חיים את העבר: התזה של מכבי תל אביב התנפצה לה בפנים

יש רגעים שמשנים קריירה למאמן. יש רגע שבו המאמן יכול לסמן את האירוע בו הרגיש את השינוי שחל בקריירה שלו. הניצחון של הפועל באר שבע על מכבי תל אביב, הוא הרגע בו קיבל אליניב ברדה את ההכרה שהגיעה לו. מה שהזכייה בגביע המדינה, אחרי הניצחון על האלופה מכבי חיפה לא עשתה לו, יעשה לו הניצחון על מכבי תל אביב. החל מאתמול בלילה אחרי ה-0:2 המרשים על מכבי תל אביב, ההתייחסות לברדה המאמן תהיה אחרת. לגמרי.

לאחרונה ברדה זעם על התקשורת. הוא התרעם על הזלזול שלה בהפועל באר שבע ובו. הוא פרק את תסכולו על הסופרלטיבים להם זוכים בכר ואיביץ', כאשר אותו לא ממש סופרים. הוא לא אמר זאת מפורשות, אבל הוא התכוון בדיוק לזה. הוא התרעם על חוסר ההערכה של התקשורת כלפיו, על היחס המועדף שמקבלים בכר ואיביץ', על העובדה שאף אחד (כמעט) לא סופר אותם כמועמדים לאליפות, על חוסר האמונה שמאמן כמוהו, חסר ניסיון, מסוגל להוביל את באר שבע לאליפות. במיוחד מול שני אריות כמו בכר ואיביץ'.

ההתקפה של ברדה על התקשורת הצליחה להפתיע רבים, והכל בגלל שהוא הרגיל אותנו לאורך השנים כאדם מיוחד, אהוב, חביב, עדין, מנומס ומכבד, טיפוס כזה שמעולם לא מתעצבן. בטח לא תוקף. בקיצור, ג'נטלמן אמיתי. אפילו הרבה יותר מאירופאי. ההתקפה של המאמן הצעיר נבעה מתסכול, ממטען שהוא אגר בתוכו מהרגע בו מונה למאמן הפועל באר שבע.

מה שלא עשתה לברדה הזכייה בגביע המדינה (ניצח את מכבי חיפה בגמר), ומה שלא עשתה לו העלייה לשלב הבתים בקונפרנס ליג, עשה לו הניצחון על מכבי תל אביב. וזה בדיוק מה שגרם לתסכול שלו באותה התקפה חריפה על התקשורת. החל מאתמול בלילה, ברדה קיבל את המעמד וההכרה שהוא רצה לקבל. כבר לא רק מאמן לגיטימי בליגת העל, לא אחד שקיבל ג'וב מאלונה ברקת כדי לסתום חור.

ברדה מכיר מצוין את אלישע לוי. הוא יודע שאם היה משהו שהוציא את לוי המאמן מדעתו, היה הדיבורים סביב האישיות שלו. כולם אמרו עליו שהוא בנאדם נדיר (מה שנכון) ולא העריכו אותו כראוי כמאמן. גם אחרי שזכה בשתי אליפויות עם מכבי חיפה, לוי אמר לעיתונאים כי עושים לו עוול כאשר מזכירים תמיד שהוא בנאדם טוב. "ברגע שאומרים על מאמן – הוא מאמן טוב, זה אומר שלא מעריכים את הצד המקצועי שלו", אמר לוי פעמים רבות.

וזה בדיוק מה שרצה ברדה למנוע באותה התפרצות שלו על התקשורת לפני מספר שבועות. הוא רצה את ההכרה כמאמן. לא כבנאדם. הניצחון על מכבי תל אביב שם לו את החותמת שהוא לא בנאדם מדהים, אלא גם מאמן מצוין. אם עוד היו כאלה שהאמינו כי ההצלחה של ברדה כמאמן נובעת מהעובדה שהשחקנים אוהבים אותו (בנאדם מדהים, כבר אמרנו), משחקים עבורו, המשחק נגד מכבי תל אביב הוכיח שהוא גם וגם. רבים הרימו גבה עם הצבתו של שגיב יחזקאל כמגן ימני, בהמשך זה התברר כהברקה גדולה.

