מאז ניצחונה של מכבי חיפה, בשבוע שעבר, שהסתיים בתוצאה 2:3 על הכוכב האדום, קראתי על כך שבלגרד מכינה לחיפה קבלת פנים בלתי נשכחת, תחת הכותרת 'הגיהנום של המארקנה'.
המארקנה הוא כמובן הכינוי לו זכה האצטדיון, הנושא את שמו של כדורגלן העבר הגדול של נבחרת יוגוסלביה, רייקו מיטיץ. הכינוי נועד להבהיר ליריבותיה של קבוצת הכוכב האדום, שמדובר, כביכול, באחיו הקטן של המארקנה הגדול, הידוע כמיבצרה של נבחרת ברזיל, בריו דה ז'אנרו.
אולם לשחקני ולאוהדי מכבי חיפה אני מספר על היום שבו נכבשה המארקנה של ברזיל. זה קרה דווקא במשחק שהכריע את גורלו של גביע העולם ב־1950. אז היו אלה כדורגלני נבחרת אורוגוואי שהוכיחו לברזילאים שכדורגל משוחק על המגרש, ולא ביציעים. וסיפור שהיה, כך היה.
ב־1950 אירחה ברזיל את משחקי גביע העולם ובטחה ביכולתה לזכות לראשונה בהיסטוריה בגביע הנחשק. המארגנים קבעו שארבע הנבחרות שתגענה במהלך הטורניר למשחקי ההכרעה,יתמודדו זו מול זו בשיטת ליגה בת סיבוב אחד. ואכן, לליגת ארבע הגדולות הגיעו נבחרות ברזיל, אורוגוואי, שבדיה וספרד.
ברזיל ניצחה בקלות את נבחרת שבדיה 1:7, ו־1:6 את ספרד. במקביל סיימה אורוגוואי רק בתיקו 2:2 עם ספרד וגברה 2:3 על שבדיה. יצא,איפוא שהמחזור השלישי והאחרון הפגיש את שתי הגדולות של דרום אמריקה. לנבחרת ברזיל שצעדה בראש טבלת הבית המרובע, הספיקה לכן תוצאת תיקו כדי לזכות בתואר. אורוגוואי לעומתה הייתה חייבת לנצח.
כ־200 אלף צופים הגיעו למארקנה. מספר כמעט בלתי יאמן, שכמותו לא נרשם בשום משחק גמר. ברזיל הבקיעה ראשונה והובילה 0:1. אך שני שערים של הנבחרת האורחת הפכו את הקערה על פיה. איצטדיון המארקנה על מאות אלפי יושביו, לא מנע את המהפך, ואורוגוואי היא שזכתה בגביע העולם. ברזיל ההמומה, שלא האמינה למראה עיניה, נאלצה להמתין עד 1958 (לפלה ולחבריו גארינצ'ה, דידי,וואווה וזאגאלו), כדי לזכות לראשונה באליפות העולם שנערכה בשבדיה.
ולי לא נותר אלא לאחל למכבי חיפה לכבוש הערב (ג') גם את המארקנה של בלגרד.
