"הפחד הגדול ביותר שלי היה לטוס. לפני העלייה למטוס, בעיקר בנבחרת ישראל ומכבי תל אביב, ד"ר מרק רוסנובסקי נתן לי זריקה שגרמה לי לישון ולא להרגיש את הטיסה. הבעיה הייתה כשהטיסה הייתה צמודה יום או יומיים למשחק, היה חשש שבדיקת סמים תגלה אולי חומר אסור. הפיתרון היה שהצמידו אלי בעיקר את שורה אובארוב. האיש הענק הזה לא הפסיק לדבר איתי ולא הפסיק להשקות אותי בוודקה שלו, כמויות על כמויות. לאחר מספר דקות לא הבנתי איפה אני. אפילו נהגתי לביים פציעות כדי לא לטוס. היום הכול בסדר, אני טס בשקט אחרי שעברתי טיפול".
אורן זיתוני נולד ב-18 בפברואר 1976, בנו של קובי, הכדורגלן הנערץ של הפועל חולון, הפועל תל אביב, בני יהודה ונבחרת ישראל, שלקה בדמנציה לאחרונה. "זה לא קל ואנחנו סביבו כל הזמן", הוא מספר, "לדעתי הכול התחיל מטרגדיה כשאחי יניב נפטר בגיל 30 מדום לב. כאן החלה ההידרדרות, כל עוד עבד על ההגה באגד,זה היה בסדר, אבל כשאבא יצא לפנסיה הוא היה חסר מעש והתחיל לשקוע".
הוא נשוי עם חמישה ילדים. כיום יש לו עסק משפחתי בתחום תחנות הדלק. "המאמן שגילה אותי היה אברהם בכר, כדורגלן, מאמן, אדם ומחנך אדיר. הוא הביא אותי למכבי תל אביב. אבא שלי, שהיה מהסמלים הגדולים בחולון, לא התערב כלל. כשהגיע מדי פעם לאימונים היה מתחבא או עומד מאחורי הגדר, ולא מעיר הערות כפי שנהגו הורים אחרים".
ספר על ימי מכבי תל אביב בנוער עד העזיבה.
"ממכבי תל אביב זומנתי לנבחרות הנערים של ישראל. באותה תקופה היה במועדון איחוד בין קבוצות הצפון לדרום ולא השתלבתי אצל המאמן בועז סולמי, לא הייתי שחקן הרכב אצלו . עברתי לצפרירים חולון, קבוצה בליגת הנוער השנייה אותה אימן אבא שלי. הנוער עלה מהליגה השנייה לראשונה והיכולת המקצועית שלי תפסה תנופה".
ואז סיפור משעשע עם סולמי.
"נערך משחק ידידות בין צפרירים חולון למכבי תל אביב בנוער. חולון ניצחה 1:4 ובסיום ניגש סולמי אל אבא וביקש לקבל את מספר 14, אותי. הוא לא זיהה אותי כמי שהיה השחקן שלו במכבי תל אביב".
ניסים בכר העלה אותו לבוגרים של צפרירים חולון בגיל 16 וחצי ובהמשך אלי גוטמן נתן לו לשחק בקישור. זיתוני נמנה עם סגל הנבחרת האולימפית של יצחק שום, אבל בסיום עונת 1996/97 ירדה הקבוצה לליגה הארצית. זיתוני דרש לעזוב. "ראשי צפרירים, סירבו לי. הבקשות של אבא שלי להמשיך לא נענו. שום הבהיר כי לא יזמין אותי אם לא תהיה לי קבוצה. אני הייתי נעול על ההחלטה לא לחזור לצפרירים. ישבתי בבית במשך חודשיים ולא הגעתי לאימונים".
היו לך הצעות טובות ממכבי חיפה והפועל תל אביב, אבל אז גוטמן הוביל מהלך.
"ישבתי עם מכבי חיפה ועם מנהלי הפועל תל אביב, אבל אז באה ההצעה של גוטמן והפועל חיפה של הנשיא רובי שפירא. בחרתי בהם".
