ספר המופת "מאניבול", שהפך לסרט מוצלח, מגולל את סיפורו של בילי בין, מנהלה המקצועי של אוקלנד אתלטיקס, קבוצה צנועה בליגת הבייסבול האמריקאית, שנאלץ למצוא דרך להתמודד עם עזיבת כוכבי הקבוצה בסיום העונה ועם תקציב רכש זעום, ולהרכיב ולהוביל את סגל הקבוצה להצלחה כבירה באמצעות שימוש בטכניקות ניהול וחקר ביצועים מתקדמות.
בפתיחת העונה העוקבת בילי מגייס את פול דה פודסטה, בוגר אוניברסיטת הרווארד, והשניים מבינים שהדרך היחידה שלהם להתחרות עם הגדולים בליגה היא יציאה מהקופסא ומהמסורת, וממציאים שיטות ניתוח סטטיסטיקות של שחקנים כדי לעזור למחלקת הסקאוטינג להחתים שחקנים חופשיים וזולים, אך עם מספרים, איכויות ותכונות אופי שמשתלבות להצלחה מסחררת.
בשני העשורים האחרונים הפכה "מאניבול" למילה נרדפת לניהול נכון של חומר השחקנים העומד לרשות קבוצה בעלת תקציב מוגבל. כעת אנו זוכים לטעום מעט מזה גם בליגת העל.
כניסת הליגה לפגרת נבחרות היא זמן מעולה עבורנו לנתח את המספרים של פתיחת העונה מזווית "מאניבולית", קרי – הנתונים שהובילו למצבים שהביאו לשערים, או כאלה שהביאו למצבים של שמירה על שער נקי.
וכעת, דמיון מודרך. הכדור אצל היריבה בחצי שלה, מסירה לכיוון מחצית המגרש, אך רגע לפני, חילוץ מוצלח של אחד מהקשרים שלנו כבר בחצי היריבה, מסירה מקדמת (כזו שכיוונה כלפי שער היריבה) מדויקת, דריבל מוצלח, מסירת מפתח והופ – החלוץ מול שוער והשאר היסטוריה. כל שלב במהלך הנ"ל הוא קריטי לכיבוש השער, ומאמנים וצוותי סקאוטינג טובים, שמים על אלו דגש לא פחות מיכולת הסיומת מול השער של החלוץ ולפעמים – אף יותר.
נחזור למציאות וליום ראשון. הפועל ירושלים מארחת את מכבי חיפה במשחק שאין כמעט אחד שחשב שלא יסתיים בניצחון של האלופה. בדקה ה-22, ניסיון הכנסת כדור לא מוצלח של ג'ורדן בוטאקה נעצר אצל פייר קורנו. קורנו מנסה להרחיק את הכדור לכיוון נטע לביא, אך אל קו 25 המטרים מגיח קפטן הפועל גוני נאור, שמחלץ את הכדור ומוסר מסירה מקדמת לגיא בדש באגף שמאל. האחרון משתלט על הכדור, עושה דריבל מוצלח על אותו קורנו, מוסר מסירת מפתח רוחבית שמגיעה לאופק ביטון המוכשר וזה מקו ה-5 מטרים אלכסונית מול השער לא מתבלבל ונוגח את הכדור פנימה, 0:1 לאדומים בדרך לניצחון היסטורי ורצף היסטורי עוד יותר. נחזור שוב: חילוץ מוצלח, מסירה מקדמת, דריבל מוצלח, מסירת מפתח ושער – ארבעה מהלכים לפני השער עצמו אשר מאפיינים קבוצה שגם עם תקציב זעום כמו זה של אוקלנד של בין יכולים להביא להצלחה.
דוגמה לשחקן ששווה הרבה יותר מערכו הכספי היא זו של הישאם לאיוס. שחקנה החדש של הפועל תל אביב הגיע מכפר קאסם מהליגה הלאומית בתמורה לכ-200,000 דולר בלבד. המהירות שבה שחקן מהליגה הלאומית השתלב כבאנקר בהרכב קבוצת ליגת על והפך לאחד השחקנים היעילים בה טמונה במספרים העמוקים שלו. במבט קרוב יותר נוכל לראות שרוב הפעולות שהישאם מבצע יעילות לקבוצה, כאשר הוא מחלק 6 מסירות מפתח מדוייקות (רביעי בליגה אחרי דור מיכה, עומר אצילי ואנריק סאבוריט), 7 איומים למסגרת (חמישי בליגה אחרי אחמד עאבד, עומר אצילי, דנילו אספרייה, וג'ורג'ה יובאנוביץ'), 48 מאבקי קרקע מוצלחים (שני בליגה אחרי מוחמד אוסמן), 38 דריבלים מוצלחים (ראשון בליגה). הוא מחלץ יותר כדורים בשטח היריבה (4) מאשר מאבד בשטח שלו (3) ומוסר 129 מסירות מקדמות. הישאם לאיוס הוא הדוגמא הקלאסית לשחקן שהתועלת שלו עולה על העלות.
אם ניקח את הצד השני של המתרס ונלך לשחקן היקר ביותר, ערן זהבי, נוכל לראות שלכאורה, למרות שלזהבי אמור להיות "קל" יותר להיות יעיל מבחינת מספרית כאשר הוא מוקף בשחקנים מוכשרים יותר ובקבוצה גדולה יותר שרצה טוב עד עכשיו, המספרים העמוקים שלו העונה פחות טובים – 5 מסירות מפתח מדוייקות, 5 איומים למסגרת, 16 מאבקי קרקע מוצלחים, 6 דריבלים מוצלחים ו-3 חילוצי כדור בשטח היריבה. אלה שקופצים עכשיו ואומרים "אבל הם לא באותו תפקיד, וזהבי מביא איתו ערך נוסף של ווינריות!" צודקים, אבל, המטרה היא להשוות בין יעילות שחקנים ותרומתם לקבוצה בהתחשב בעלותם, ולכן התפקוד הספציפי פחות משנה. לא יהיה זה פסול להניח שבמידה שהישאם לאיוס היה פותח בהרכב במכבי תל אביב, וערן זהבי בזה של הפועל, הפער במספרים היה גדול אף יותר.
לכל קבוצה יש התקציב והשאיפות שלה. עם עבודה נכונה ומציאת איזון שבסגל הקבוצה כאשר לוקחים בחשבון מדדי יעילות כפי שהודגמו כאן, אפשר במקרה הרע לשפר את סיכויי הקבוצה בכמה אחוזים, ובמקרה הטוב לתת עונה מהסרטים – הכול טמון מספרים. להיות סקאוט ומנהל מקצועי של קבוצה, זה לא רק לצפות בכמה תקצירים ולראות כמה סרטוני יוטיוב, אלא להיכנס לרזי המספרים בצורה מתמטית, קרה ושקולה, וכאשר מוצאים שחקן עם המספרים הנכונים, ועם הגישה והאופי המתאימים, פועלים לפי עקרונות המאניבול. וכמובן, מי מכם שעדיין באורח פלא לא ראה את הסרט – למה בדיוק אתם מחכים?
מה דעתך על הכתבה?