בבקרת התקציבים מקבלים מזה תקופה נתונים מבית"ר ירושלים לגבי המצב הכלכלי, תחת הידיעה הברורה כי בדד ליין שניתן למועדון, 30 ביוני, לא תוכל הקבוצה להעביר תקציב. יחד עם זאת, בבית"ר לא מתרגשים ומשוכנעים כי יהיה להם לפחות עוד חודש נוסף לעשות זאת, על אף הצהרת הבקרה כי המועדון יקבל ארכה ראשונה ואחרונה של שבוע עד עשרה ימים. בבית"ר הבהירו אתמול כי "יש תקדימים ברורים גם מהעונה שעברה שקבוצות העבירו תקציב באוגוסט, הם לא יכולים לעשות דין לבית"ר ודין לשאר הקבוצות. אנחנו משוכנעים שבסופו של דבר יעבור תקציב והקבוצה תשחק בליגה".
מאיפה הביטחון? אם במצב הנוכחי בית"ר לא עוברת בקרת תקציבים, משה חוגג משוכנע כי הקלפים בהם הוא משחק יניבו בסוף את הפרי. אולי אחד הרוכשים המתעניינים, אולי הלחץ יגרום לאוהדים להתגייס ולקנות מנויים וכרטיסים, אולי עמותת האוהדים, הוא מבחינתו יודע שהיתרון הכי גדול שלו הוא שהשיקולים שלו קרים והוא חושב איך להחזיר 10-12 מיליון ש"ח כשמנגד האוהדים לא ישנים בלילה ויעשו הכל כדי שבית"ר תישאר בליגה. האמת? כאן הוא ביתרון גדול.
בנוגע לכספים שחוגג רוצה, חשוב להסביר שיצחק יונגר מציג לרוכשים את ההתחייבויות של 33 מיליון ש"ח ,זה מחולק ל-27 מיליון התחייבויות ועוד 6 מיליון ש"ח לחוגג. אבל זה לא נגמר כאן, בתוך ה-27 מיליון התחייבויות נמצאת גם הלוואה בסך 3.5 מיליון ש"ח לאותו גורם שהעביר את הכסף בינואר ועוד מספר הלוואות קטנות נוספות שבית"ר חייבת להחזיר מדי חודש. במצב נורמלי, האמירה של חוגג כי לא יהיה פירוק לא אמורה לעמוד במבחן המציאות, אך ברגע שזהו גם האינטרס של ההתאחדות והבקרה, בית"ר כבר לא תגיע לבית משפט. למעשה, הפתרון הכי טוב עבור בית"ר לא יוצא לפועל מנובמבר בגלל התנגשויות האינטרסים.
בכלל, ההתאחדות והבקרה כבר מזמן לא צריכים להיות חלק מהניסיון למצוא פתרון לבית"ר. כל עוד אנחנו לא בסוריה או איראן, מי שאחראי למחדל לא יכול לחקור אותו או לתת לו פתרונות כאשר לכל צד במתווה הזה אינטרסים אישיים להגן על עצמו. מזמן כבר היה צריך גוף חיצוני להיות מעורב ולחפש פתרונות אמיתיים, נכונים וצודקים. שר הספורט חילי טרופר באמת נכנס לתמונה, אנשיו אספו מידע, הוא שוחח עם הרבה מאוד אנשים כדי לקבל תמונה ברורה והוא מבין היטב מי לא עשה את עבודתו כראוי, אך אולי הוא כדאי שהוא יעשה עוד צעד וייקח את זה למקום גדול יותר של הקמת גוף חיצוני נקי מאינטרסים למציאת פתרון, זה יהיה הרבה יותר קל. בית"ר ירושלים זה מועדון מספיק חשוב בכדורגל הישראלי בכדי שלא תהיה שבויה אצל אדם לא ראוי או מנגד תחת החלטות המעורות באינטרסים.
אפרופו פירוק, חוגג מפזר רמזים לאחרונה כי לא יסכים לפירוק כי זה לא הוגן כלפי האנשים להם חייבים כספים – ספקים, סוכנים, שחקנים. קשה שלא להתרגש מהחמלה וטוב הלב של הבעלים כלפי האנשים להם הוא חייב כסף (דן איינבינדר, מרקו ינקוביץ' וקונטה ישמחו לכתוב טור בנושא). האמת, זה מחמם את הלב, רגישות שלא פוגשים בה כל יום, ציפור הנפש. אך כששמים בצד את הציניות יחד עם עירבובים וגניבת הדעת, מבינים שאותם אנשים שחוגג מדבר על חובות כלפיהם כנראה לא ייעלמו גם במקרה של פירוק, ולכן זה מבחינתו מוצא שלא קיים. אפשר להבין, אבל לא לקבל, לפחות לא מצד מי שמזמן היה צריך למצוא לכך פתרון ורק עכשיו מתעורר.
ואם כבר אחרי כל כך הרבה זמן בקרת התקציבים התעוררה ומדברת על מינוי נאמן מטעמה וחוגג מאיים כי יסגור את בית וגן ומפציר בעובדים שלא לשתף פעולה, ההתאחדות תהיה חייבת להשיב מלחמה. אולי אפילו להודיע לכל עובד שלא ישתף עמה פעולה כי הוא לא יוכל בעתיד לעבודה בשום קבוצה שנמצאת תחת ההתאחדות לכדורגל או בכל גוף שקשור לכדורגל הישראלי. יש המון אמצעים לייצר לחץ במקרה הזה, גם משפטי, וכאן אולי תוכל ההזדמנות של ההתאחדות והבקרה להציל משהו קטן מהכבוד האבוד שלהם.