השילוב של הצבת יחזקאל (שהצטיין) כמגן, יחד עם ניהול המשחק המבריק שהוביל לניצחון, זה שהפך את באר שבע למועמדת ראויה לאליפות, הם אלה שהפכו את ברדה בסיום המשחק למאמן הרבה יותר מלגיטימי. ההרכב, ניהול המשחק והחילופים, הוכיחו פתאום כי ברדה הוא גם מאמן טקטיקן. ההצלחה המדהימה של רותם חטואל, החזרה לחיים של רועי גורדנה, למשל, היא עוד דוגמא להכרה לה ראוי ברדה.

כאשר הפרשנים הרבים ניסו עד כה לנתח את המועמדות לזכייה באליפות, באר שבע, מבחינתם, לא היתה בתמונה. העובדה שהקבוצה זכתה בשלוש אליפויות ברציפות ובגביע המדינה בעשור האחרון לא הספיקה להם. העובדה שיש לבאר שבע סגל שחקנים לא פחות ממכבי תל אביב (תכף נגיע למכבי), לא שינתה את דעתם.

אף אחד לא ספר את באר שבע כמועמדת לאליפות לא בגלל שהכיסים של אלונה ברקת לא עמוקים, גם לא בגלל סגל השחקנים הלא טוב, ובטח לא בגלל שאין לה קהל גדול ותומך, כזה שמביא לה נקודות. באר שבע סבלה מניקוד נמוך בבורסת ההימורים (של התקשורת), בעיקר בגלל חוסר הניסיון של המאמן שלה על הקווים, במיוחד כאשר היריבים על הקווים הם איביץ' ובכר. זהו, אפשר לברך את אליניב ברדה על כניסתו לליגה של הגדולים. מעכשיו חובת ההוכחה עליו. הוא כבר לא רק בנאדם מדהים. הוא גם מאמן שרוצה ומסוגל להביא אליפות למחזיקת הגביע.

יש הרבה הבדלים בין מכבי חיפה למכבי תל אביב. אחד מהם, הוא היכולת של חיפה להביט תמיד קדימה לעבר העתיד, לדעת להשתפר ולכבוש עוד יעד. במכבי תל אביב מתאמצים לחיות את העבר. במכבי היו בטוחים כי יש להם את המתכון לאליפות: איביץ' וזהבי. ואוסקר גלוך הוא בכלל בינגו שובר שוויון. עם האמונה הזו, חשבו במכבי תל אביב כי עד המחזור ה-10 הקבוצה תהיה במקום הראשון בפער מבטיח מהאלופה.

הרי בכר והשחקנים שלו יתרכזו בליגת האלופות, השחקנים שלה יהיו מותשים, המציאות של הכדורגל הישראלי הרי כבר הוכיחה כי קבוצה ששיחקה בליגת האלופות נכשלה בליגה. והיתה למכבי עוד אמונה. בכר והשחקנים שלו כבר שבעים, הם רעבים כמוהם, הראש שלהם להצליח בליגת האלופות, להרשים סקאוטים, את הבמה המקומית הם ישאירו להם.

והנה, אחרי המחזור ה-10 בליגה, כל התזה של מכבי תל אביב התנפצה להם בפנים. לא רק שמכבי חיפה עושה קמפיין מצוין בליגה הטובה בעולם, לא רק שהיא יכולה לרשום הישג ענק ולשחק בליגה האירופית בשלב 32 הגדולות, לא רק שהיא במירוץ לאליפות, היא במקום הראשון ונראית הכי טוב מכולן.

מכבי תל אביב לא קבוצה המתאימה לאליפות העונה. ולא בגלל ההפסד בבאר שבע. מיץ' גולדהאר האמין כנראה שעם איביץ' על הקווים וזהבי על הדשא, מכבי תדהר לאליפות. מכבי תל אביב משלמת היום את מחיר השאננות, היהירות, ואולי גם ההססנות והחסכנות שהציג גולדהאר בחודשי הקיץ. כן איביץ' לא איביץ', כן זהבי לא זהבי, כן דור פרץ לא דור פרץ, כן יונתן כהן לא יונתן כהן. מכבי תל אביב משלמת היום את המחיר עבור הסחבת בהחתמתו של המאמן ובניית הסגל. נכון, יש למכבי סגל שחקנים גדול. גדול מאוד אפילו. אבל לחלק מהשחקנים של מכבי אין מקום בקבוצה שרוצה להיאבק על האליפות מול מכבי חיפה (והפועל באר שבע), השחקנים שמכבי החזירה (זהבי, פרץ, כהן) הם כבר לא אותם שחקנים. השם אותו שם, היכולת כבר לא מה שהיתה (אם יונתן כהן על הספסל בגלל עודף משקל אז מה השיקול היה להביא אותו?).

