"ציפו ממני להיות נמני השני. זה לא קרה, ולא רק בגללי"

"את 2005/6 סיימה הפועל פתח תקווה במקום התשיעי. כבשתי 11 שערים, כמו טוטו תמוז. עוד לפני סיום העונה היו לי הצעות ממכבי חיפה ומכבי תל אביב. הנושא היה יותר מקצועי מאשר כלכלי, הרצון לפרוץ ולהתקדם היה מעבר לחשיבה על הכסף. במכבי תל אביב השקיעו מאמצים גדולים לצרף אותי, למרות שהיה לי חוזה המשך בהפועל פתח תקווה. האוהדים התלהבו מהמחשבה שאגיע אליהם, הם דיברו עלי כאבי נמני השני".

יוסי שבחון, שבמרץ האחרון חגג 40, יודע היום שבדיעבד הציפיות ממנו היו גבוהות. "היו לי שיחות אישיות עם נמני. הוא הסביר לי שבמכבי תל אביב אוכל להתפתח, שהתחרות תהיה קשה, אבל זה זמן של חילופי דורות במועדון. השתכנעתי להגיע לקריית שלום לחתום על חוזה ארוך טווח לארבע שנים. כולם חשבו שנמני נמצא בשלהי הקריירה, הם ציפו ממני להיות ממשיך דרכו".

אבל לא, הוא לא הפך לנמני הבא. "תחילה חשבתי שזאת אחריות מקצועית שלי, אבל שחקן כדורגל תלוי בקבוצה בה הוא משחק, בשחקנים לצדו, בסביבה באותו זמן ובעוד המון דברים".

דברים כמו מה?

"הגעתי למכבי תל אביב לארבע שנים, תקופה בה היו לקבוצה שלושה בעלים – לוני הרציקוביץ', אלכס שניידר והשנה הראשונה של מיטש גולדהאר. גם מאמנים התחלפו – אלי כהן, בן שמעון, ניר לוין, אבי נמני ואיציק עובדיה. זה לא תירוץ, אבל זה לא עזר. בארבע השנים האלה זכיתי פעם אחת בגביע הטוטו. יש לי 40 גולים בכל המסגרות, הייתי מלך שערי הקבוצה בתקופה ההיא. כשמסתכלים על זה ככה האכזבה הופכת למחמאה, בעיקר כשהאוהדים ביציעים ריגשו אותי באהדה הגדולה שלהם אלי".

אחד מרגעי השיא שלו היה שער ניצחון בדרבי לרשת של וינסנט אניימה. "בעונת 2007/8 הגענו אחרי שני הפסדים להפועל למשחק השלישי של העונה. הייתי פצוע מספר שבועות, חזרתי לאימונים חלקיים. המאמן ניר לוין החליט שאשב על הספסל ואכנס בסיום למספר דקות. טל חן הבקיע להפועל, קמאנן השווה. האוהדים ביציעים קראו לכיוון הספסל להכניס אותי. לוין קרא לרביד גזל להכנס, אני הייתי בדרך להוריד את החולצה, אבל ברגע האחרון משהו התהפך אצלו. הוא קרא לי אליו וביקש בדקות שנותרו עד לסיום לשמור על התיקו 1:1 כי מכבי לפני הפועל בטבלה. ואז באה הדקה ה-88, ביקשתי מדן רומן להרים כדור גובה כי היה לי תיאום איתו באימונים. נראה שהכוכבים הסתדרו, הוא הגביה כדור מושלם. אוהדים עדיין מזכירים לי את הגול הזה".

שבחון עובד בהתאחדות לכדורגל באקדמיה במכמורת חמישה, אקדמיה של שחקנים מרחבי הארץ יחד עם אלי סודאי: "יש לי אקדמיית כדורגל פרטית, 'אפקס', אקדמיה למצוינות בהדר יוסף עם 50 ילדים וסניפים בפתח תקווה ובכפר סירקין שנפתחה לאחרונה".

היכן הכול התחיל?

"גדלתי במושב כפר מעש. בחצר כל עולמי היה הכדור. אבא שלי נחום היה כדורגלן הגנתי לוחם בהפועל מחנה יהודה. יחד עם דודי, כדורגלן העבר המצטיין של מכבי פתח תקווה מאיר מזרחי, הם הקנו לי מגיל כלום את יסודות הכדורגל".

שלחו אותו למאמן הנערץ של מכבי פתח תקווה יצחק קוג'ידלו. "הוא גידל וחינך שחקנים רבים. ההמלצה הייתה להגיע רק אל יצחק, אבל כבר באימון הראשון, כשהייתי בן 9, היה שם בלגאן גדול. נשלחתי כעבור שבוע אל המאמן גדעון מרכוס בהפועל פתח תקווה. אחרי האימון הראשון מרכוס קרא לי אליו. האמת שנבהלתי מאוד , אבל הוא שלח אותי להתאמן במגרש הסמוך, אצל המאמן ישראל שפסה שהכין לקבוצות הליגה. משם החלה הפריצה שלי ככדורגלן".

מי היו הכדורגלנים הנערצים עליך בתחילת הדרך?

"לוין, מני בסון, מנור חסן ויוסי בניון היו ההשראה שלי בתחילת הדרך. המאמן פרדי דוד נתן כיוון נכון לווינריות בזכייה הגדולה איתו באליפות הליגה לנוער".

שש שנים הוא שיחק בהפועל פתח תקווה. גם שם, התואר היחיד שלו היה זכייה בגביע הטוטו. "היו שחקנים רבים נהדרים כמו השוער רפי כהן, אדורם קייסי, אבי יחיאל, מנור חסן, ארבייטמן ואחרים".