זאת הייתה עסקה כבדה.
"הפועל חיפה שילמה לצפרירים סכום של 1.6 מיליון שקלים, הכי גבוה שחולון קיבלה על שחקן, והעבירה בהשאלה לחולון את ניר סוחר ואורן פלאש".
איתו הקבוצה כיוונה גבוה. את עונת 1997/8 סיימה במקום השלישי, אחרי האלופה בית"ר ירושלים והפועל תל אביב. "כבר באותה עונה הבנו כי שיפור קל ביכולת ובסגל השחקנים יכולים לגרום לנו לעשות היסטוריה". וכזו אכן הגיעה. "היו לנו שחקנים זרים וישראלים שלא רואים היום – טלקר, רן בן שמעון, גורן מילנקו, ג'ובאני רוסו, דמיטרי אוליאנוב, חיים חג'ג', אלכסנדר יוביץ', אורן ניסים ואחרים".
החותמת לאליפות הייתה שייכת לך, עם הניצחון 2:3 על מכבי תל אביב.
"זה היה משחק ענק, שהכריע את המאבק מספר מחזורים לסיום העונה. כבשתי שני שערים ובישלתי גול לאורן ניסים. הפער ממכבי תל אביב בתום העונה עמד על 8 נקודות".
אבל לא הכול הלך חלק. בין היתר, הייתה לו תקרית עם ג'ובאני רוסו. "היה נהוג באימונים ובמשחקים שרוסו מגיע ולוקח את הכדור מהקשר האחורי ומתקדם. כשהגיע לקחת ממני כדור הבהרתי לו שזאת הפעם האחרונה למהלך קל כזה של ניהול משחק. דרשתי ממנו שילך לאזורי המשחק הקשים. היה סכסוך איתו, אבל הוא הבין, הפכנו לחברים טובים. רוסו הוא אחד השחקנים הגדולים הזרים ששיחקו בישראל, מקצוען אמיתי".
אתה טוען שאחרי מותו הטרגי של שפירא, משהו גם מת בכדורגל הישראלי.
"כשהגעתי להפועל חיפה, השכר שלי היה מהנמוכים בקבוצה. רובי הבהיר לכולם 'תתנו מה שצריך ואחר כך תבקשו'. קיבלנו מרובי תנאים של קבוצות מאנגליה ואיטליה מתקן מפואר בכפר סיטרין עם כל התנאים, לא היה אז דבר כזה, איש ענק, אהוב ונערץ".
הפועל חיפה החליטה על מכירת חיסול. "סיום החוזה שלי הוביל לחוזה ארוך טווח חדש עם רובי, אבל משהו קרה סביבו. אחרי כחודש עם החוזה החלומי, הוא הודיע לי שלא יוכל לעמוד בחוזה שנחתם".
ואז הוא קיבל שיחה ממאמן מכבי תל אביב ניר לוין. "זו הייתה עסקה יקרה, גם ויתרתי על חלק מהשכר שלי. עזבתי ישר למחנה האימונים של מכבי תל אביב בהולנד".
הוא נתקל בחוסר מזל כבר בתחילת הקריירה המחודשת שלו בקרית שלום. "הקבוצה הייתה מאוד מלוכדת, זה נראה טוב. היו לי תקוות גדולות להצליח עד למשחק נגד זאגרב. ירדתי למחצית יחד עם טל בנין, ואמרתי לו שיש לי משהו בברך שמאוד מפריע לי. ניסיתי לעלות אבל הכאב הביא להחלפה שלי, פציעה קשה ולא פשוטה".
כמה לא פשוטה? "זה גרם לי שלא לשחק שנתיים כדורגל – פגיעה קשה בסחוס שגררה ניתוח, ניקוי ובגדול חוסר הבנה גדול של החומרה. כל ניסיון שלי לחזור הסתיים ללא הצלחה, חוזר, מועד ונופל. אחרי 8 חודשים של זריקות שלא עזרו, בנין המריא איתי לאיטליה למומחה שטיפל בו, הפרופסור מארקאצ'י. הפרופסור איבחן דרגת פגיעה הכי גבוהה בסחוס. הוחלט על ניתוח השתלת סחוס. ההמשך היה שיקום ספורטיבי מיוחד של למעלה מחצי שנה בקליניקה בבולוניה, והפסדתי עונה נוספת".
