, היו אלפי צופים מהעיירה וקיבוצי הסביבה. מהנערים לנוער קידמו אותי מאמן בשם ראובן בעל הכינוי גרינצ'ה ומשה אבודרם, שהיה מאמן וקצין משטרה. בהמשך הדרך פגשתי ושיחקתי עם אליאס ואלישע לוי, האחים קפלן ושמות נוספים מאגדות העבר בקבוצה".

מי המאמן שפרץ עבורך את הדרך לבוגרים?

"בעונת 1978/9 המאמן אברהם מרצ'ינסקי העלה אותי כבן 16 לקבוצה הבוגרת בליגה הארצית. שיחקתי בעמדת החלוץ והקשר. הפכתי מחלוץ לבלם, ובהמלצת מרצ'ינסקי זומנתי לנבחרות הנוער אצל מוישיק מאירי".

בעונת 83/4 אתה מתחיל את הנדידה והפריצה קדימה.

"מאמן הפועל חיפה אהרון גרשגורן רצה אותי והמעבר נסגר מול מזכיר מועצת הפועלים אשר גבאי, שהיה אחראי על קבוצת הכדורגל. זה לא הסתדר בהפועל חיפה, כי במחנה האימונים בצמח סובבתי את הברך ועברתי ניתוח מניסקוס. ההחלמה הייתה אז שלא כמו היום שבועיים, לא שיחקתי שלושה חודשים".

עמר עבר למכבי יפו של מוטל'ה שפיגלר. "הפועל חיפה בחרה שחקנים אחרים במקומי. הושאלתי למכבי יפו. הגעתי כשהקבוצה הייתה במאבקים נגד הירידה לארצית, אבל לצד אריה אלטר, רונן גבאי, שכטר, צ'יפרוט כהן צדק ואחרים נשארנו בליגה".

ואז מופיע דוביד שוויצר בבית שאן ומביא אותך להפועל תל אביב.

"תחת דוביד שיחקתי כמגן, בלם וקשר, ממש בכל התפקידים למעט שוער. ההתקדמות והשינוי המקצועי שלי התחילו אצל הכריש. הוא לקח אותי לשיחה הכי חשובה שלי, אמר לי כי מעכשיו אצלו אשנן את האמירה 'תשמע ותעשה', אם אני חושב להגיע לנבחרת ישראל ולקבוצות הגדולות. דוביד ערך לי שעות על שעות אימונים אישיים של פריצות מהקו והרמת כדורים מדויקים לרחבה, לימד אותי לפרוץ ממרכז המגרש ולראות ולשתף את הקשרים במשחק המהיר".

מה הוא אמר לכם לפני המשחק האחרון נגד מכבי חיפה בבלומפילד ב-1986 שהביא את האליפות?

"הוא עסק לפני המשחק בפחות דיבורים. המצב היה ברור לכולם. הוא אמר בשקט 'תעלו, תנצחו ותביאו היום את האליפות להפועל תל אביב', וכך היה".

כעבור שנתיים הוא זכה באליפות נוספת, הפעם תחת יצחק שניאור. "זכינו בפער של 6 נקודות ממכבי נתניה. שניאור היה מאמן מצוין, קשוח, אבל אחד שלומדים ממנו. בשיחות עם שחקני הקבוצה למדתי כמה שניאור אהב והעריך אותי. בשל בעיות כספיות מול בית ברנר, הייתה הכנה נפשית לא טובה למשחק גמר הגביע נגד מכבי תל אביב. הפסדנו 1:2 ולא זכינו בדאבל".

בהמשך הוא נדד. "עברתי להפועל ירושלים, לעונה עם תקוות גדולות שהסתיימה רק במקום השביעי, הראשון בבית התחתון עם שווייצר. אחר כך נעניתי לפנייה של הפועל רמת גן שעלתה לליגה העליונה תחת היו"ר חזי ויטקובסקי והמאמן דרור קשטן. במכתש בנו קבוצה לצמרת הליגה העליונה, האוהדים הגיעו אבל העונה הסתיימה באכזבה ענק וירידת ליגה במחזור האחרון יחד עם שמשון תל אביב".

אלא שבמקרה שלו הירידה התבררה כעלייה מחודשת. "חתמתי לשתי עונות בבית"ר תל אביב תחת ארצי בן יעקב והמאמן הכי התקפי שהיה כן, יצחק שום. היו לנו שנתיים של צמרת, כדורגל התקפי וכיף בכל אימון. אחרי בית"ר תל אביב חזרתי להפועל תל אביב לשנתיים וסיימתי את הקריירה בהפועל ראשון לציון ובית שאן, המקום שבו הכול התחיל עבורי".

עמר רשם 25 הופעות בנבחרת. "שיחקתי תחת שלושה מאמנים – מילנקו מיחיץ, שניאור וגרונדמן ושלמה שרף. מיעוט המשחקים אז לעומת השפע הקיים היום, יחד עם תוספת מפעלים ומשחקי ידידות, הם הסיבה לכמות הנמוכה יחסית שלי בכחול לבן. שיחקתי בסידני 1989 נגד אוסטרליה בתיקו 1:1 וגול הפלא של אוחנה שהעלה את ישראל לשלב הביניים של המונדיאל נגד קולומביה".

המשחק בברנקייה היה בלתי נשכח עבורך.

"כאילו המשחק היה אתמול. שיחקנו בתנאי אוויר דל לנשימה, עייפות וקהל קנאי וצבעוני בן 70 אלף איש. בלילה שלפני המשחק, אלפי אוהדי קולומביה הגיעו לבית המלון, הרעידו את הלילה עם צעקות וחצוצרות ולא אפשרו לשחקנים לישון. הפסדנו 1:0. אני מאמין עד עכשיו שיכולנו לעלות למונדיאל השני שלנו נגד קולומביה, זאת הייתה ההרגשה בחדר ההלבשה, אבל החמצות של חוסר מזל של סיני, תקווה ורוזנטל גרמו לנו להמשיך לחלום עד היום.

משה סיני הוא הדמות הנערצת על עמר. "סיני היה חבר, אח ודמות של מנהיג נערץ שלי בהפועל תל אביב והקפטן שלי בנבחרת ישראל. הגעתי מבית שאן , הוא ערך איתי המון שיחות והיה זה שכיוון, לחץ ועזר לי לרכוש את הדירה הראשונה שלי בראשון לציון".

אתה מתגעגע להפועל תל אביב של שוויצר ושניאור. יש לך עליה אמירה נחרצת מדהימה בהקשר של מכבי חיפה, באר שבע ומכבי תל אביב של השנים האחרונות.

"אומר כך – הפועל תל אביב של 1985/6 ושל 1987/8 הייתה זוכה באליפות היום בליגת העל בהליכה".

למה?

"מעבר לעמדות המאמן, קודם דוביד שוויצר ואחר כך איציק שניאור, לשחקנים שלהם הייתה אהבה וחיבור לקבוצה ולמשחק. סיני, אלי כהן, מוריס ז'אנו, לנדאו, בן שטרית, קובי סגל, אקהויז, לנדאו שבתאי לוי, רפי שמואל ואחרים – כל אלה היו חיבור מנצח".

מי השחקן הגדול ביותר שנגדו שיחקת?

"אין ספק, דייגו מראדונה. שיחקתי נגדו ברמת גן 1990 בניצחון ארגנטינה על ישראל 1:2. קוסם הקוסמים, מעל כולם".