לא היה לו קל להשתחרר מהפועל פתח תקווה. "האוהדים הפעילו לחץ עצום לא לתת לי לעזוב. בסוף, בעזרתו של עו"ד מורן מאירי, זכיתי לקבל את השחרור שלי. אני הסכמתי לוותר להפועל פתח תקווה על כ-200 אלף שקלים חובות כלפי. בנוסף, לוני הרציקוביץ' שילם עבור הכרטיס, כחצי מיליון דולר".

ארבע שנים הוא שיחק במכבי תל אביב. "בגיל 28 הייתי בלי חוזה חדש. חיכיתי למכבי תל אביב, ולא קיבלתי במשך חודש טלפון . יצאתי לחופשה ביוון ואז קיבלתי טלפון מפתיע – הצעה מהפועל תל אביב, אותה אימן אלי גוטמן. חתמתי לשנתיים בקבוצה, בה שיחק אז ערן זהבי. הייתה עונה מהממת בליגת האלופות, כבר במשחק הראשון שלי במוקדמות נגד זלזניצ'ר ניצחנו 0:5 , בישלתי שלושה שערים והבקעתי גול אחד".

היה לו גם בישול לזהבי נגד בנפיקה ליסבון בניצחון הענק 0:3 בבלומפילד. הוא גם הספיק לזכות בגביע אחרי ניצחון על מכבי חיפה בגמר 0:1 מגול של סלים טועמה: "ביום שאחרי הניצחון התחתנתי, החגיגה בחוות רונית הייתה אדירה. הגביע שזכינו בו הביא גאווה, היה מרגש לשמוח".

השחקן הנערץ עליו הוא ראול, ולשמחתו הייתה לו הזדמנות לפגוש אותו פנים אל פנים. "הפועל שיחקה בחוץ נגד שאלקה 04. ראול היווה השראה עבורי מימי ריאל מדריד. הפסדנו שם 3:0, הוא הבקיע צמד. בסיום המתנתי לו ליד חדרי ההלבשה. הוא נעצר לידי, פניתי אליו בספרדית, הוא נדהם מזה. בסיום השיחה נכנס לחדר ההלבשה והעניק לי חולצת משחק חתומה שלו, אדם מדהים".

אתה פגוע מאוד מדרור קשטן.

"דרור הכיר אותי לפני שהגיע להפועל תל אביב, מהתקופה בהפועל פתח תקווה. כשחזרנו ממשחק בליכטנשטיין פתאום הוא שינה את היחס אלי. לא הבנתי מדוע דרור מתעלם ממני כשחקן הרכב".

שאלת אותו?

"לא העזתי לבקש ממנו הסבר, היה לי כבוד גדול אליו".

אבל אחרי מספר שבועות סופק לך ההסבר.

"מנכ"ל הקבוצה דורון אוסידון קרא לי ואמר לי לחפש קבוצה אחרת, שבהפועל תל אביב אני לא אמשיך בשל החוזה הכספי הגבוה, כמו סלים טועמה. כאב לי ואכזב אותי שקשטן לא היה כן להגיד לי את הסיבה והאמת".

מהפועל תל אביב הוא פנה להפועל באר שבע. "הגעתי להפועל באר שבע, המאמן היה ניר קלינגר. האמנתי שהגעתי לדרום להרבה שנים, אבל אז קלינגר התפטר בשידור חי לאחר ניצחון חוץ על הפועל חיפה, גיא לוי הגיע ואחריו מונה אלישע לוי. לא הבנתי את ההחלטה של אלישע להעדיף שחקן אחר בעמדה שלי. הראו לי את הדרך החוצה מבאר שבע, למרות החיבור עם אלונה ואסי. נאלצתי לעזוב באכזבה".

הוא עשה את המסלול חזרה צפונה והתמקם במכבי נתניה. "חתמתי לשתי עונות אצל טל בנין. אין הסבר לעונה הלא טובה, הכול ממש הלך הפוך לקבוצה. גם הגעתו של שפיגלר לא עזרה, ירדנו ללאומית, מה שלא היה בחלומות של אף אחד".

ואז אתה מרים טלפון למנכ"ל קובי בלדב ומדהים אותו.

"ביום שאחרי ירידת הליגה התקשרתי אליו. היה לי חוזה טוב לעוד עונה, אבל הסברתי שאני מוותר. בלדב שאל למה. הסברתי שזה מכיוון שלא הצלחתי להשאיר את המועדון בליגת העל".

אחרי נתניה מצא את עצמו בגיל 30 ללא חוזה ובלי קבוצה. "זה לא היה פשוט, עשיתי במשך שבועות חושבים עם עצמי. היו לי הצעות מהפועל חיפה ועכו, לא רציתי להתחיל לנסוע רחוק מהמרכז. מאמן עירוני ניר רמת השרון רפי כהן הזמין אותי אליו להתאמן ולשמור על כושר".

הוא חתם שם, לצדו של מיכאל זנדברג. "בנו ברמת השרון קבוצה מצוינת, עם זנדברג, סטרול, ימפולסקי ושחקנים זרים איכותיים. כעבור מספר חודשים הכול שם התהפך, ובהמשך המועדון ירד לליגה השנייה. בהחלט הייתי פזיז בהחלטה שלי. את הקריירה סיימתי במכבי הרצליה ואני עשיתי זאת בגיל 38, אחרי 20 עונות במועדונים המובילים בכדורגל שלנו".

גם הנבחרת הייתה החמצה גדולה עבורו. יש לי רק שלוש הופעות וזה מאכזב מאוד. הייתי קבוע בסגל הנבחרת אצל אברהם גרנט, אצל קשטן נפצעתי ולאחר ההחלמה כבר לא קראו לי לסגל".