"כבר סגרתי עם מכבי חיפה ואז התקשר רובי שפירא"

"עונת 1997/98 החלה לא טוב יחסית, ואלי גוטמן לא היה מרוצה ממני. הוא קרא לי לחדרו, ואמר לי 'אני רוצה להודות לך על התקופה כאן. סע למשרדי מכבי חיפה, המעבר שלך נעול וסגור, יש טרייד במסגרתו גולן דרעי עובר ממכבי חיפה להפועל חיפה'. בקיצור, הוא ויתר עלי. לא אהבתי את המהלך, אבל מעבר לירוקים היה מלהיב, נסעתי למשרדי מכבי חיפה וסגרתי".

זה עורר מהומה גדולה. רובי שפירא התערב ומנע את המהלך.

"הסיפור דלף, רגע לפני החתימה בירוק. האוהדים עשו בלגן, ואז התקשר אלי רובי שפירא שהבהיר כי החליט לבטל את המעבר למכבי חיפה ושגוטמן מבקש שאחזור לקבוצה. העונה הסתיימה כשהפועל חיפה מסיימת במקום השלישי".

עבור עופר טלקר, 49, זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה כמעט הגיע למכבי חיפה. למעשה, הוא היה אמור להיות ירוק עוד לפני שהפך לאדום. "לפני עונת 1993/34 מכבי חיפה סגרה את רכישתי עם מנהלי אשדוד, רפי אספורמס וגלעד טרודלר, תמורת כ-200 אלף דולר. ברגע האחרון היה מחטף ספורטיבי של שפירא והמאמן דרור קשטן. הפועל חיפה שילמה עבורי כ-400 אלף דולר, זו הייתה הצעה שאי אפשר היה לסרב לה באשדוד של אז".

בארבע השנים האחרונות טלקר, מגיבורי הקבוצה הגדולה של הפועל חיפה בסוף שנות ה-90, משמש כמנהל המקצועי של עירוני שדרות בליגה א', עובד במשרה מלאה בנושא ספורט במשרד החינוך: "יחד עם ישראל אברג'יל יש לנו מרכזים לאימון ופיתוח שחקני כדורגל במספר מקומות בארץ, אקדמיות כדורגל של אימונים אישיים, ובקבוצות קטנות".

הוא גדל במחלקת הנוער של עירוני אשדוד: "את הצעדים הראשונים עשיתי, יחד עם עמיר תורג'מן וז'אן טלסניקוב, תחת המאמן סשה טלסניקוב ז"ל, אביו של ז'אן. הוא היה האחראי להצלחה שלנו ושלי בכדורגל. המאמן הראשון שהעלה אותי מהנוער לקבוצה הבוגרת היה אריה רדלר ז"ל, מאמן ובן אדם גדול. תחת המאמן ניסים בכר הפכתי לשחקן הרכב, הקבוצה שיחקה כדורגל מצוין, הפכתי לשם מוכר. כשעליתי לבוגרים, שחקן הקבוצה ג'קי מרציאנו נתן לי את החולצה מספר 4 כממשיך דרכו".

מי היו גיבורי הכדורגל שלך, מי היה המודל לחיקוי?

"כילד בתחילת הדרך זה היה נאור גלילי, אבל הדמות שמשכה אותי יותר מכולם הייתה מגן בית"ר ירושלים, אבי כהן. לדעתי שחקן חלומי, רציתי להיות בדיוק כמוהו – מגן התקפי מתקדם. חלמתי להבקיע. בסוף כבשתי 51 שערים".

הייתה לך אכזבה מקצועית בעונה הראשונה בהפועל חיפה.

"משום מה קבוצת הכוכבים הזאת לא התחברה, עם יעקב אסייג, אלון חלפון, אולג קושלוק, הישאם זועבי, ראובן עטר ואחרים. קשטן חלה, הוחלף ע"י ויקו חדד, הקבוצה ניצלה מירידת ליגה. בגמר גביע המדינה הפסדנו בדרבי למכבי חיפה, 0:2 משערים של עופר שטרית וגלאם. אכן, עונת אכזבה קשה ראשונה באדום".

ואז מגיע אברהם גרנט.

"גרנט עזב את מכבי תל אביב, הייתה לנו קבוצה שהייתה מועמדת לתואר האליפות עם טל בנין, רן בן שמעון, פליקס חלפון, עטר, אחמד מוסא , דני ניראון ואחרים. זו הייתה עונה מצוינת שהסתיימה עם תחושת אכזבה. הפסדנו בשמינית הגביע למכבי תל אביב 1:0 ובליגה סיימנו רק במקום הרביעי".

