ההיסטוריה של מכבי חיפה מלאה בהפסדים מביכים דווקא בעונות גדולות. הזכור מכולם הוא משחק "המסך המפוצל" עם התבוסה 4:0 למכבי קרית גת, אבל היו גם ההשפלה בדרבי 3:0 עונה לפני כן, ה-4:0 לבית"ר ירושלים אחרי מנצ'סטר יונייטד ב-2002/3, ה-5:0 למכבי נתניה ב-1990/1 שהיה מכה מהדהדת שהסתיימה בדאבל, ועוד.
לפיכך, מותר למכבי חיפה להפסיד, ואפילו לא אוסיף כאן "אבל לא ככה". אחרי המאמץ העצום שהשחקנים השקיעו מול פריז סן ז'רמן הגיעה הנפילה המנטאלית והפיזית והיא מובנת, אם כי בואו נודה באמת – 99.8 אחוז מאוכלוסיית אוהדי הכדורגל (כולל זיו אריה ובני משפחתו) לא חשבו שהפועל ירושלים תנצח 0:3, ואם היה מישהו כזה – Show me the money.
אני כבר לא יכול לחכות לקבל בוואטסאפ את הצילום טופס ווינר של השבור ששלח היום 3:0 קטמון
— itzik shasho (@shashtech) September 18, 2022
הבעיה של ברק בכר היא הבעיה שמלווה את כל הקבוצות ששיחקו בקמפיינים אינטנסיביים באירופה ובמיוחד בליגת האלופות – איך לחלק את הכוחות, המאמץ והריכוז בין המפעלים, כיצד לבצע את הרוטציה. האלופה לא איבדה נקודה עד אמש והתחושה הייתה שהכול טוב, אבל בכל משחקיה הקודמים הופיעה רק למחצית השנייה ובה גם הבקיעה את רוב שעריה, בחלק נכבד מהמקרים לאחר ששילבה את שחקני המפתח. במשך חודש שלם זה הספיק, אבל היא שיחקה באש. אתמול, כשפתחה עם ההרכב החזק, היא נכוותה. מפיגור של שני שערים בהפסקה קשה לחזור, אפילו אם בקבוצה שלך משחקים עומר אצילי, דולב חזיזה וצ'ארון שרי.
פגרת הנבחרת באה למכבי חיפה בזמן. אחריה יש לה שני משחקי מפתח – אחד נגד מכבי תל אביב ואחריו יובנטוס. כמו שהשתיים נראות, לא ברור מי טובה ממי וגם לא איזה משחק חשוב יותר. בכר תכנן להגיע למפגש הזה ביתרון שתי נקודות, שעשוי היה לגדול לחמש ולהעניק רשת ביטחון נאה להמשך הדרך. תחת זאת הוא יגיע מהמקום השני בפיגור נקודה. לא סוף העולם ובהחלט בר תיקון במחזור השישי של העונה, אבל כן משהו שמשנה לחלוטין את ההיערכות ונקודת המבט על ההתמודדות. אם מכבי תל אביב תנצח והפער יגדל לארבע נקודות, פתאום הכול ייראה שונה לחלוטין, מכבי חיפה תצטרך להתחיל לרדוף. בעונה של צ'מפיונס, רדיפה היא משימה מאוד לא פשוטה.
קבוצה עם אופק
את העונה שעברה החלה הפועל ירושלים כמעט בלי מושאלים. בחלון ההעברות של ינואר הבינו שם שאי אפשר להישאר בליגה עם הסגל הקיים והתחילו לייבא. אחד השחקנים שעשו את הדרך מהמרכז היה אופק ביטון. בהפועל תל אביב האמינו שהוא צריך עדיין להתחשל, ואחרי ההשאלה אשתקד הוא ביקש בקיץ לצאת שוב לרעות בשדות זרים. אמש נתן את המשחק הגדול בקריירה הקצרה שלו.