אז גם החל סיפור המחנאות במכבי תל אביב.
"בחדר ההלבשה ישבתי בין נמני לבנין. הפציעה גרמה לכך שלא הייתי בתוך סיפור המחנאות, היא לא הורגשה בחדר ההלבשה, אבל מחוצה לו הורגש מתח קבוצתי. בהפועל חיפה הייתה קבוצה מאוחדת שיצאה יחד לבלות. במכבי תל אביב זה היה שונה".
ואז גם הורידו אותך להתאמן עם הנוער.
"התאוששתי מהפציעה וביקשו ממני לקצץ 60 אחוז מהשכר. הבהרתי להם שנפצעתי על המגרש, לא בריקוד או בקניון. הסכמתי לקיצוץ מסוים, אבל הם סירבו והורידו אותי להתאמן עם קבוצת הנוער. התאמנתי שם כאילו אני בריאל מדריד או ברצלונה. בני טבק אסף את הקבוצה הצעירה ואמר להם 'תלמדו מזיתוני מה זה כדורגלן מקצוען'".
בשלב ההוא, לפני עונת 2003/4, הגיע אחד מרגעי המשבר הגדולים בתולדות מכבי תל אביב. "כבר במחנה האימונים באירופה זה היה באוויר, הכול הורגש, היו הדלפות ונושא המחנאות הביא להחלטה לשחרר את נמני ובנין. תקופה אחרת התחילה".
גם עבור זיתוני הנקודה הזאת הייתה ציון דרך. "קלינגר קרא לי ואמר לי שמעכשיו גדי ברומר ואני נהיה המנהיגים של הקבוצה, כמובן אחרי שהגעתי להסכמה על קיצוץ השכר שלי".
אחרי שנתיים שלא שיחק חזר למגרשים. "שיחקנו נגד מכבי נתניה, הצטיינתי. אברהם גרנט היה מאמן הנבחרת, הוא ירד מהיציע, ניגש אלי ואמר 'אורן, אתה מוזמן לנבחרת הלאומית למשחק נגד נבחרת צרפת'". כך אכן היה. זיתוני פתח בהרכב במשחק בו הפסידה הנבחרת 2:0.
ובחזרה למכבי תל אביב. "התחיל בלגן 'החולצות השחורות' של האוהדים נגד קלינגר והמועדון, זה השפיע על כולנו. את עונת 2004/5 סיימנו במקום השמיני, מרחק 31 נקודות מהאלופה מכבי חיפה. נקודת האור הבודדת הייתה הזכייה בגביע , ניצחנו בפנדלים את מכבי הרצליה מהמקום השביעי בלאומית".
זיתוני סיים חוזה ועזב את קריית שלום, להפועל נצרת עילית. "חתמתי בנצרת עלית תחת מוטי איוניר. עזבתי כי הייתי רגיל למועדונים מקצועיים גדולים, בקטנות זה קשה".
ואז מגיע הטלפון מאלי גוטמן, שאימן את מכבי נתניה של דניאל יאמר. "הוא ביקש ממני להגיע למספר אימונים לראות אותי. ההחלטה הייתה מהירה, חתמתי שם".
זה לא החזיק מעמד יותר מדי זמן. משחק בודד, ליתר דיוק. "שיחקנו נגד מכבי חיפה, הובלנו 1:3 והייתי מצוין. בדקה ה – 70 תקעתי את הרגל בדשא, פרקתי לעצמי את הברך. עשיתי שני ניתוחים בברכיים, ואחריהם נפלה ההחלטה – החלטתי לתלות את הנעליים ולפרוש מהמשחק שמילא את כל חיי".