משחק השיא שלו נרשם בגביע הטוטו – שישה שערים נגד הפועל כפר סבא. "לעמדת המאמן הגיע איבן קטליניץ', מאמן נבחרת קרואטיה. הוא ראה אותי והציב אותי בקישור ההתקפי. כבשתי שישייה לרשת של שוער כפר סבא ישראל לוק, שלושער בדקות 3 עד 7 ועוד שלושה שערים בדקות 70 עד 74. היו לי עוד שערים בגביע הטוטו – שלושער נגד הפועל ירושלים במשחק שנערך בנהריה. לא תוכננתי לשחק, קיבלתי ערב קודם מנוחה, ביליתי עד לפנות בוקר, אבל בשל פציעה של שחקן נקראתי להרכב ומעמדת המגן השמאלי כבשתי שלוש פעמים. טל בנין השלים בצמד את ה-0:5".

לאחר הסיפור ההוא עם גוטמן הוא נשאר בהפועל חיפה והפך לבורג מרכזי באליפות של 1998/9, עונה אותה הוא מגדיר כ"היסטורית, הבקעתי בה שבעה שערים". את המומנטום הוא המשיך גם תחת גיא לוי בעונה שלאחר מכן, בה כבש 11 שערים.

ואז הגיעה פגישה דרמטית עם הבעלים. "רובי שוחח איתי, ואמר לי שהוא חייב למכור אותי לבית"ר ירושלים. 'אין לי ברירה', הוא אמר, 'אני חייב כסף כדי לשלם משכורות'. הלכתי לפגישה עם מאיר פניג'ל וראשי בית"ר".

השכר שלו אצל שפירא היה יותר מהוגן ("רובי מבחינת חוזים היה לארג' גדול. החוזים שלי ושל השחקנים הבולטים בקבוצה היו מהגבוהים והמכובדים בארץ"), אבל אז, רגע אחרי שחתם על החוזה בבית"ר, הגיעה הבשורה הנוראית: "מתברר שביום חמישי, כשעברתי לירושלים, רובי סגר לי חוזה שלא חלמתי עליו. ביום שישי הגיעה הבשורה המרסקת, ההתאבדות שלו, אירוע ששינה לי את החיים. היה לבית"ר משחק נגד הפועל תל אביב, לא אפשרו לי ללכת להלוויה, טענו שזאת תהיה הפרת חוזה אם לא אשחק. זה היה המשחק הכי גרוע שלי , הפסדנו 1:0. לאחר מכן נסעתי להיות עם משפחת שפירא בשבעה".

אבל היה גם רגע מזכך בהגעה לבית"ר. "החולצה מספר 4 בטדי הייתה של טלסניקוב, הוא קיבל אותי בחדר ההלבשה עם החולצה ביד והעביר לי אותה, מהלך של אצילות שלא אשכח לעולם".

את התקופה בבית"ר העביר עם השריף אלי כהן, אלי אוחנה ואבי נמני. "אלה היו עונות של מרכז הטבלה ומטה, אבל עונות של חוויה באצטדיון טדי עם נמני הגדול, אחד מ-3-4 השחקנים הגדולים ביותר של הכדורגל בישראל, שחקן עם עוצמה, נוכחות והשפעה. שחקנים כמוהו, כמו ברקוביץ', בניון ורביבו כבר לא קיימים היום".

החוזה בבית"ר הסתיים, טלקר חתם במכבי נתניה. "אלי אוחנה היה המאמן, אבל להפתעתי בית"ר ירושלים לא התקשרו לחוזה חדש. נפגשתי עם אשר אלון ממכבי נתניה והצטרפתי. בערב חגגתי בחצר נצר את לידת בתי. כל שחקני בית"ר הגיעו לאירוע. הבת של פנג'ל ניגשה אלי ואמרה לי לא לחתום במכבי נתניה, החוזה החדש שלי יהיה גבוה ב-15 אחוז יותר מזה של נתניה. הבהרתי כי לחצתי יד, אני במכבי נתניה. באותה עונה רכש גאידמק את בית"ר ירושלים, פספסתי את התקופה שלו במועדון. אומר כאן כי לא הצטערתי על זה".

במכבי נתניה שיחק עונה אחת תחת ראובן עטר ואז עבר להפועל כפר סבא של אלי טביב ואלי אוחנה: "העונה הראשונה הייתה טובה, אבל בהמשך הגיעה נפילה, חוויתי לראשונה את ההרגשה של ירידת ליגה".

ואז פציעה מסיימת לך את הקריירה.

"כן. פציעה בברך שאילצה אותי לפרוש מכדורגל, פרישה עם המון זיכרונות ככדורגלן על כר הדשא".

אי אפשר שלא לקנח בפרשת שלמה שרף והאמירה שלו על כך שטלקר הוא "לא שחקן מוביל. אולי מוביל ירקות". טלקר משחזר: "באותה תקופה בנבחרת ישראל היו מספר שחקנים כמו אבישי ג'אנו, אלון חזן ואלון חלפון בעמדת המגן הימני. בתקשורת שאלו אותו למה שחקן מוביל כמוני לא משחק, תקעו אותו עם השאלה והוא הגיב שאני מוביל ירקות. הגבתי בתקשורת ואמרתי שמוביל ירקות הוא מקצוע מכובד למי שעוסק בו. בהמשך נפגשנו, התחבקנו, התנשקנו, שלמה התנצל והסיפור הזה נשאר מאחורינו".