זה היה קיץ נפלא להיות בו אוהד מכבי נתניה. הופעה ראשונה באירופה אחרי שנות דור בערך – שהייתה למעשה בונוס על החצי השני הנהדר של העונה שעברה, שבו נתניה הזכירה לכל מי שממש התאמץ להיזכר את התקופות היפות שלה (מינוס המתח, ההישגיות והתחרותיות) – וכמובן לא מעט תקוות לקראת העונה המתקרבת. אפשר היה לקרוא את זה בין השורות בטוקבקים ברשת, לשמוע את הזמזום הזה בשיחות עם מכרים וחברים אוהדי נתניה, לקבל את הרושם הזה בווייב סביב הקבוצה – השילוב בין בני לם, כדורגל יפה וסגל צעיר ומבטיח קצת סחרר את החבר'ה והכניס להם לראש מילים לא ברורות כמו "אליפות".
וזה בסדר כשמדובר באוהדים (וגם באנשים העובדים במועדון). כי אוהדים נולדו כדי לחלום, ואין יותר לגיטימי – בעיקר כשחום הקיץ מטשטש את ההכרה – מפנטזיה של אוהדים על עונה מהאגדות, כזו שיכולה לקרות פעם ב־40 שנה, שנשענת על ורטיגו מוחלט של קבוצות חזקות יותר וכוללת את כל המרכיבים ההכרחיים: קלישאות סינדרלה, ניצחונות מפתיעים, כדורים שפוגעים במקומות הנכונים ובעיקר – ניצול מקסימלי של הטיימינג. בדיוק כמו שקרה לקריית שמונה בעונת 2011/12 – אף שדי ברור שבקיץ אף אחד באצבע הגליל לא חלם על אליפות, לרבות איזי שירצקי וספיחיו.
העניין הוא שכמעט תמיד החלומות האלה מתנפצים על שובר גלים שמביאה איתה המציאות, וברוב הפעמים זה קורה כבר בקיץ (אף על פי שייתכנו חריגים, וגם מועד ההעברות של ינואר הוא תקופה מועדת לפורענות בהקשר הזה). וגם אצל החבר'ה החביבים מנתניה זה הגיע, ובגדול: פחות משבוע אחרי ההדחה המבאסת מאירופה (נתניה לא באמת נפלה מבשאקשהיר הטורקית, שני המשחקים היו מאוזנים מאוד) הגיעה ההודעה על מכירתו של עדן קארצב לדינמו מוסקבה.
לכאורה, זו סיטואציה שאין כל כך מה לעשות בה: קארצב הולך לשדרג את הקריירה שלו ואת המעמד שלו בבנק ישראל בפרופורציות שנתניה לעולם לא הייתה יכולה להגיע אליהן. ומילא הוא, נתניה קיבלה סכום כסף אדיר על ההעברה, כזה שגם מועדונים עשירים ממנה לא היו יכולים להקל בו ראש. כלומר, לכאורה, כל הסיבות לביצוע העסקה הן לגיטימיות ומובנות, ונראה שאין קבוצה בישראל שהייתה נוהגת אחרת.
אבל המכירה של קארצב היא לא רק (כנראה) כורח המציאות עבור קבוצות כדורגל מסדר הגודל של מכבי נתניה, אלא גם הנצחת מצב קיים. הנה ניחוש לא נועז במיוחד לגבי מה שיקרה הלאה (כמובן – הנבואה ניתנה רק לשוטים וכו'): את הכסף הגדול שהתקבל במועדון מהעסקה לא ישקיעו בשחקן אחד ממש טוב, אלא במספר שחקנים בינוניים פלוס. זה יספיק שוב למקום רביעי בליגה, שזה לא רע בכלל וגם יכול להוביל שוב לאירופה – אבל זה כל מה שזה: לא רע בכלל. כלומר, נתניה תישאר במיינדסט של "קבוצה בינונית" – כזו שתתחיל לשחק כדורגל כיפי שיקדם אותה בטבלה רק כשכבר לא יהיה על מה לשחק, שניים־שלושה שחקנים יבלטו במיוחד בפרק הזמן הזה, ובקיץ הבא, כששוב החום של יולי־אוגוסט יטשטש את אוהדי נתניה בשעות הצהריים ויגרום להם לדבר על עונה הישגית שתכף תתחיל – שוב תגיע הצעה שאי אפשר לסרב לה, ובנתניה באמת לא יסרבו. וחוזר חלילה.
מגיע לאוהדי נתניה שמישהו ישבור את המעגל הזה. כמעט כל קבוצה שאינה מכבי חיפה, מכבי ת"א או הפועל ב"ש של השנים האחרונות מגיעה מדי כמה שנים לסיטואציה הזו, ואף אחד מעולם לא השתמש בקלף של שינוי כיוון וניסה, אפילו בקטנה, לשנות את מסלול הזרימה של ההיסטוריה. הגיע הזמן שמישהו – בנתניה, בהפועל ת"א, בהפועל חיפה אולי – יקבל את ההחלטה הפחות צפויה בסיטואציה כזו, ויהיה מוכן "להשקיע" כסף באמצעות הפסדים של כסף – שלא יתקבל מעסקת המכירה ושכן ייצא על חוזה מפנק יותר לשחקן שלא נמכר. אולי דווקא סיטואציה כזו – של התנהגות שלא לפי הספר – תוביל לעונה נדירה, כזו שלא לפי הספר?
מה דעתך על הכתבה?