קל לשבת הבוקר בתור אוהד הפועל תל אביב ולבכות את הוויתור הזמני על ביטון, אבל שחקן צריך ביטחון ויציבות, ואת מה שביטון מקבל בהפועל ירושלים הוא לא היה מקבל בהפועל תל אביב הרעועה. בשקט-בשקט בנו בבירה מועדון בריא. השנה הראשונה לקבוצה שלא מורגלת לליגת העל קשה ביותר, אחר כך כבר יותר קל. פתאום עלית בהיררכיה, עברת את טקס החניכה. אתה לא הילד החדש בשכונה, שלא לדבר על כך שבריונים ותיקים כמו הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים כבר לא מה שהיו, בלשון המעטה. המבחר של אלה שמסוגלים לתת לך כאפות כואבות הצטמצם, עלית שלב באבולוציה. עכשיו אתה זה שיכול פה ושם להחטיף.
במצב העניינים הזה, נראה שהפועל ירושלים מבססת את עצמה היטב העונה. לכל הפחות, היא אוגרת נקודות ליום גשום. בתסריט טוב יותר, היא תיאבק על מקום בפלייאוף העליון. עדיין מוקדם לדעת לאן הולכת העונה הזאת מבחינתה, אבל ככל שתתמיד ותגרוף את הנקודות, כך היא תיתן מרחב תמרון לשחקנים כמו ביטון. במחזור הבא, אגב, הוא פוגש את הפועל תל אביב.
הרוצח השקט
בעונת 2016/17 הגדולה היו להפועל באר שבע כמה רוצחים אימתניים. מאור בוזגלו, טוני וואקמה, בן שהר, אליניב ברדה ומאור מליקסון – כולם שחקני קלאץ' חסרי רחמים. זו הייתה קבוצה עתירת נשקים ששלפה בכל רגע נתון. איך אמרו עליהם בזמן אמת? אתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך.
הקילר היחיד שנשאר מהקבוצה ההיא הוא מיגל ויטור. על אף שהוא יודע להשלים את המלאכה גם בהתקפה לעתים, ויטור, כשהוא בריא, הוא בעיקר תחנה אחרונה, המניה ההגנתית הכי בטוחה, לא רק בבאר שבע אלא בכל הליגה. אבל מה לגבי החלק השני, זה שאמור להבקיע?
לבאר שבע יש כמה שחקנים טובים, כאלה שעל הנייר יכולים לכבוש. זה כן קורה לפעמים – אחרי הכול הם הבקיעו חמישייה לרשת של האין-קבוצה בבית"ר ושלישייה בשבוע שעבר נגד הפועל תל אביב, כולל שער המחץ של יוג'ין אנסה המשתפר – אבל זה לא קורה מספיק. פעם זה אנסה, פעם זה ספורי, פעם חמד, אבל אין שחקן שיסחוב את באר שבע.
זאת אומרת, אין, אם לא מחשיבים את רותם חטואל.
השחקן הישראלי מפונק. הוא נוטה לרצות עוד ועוד. חטואל הוא זן נדיר, אחד מאלה ששמחים ממה שיש להם. הוא נהנה לשחק כדורגל, יעלה מהספסל עם אותה רמת מוטיבציה של שחקן שפותח בהרכב. ואה, כן, הוא לגמרי מזכיר את מליקסון, גם בחמצון המכוער של השיער (סליחה, חבר'ה, האייטיז עברו מזמן), אבל בעיקר באהבה למשחק, בזיהוי כשחקן בית של המועדון (אף ששניהם לא גדלו בו) וביכולת להכריע.
כרגע זה מספיק, בערך. באר שבע זוקפת לזכות חטואל את שלב הבתים בקונפרנס ואת שלוש הנקודות אתמול מול סכנין שהותירו אותה בקרב על הפסגה. בהמשך הדרך היא תצטרך עוד חטואלים, כי טוב ככל שיהיה, הוא לא יוכל לסחוב אותה על הגב לבד. ואם כן, הוא כנראה הרבה, הרבה יותר טוב משאנחנו מעריכים.