גם הניצחונות הגדולים של מכבי תל אביב, גם הרגעים הגדולים במשחקים העונה, ואפילו הניצוצות וההברקות של אוסקר גלוך, לא הופכים את מכבי לקבוצה הכי טובה בליגה. גם העובדה שמכבי תל אביב שיחקה בכל אחד ממשחקי הליגה עד כה בהרכב אחר (ולא בגלל הרוטציה), רק ממחישה את הבעיה שיש לקבוצה. לצהובים היו כוונות טובות, היה להם גם מודיעין טוב על היריבה מחיפה, אבל הם נפלו ביכולת שלהם לנהל סיכונים.

גולדהאר האמין כי כדורגל זה עסקים. הוא החליט לנהל סיכונים מחושבים (עם הסחבת בהחתמה ורמת השחקנים) הוא ואנשיו כנראה לא צפו את העבודה המרשימה שיעשה ברק בכר בחיפה, עם מסע הרכש הראוותני והיקר, במיוחד אחרי עונת אליפות שנייה, והוא לקח את הזמן. בסיום המשחק בבאר שבע רמז איביץ' שהוא כועס על עצמו שלא לחץ על הבעלים להביא רכש מתאים. הבעיה במכבי, שאין שם את הדמות שמסוגלת ללחוץ על גולדהאר ולהשפיע עליו. אין לה בשנים האחרונות את קרויף, גם לא את ג'ק אנגלידיס. במילים אחרות, גולדהאר לא ממש ספר את האנשים שלו בקריית שלום, ובטח לא קלט את עוצמת החימוש שביצעה מכבי חיפה בקיץ.

אפשר להתווכח עם איביץ' על ההרכבים, על החילופים, אפשר להאשים אותו בניהול משחק רע, אבל אי אפשר להלל אותו אחרי הניצחון הגדול בדרבי ולבקר אותו אחרי הפסד בבאר שבע. אי אפשר לחזור שוב ושוב על האמירות שבקדנציה הקודמת של הסרבי, לא ניתן היה לנצח את מכבי, ובקושי להכניע אותה. הרצון (של מכבי והתקשורת) לחיות את העבר, הוא האויב הכי גדול שלה.

מכבי חיפה לא רק קבוצה איכותית יותר, לא רק קבוצה מדהימה, ברק בכר בנה בקיץ את אחת הקבוצות הגדולות שהיו כאן בכדורגל הישראלי, ואם חיפה תסיים את חלקה באירופה ולא תהיה בליגה האירופית, עושה רושם שהיא תפרק את הליגה. כאשר אירופה מאחוריה, היא תסתער על הליגה. נכון לעכשיו באר שבע נראית יריבה חזקה יותר ממכבי תל אביב, אלא אם גולדהאר יעשה מעשה.

הסיכוי של מכבי להציל את העונה הזו, הוא לנצל את פגרת המונדיאל כדי להכשיר את השחקנים שלא בכושר (זהבי, פרץ ויונתן כהן), לשחרר מספר שחקנים ולהחתים שחקנים איכותיים הרבה יותר. גם זרים. עם הסגל הנוכחי, מכבי תיתן פה ושם הצגות, תרשים במשחקים אחדים, אבל אליפות היא לא תיקח. גם סגנות לא בטוח.

משהו רע קורה למחלקת הסקאוט של הקבוצה. אחרי שנים בהם חיפה נכשלה בכל הזרים שהביאה, בשנתיים האחרונות, כך נראה, חיפה עשתה בית ספר למחלקת הסקאוט של יריבתה. שחקן כמו עלי מוחמד שנעלם מהרדאר של קרית שלום, הוא רק דוגמא לבעיה שיש במכבי. מותגים ושחקנים הנהנים מהילה בתקשורת, טובים בשביל למכור מנויים, לא תמיד הם מספקים את הסחורה. הליגה ארוכה והפער (בטבלה) קטן. מכבי יכולה עדיין להציל את העונה, הכל תלוי בבוס שיושב בקנדה. ולא רק. נניח שגולדהאר יסכים לשחרר עוד כסף, האם יש למכבי שחקנים בקנה המסוגלים לשנות התמונה? אני בספק. העיקר שיש לנו ליגה מרתקת. גם אם מדובר במתח מדומה בקרב על האליפות (נכון לעכשיו) זהו מתח בריא, מתח שהופך כל מחזור בליגה הזו, למרתק וממלא איצטדיונים.