היה נדמה כי פרשיית המין של שחקני הכדורגל עומר אצילי ודור מיכה כבר מאחורינו, אבל סדרת ההתכתבויות בין השניים שנחשפה לאחרונה על-ידי אלמוג בוקר מחדשות 13 הביאה אותה שוב לראש סדר היום הציבורי, ונטעו ספקות של ממש בהחלטת הפרקליטות לסגור את תיק החקירה נגד השניים בגין קיום יחסי מין עם קטינות – ועוד בעילה של חוסר אשמה ותוך הדגשה כי ההחלטה התקבלה "לאחר בחינה מעמיקה של מכלול הראיות".
ההתכתבויות שקשה להישאר אדיש אליהן, חושפות כי השניים כינו את הקטינות "ילדות", רמזו על שימוש בסמים אותם כינו "אבקה", והיו מודעים, לכאורה, לגילן הצעיר של מי שעמן קיימו יחסי מין. בנסיבות אלה, השאלה המתבקשת היא האם יש בכוחן של ההתכתבויות שנחשפו כעת להשיב את השניים לחדרי החקירות.
ביקשנו מעו"ד עידית רייכרט, בכירה לשעבר בפרקליטות וכיום סנגורית מובילה המתמחה בין היתר בעבירות מין, להתייחס לסוגיה.
עו"ד רייכרט, מה הסיכוי שנראה את הפרקליטות פותחת מחדש את התיק של אצילי ומיכה?
"במילה אחת – אפסי. כשהפרקליטות מורה על סגירת תיק בעילה של חוסר אשמה, נדירים מאוד המקרים בהם יפתח התיק מחדש. מה גם, שקשה להניח שהמסרונים לא היו חלק מחומר החקירה והפרקליטות לא בחנה אותם, ככל שהם אכן אותנטיים. זה אולי מעלה שאלות ביחס לסבירות שיקול הדעת של הפרקליטות, אבל לא די בפרסום תקשורתי, נרחב ככל שיהיה, כדי לייצר ראיות יש מאין ולפתוח את התיק מחדש".
אז מה בכל זאת יכול לגרום לתיק להיפתח מחדש?
"אחרי שנחשפנו למסרונים שהחליפו ביניהם השניים, שכנראה לא היו ידועים לקטינות המתלוננות בעת שהגישו את התלונה, נפתחת האפשרות שלהן לתקוף את שיקול דעתה של התביעה. נכון ששיקול הדעת של התביעה בהחלטה האם לסגור תיק הוא בלעדי, אך לנפגעות עבירה מוקנית הזכות לערור על קביעות אלה. מדובר בזכות מהותית שלא ניתן לשלול ממתלוננת, כפי שקבוע בחוק."
איך הבקשה לבחינה מחודשת של החלטה לסגור תיק מתבצעת בפועל?
"באמצעות הגשת ערר יכולות המתלוננות לעיין בראיות ובמסמכים שבתיק החקירה, ראיות שאלמלא הערר לא היו נחשפות אליהן. לאחר עיון בראיות, יכולות המתלוננות באמצעות עורכי דינן להצביע בפני הפרקליטות על הכשלים בהחלטתה לשיטתן, ולהצביע על הראיות שתומכות בכך. במקרה הזה, לפחות על פניו, אכן מתעוררות שאלות כבדות משקל שהמתלוננות צריכות לדרוש תשובה עליהן."
לאור ניסיונך, מה הסיכוי להצליח לשנות החלטה של הפרקליטות באמצעות ערר של מתלונן?
"מספיק להסתכל בדו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי 2022, כדי לקבל את התשובה החד משמעית לשאלה הזאת. כי מתברר שמתוך 1,500 עררים שהוגשו ליחידת העררים בפרקליטות במהלך שנת 2020 – רק ב-7 תיקים החליטה הפרקליטות לשנות את ההחלטה ולהגיש כתב אישום.
"במילים אחרות: סיכויי בקשתו של נפגע עבירה לשכנע את הפרקליטות לבחון מחדש את החלטתה לסגור את תיק החקירה נגד החשוד שפגע בו, ולהגיש נגדו בסופו של דבר כתב אישום הוא 0.5% בלבד, לא יותר".
אם הסיכוי להצליח בערר קלוש, מה הטעם בכלל בעיון בתיק החקירה ובהגשת ערר?
"מרגע שמתקבל תיק החקירה יכולים נפגעי העבירה, לאחר העיון בתיק, לתת הערותיהם והצעותיהם לביצוע פעולות חקירה נוספות שטרם בוצעו, להאיר את עיני הפרקליטות בראיות נוספות שלא נמצאו בחומר החקירה, או להעביר את בחינת הראיות לאנשי מקצוע רלוונטיים, מהתחום המשפטי או מתחומים מקצועיים רלוונטיים אחרים, אשר יוכלו לסייע בידם להגיע לחקר האמת. הסיכוי שההחלטה תשתנה לא גבוה כאמור, אבל בכל זאת כל מקרה נבחן לגופו ולפחות במקרה הזה נראה שעל פניו יש תמיהות כבדות משקל שלא כדאי להתעלם מהן".
וזהו? האם זהו סוף פסוק?
"במקרים בהם המעשה אינו עובר את הרף הפלילי, או כאשר ישנו קושי ראייתי להוכיח כי החשוד ביצע עבירה והתיק נסגר, עדיין יכולים נפגעי העבירה לפנות לכלי משפטי נוסף והוא המשפט האזרחי המאפשר הטלת אחריות גם במקרים בהם האחריות אינה פלילית אלא נזיקית בלבד. לכן, כדאי שיידעו כל אלה המתנהלים בתחום האפור בין המותר לאסור כי לעיתים משנסגרת דלת פלילית אחת נפתחת דלת אזרחית אחרת, אימתנית לא פחות עבורם וידעו שהמשפט הפלילי אינו חזות כל".
