לאחר שקראתי על כך שמכבי נתניה נכנסה להלם מהפסדה 4:1 למכבי חיפה, עצתי לקבוצה מעיר היהלומים היא למחוק מהמילון את המילה הלם. נכון שציפיותיה של הקבוצה היו לתוצאה שונה לחלוטין, אבל ההפסד אינו בבחינת קטסטרופה.
מכבי נתניה, בהדרכתו של בני לם, חייבת להרים ראש ולהמשיך הלאה, שכן הליגה רק החלה והיא תנצח בלא מעט משחקים. היא אף תבטיח בתום העונה הסדירה את מקומה בפלייאוף העליון. לפיכך, עליה להתייחס להפסד מול האלופה כאל תקלה, כזו שכל אחת מקבוצות הליגה סובלת ממנה במהלך העונה הארוכה.
לם אמר לא פעם ולא פעמיים שקבוצתו עולה למגרש תמיד כדי לנסות לנצח, וטוב שכך. קבוצה חייבת לחשוב בגדול ולהאמין בכוחה. זהו החוט המקשר גם היום את תקופתם של מוטל'ה שפיגלר, ואחריו של עודד מכנס, ששיחקו כדורגל כדי להבקיע ולנצח, לשחקני ההווה המשתדלים להפגין כדורגל איכותי. למכבי נתניה ישנה האיכות וישנו המאמן המוביל אותה בהחלטה לא להרכין ראש בפני שום יריבה. זה הכדורגל שאוהבי המשחק, ובתוכם אני, נהנים לראות ובעיקר את השאיפה להבקיע שערים.
לפיכך, בשום פנים ואופן אל לה למכבי נתניה לשנות את דרכה ולהפוך, חלילה, למי שבאה למגרש כדי לשחק על תיקו, או לגנוב שער בהתקפה מתפרצת. קבוצות גדולות לא הופכות את עורן, גם לאחר הפסד מכאיב. הן פועלות לחיזוק נקודות החולשה וממשיכות במרץ לתקוף, משום שאוהדי המשחק רוצים לראות כדורגל משובח ולא בונקר, המאפיין בדרך כלל קבוצות קטנות.
מכאן, חושבני שבני לם לא יסטה מפילוסופיית המשחק עליה גדל בימים הטובים שבהם מצד אחד הייתה מכבי נתניה, ומצד שני היו האחרות – שלא הגיעו לרמתה.
אם כל קבוצה שתספוג הפסד בפער של שלושה שערים תיכנס למצוקה ולא תדע להתגבר עליו, תהיה זו רק הוכחה לחולשתה המנטלית. ומכבי נתניה היא לא כזו. עוד נכונו לה עלילות, וממש באותה הדרך שאותה עשתה בעונה שעברה.
מה דעתך על הכתבה?