איביץ' והתירוצים: מאמן מכבי תל אביב צריך לקחת אחריות על התוצאות

לרגע היה נדמה השבוע, בתוך המולת הבחירות, שוולאדן איביץ' מתלונן על הסגל שיש לו במכבי תל אביב. זה קרה אחרי המשחק מול הפועל באר שבע, שבו מכבי תל אביב הצליחה להפסיד בתצוגת כדורגל מביכה, שמרנית, עייפה מהחיים וכזו שלא מתאימה לקבוצה במעמדה. אבל אין מצב שהוא באמת התלונן, זה לא הגיוני. הרי זה לא שיש לו הסגל שיש לזיו אריה בהפועל ירושלים, וגם לא זה שיש לאליניב ברדה בהפועל באר שבע. הרי לשתי הקבוצות האלה, בוודאות, יש סגל פחות טוב מזה של מכבי תל אביב, ואם איביץ' היה מקבל את הסגל של אחת משתי הקבוצות האלה, הוא היה תופס את המונית הראשונה לנתב"ג וחוסם את מיטש גולדהאר בוואטסאפ.

אבל לאיביץ' יש אחלה סגל. יש לו שוער מעולה, אחלה בלמים, מגינים ברמה, קישור מטורף, ערן זהבי, אוסקר גלוך, חלוצים פצצה. אין לו אירופה על הראש, עד הגביע יש זמן, כל מה שנדרש ממנו זה לקחת את הכלים המובילים שלו ולקרוע את הליגה. ואיכשהו, למרות הכל, לאיביץ' יש בסך הכל 73.3% הצלחה, שזה פחות ממכבי חיפה, וקצת קצת קצת יותר מהפועל באר שבע ומהפועל ירושלים – ואנחנו אחרי יותר מרבע ליגה.

יש מצב שכולנו קצת הסתנוורנו מהחמישייה של מכבי תל אביב מול ריינה, שאחריה הגיעו שישייה לחדרה ועוד רביעייה לבית"ר. שתי התוצאות הראשונות כלל לא משקפות את האיכות של הקבוצות המובסות בפועל, והתוצאה השלישית הייתה מתבקשת לחלוטין. כלומר, באף אחד מהמשחקים, כולל בשלושת אלה שהביאו למכבי הפרש שערים של 0:15, הצהובים של איביץ' לא נתנו משחק גדול.

אם כבר, צריך להסתכל על שלושה משחקים אחרים – ה־0:0 באשדוד, ההפסד למכבי חיפה וההפסד בטרנר השבוע, כדי לקבל אומדן אמיתי של רמת הקבוצה. בפועל, מדובר בעוד אחת מקבוצות הצמרת – שהרי כל אחת מהן יכולה להוציא פתאום 0:0 באשדוד, וכל אחת מהן יכולה לנצח כל אחת אחרת מהן, על סמך פרמטרים כמו יתרון ביתיות ומומנטום.

מה שמטריד באמת, מלבד ה־0:0 מול אשדוד שהגיע בסופו של משחק עם יכולת חלשה מאוד של הצהובים, הוא העובדה ששני ההפסדים – למכבי חיפה וגם לבאר שבע – הגיעו אחרי תצוגות כדורגל רעות מאוד, שלא עומדות בסטנדרטים הבסיסיים של מכבי תל אביב כמכבי תל אביב, ובטח שלא עומדות במה שמצופה מקבוצה שיש לה רק מסגרת אחת להתחרות בה כרגע, כשהיא נפגשת לקרב צמרת עם יריבות שיש להן גם את אירופה על הראש (אגב, גם במשחק בסכנין, שבו מכבי נעצה גול בדקה ה־88 וניצחה, היא נראתה איום ונורא. אבל מאחר שניצחה, המשחק הזה יישאר בצד).

יש מצב שכל קונספציית "הקדנציה השנייה" של מכבי תל אביב העונה היא כישלון מוחלט. עוד מוקדם לקבוע, ואף אחד לא ייפול מהכיסא אם הצהובים יסיימו את השנה עם דאבל, ועדיין – כרגע זה ממש לא נראה טוב. ומי שעומד בראש הקונצרן הזה ואחראי לתצוגות החלשות – גם לאלה שהביאו נקודות – הוא איביץ'.

לבוא ולתרץ שהסגל שלך לא טוב זה נחמד, אבל זה מיד מעורר שאלות. ויש לא מעט, כמו למשל – למה איביץ' משחק כל כך סגור במשחקים מול קבוצות שוות או עדיפות באופן יחסי, גם כשהוא צריך להבקיע? שיקום מישהו שחושב שמכבי לא הייתה יכולה להשוות מול ניס במשחק החוץ שבסיומו הודחה מאירופה העונה. אם רק הייתה מעיזה קצת, מנסה משהו טיפה אחר – אולי זה היה קורה. אבל איביץ' המשיך לשחק באותה שיטה גם כשהיה בפיגור של גול, דבר שהוביל להארכה שבסיומה מכבי עפה הביתה.

וניס זה עוד כלום, מכבי תל אביב היא לפחות ברמה של מכבי חיפה ובוודאות יותר טובה מהפועל באר שבע. אז איך קרה שבמשך 180 דקות הצהובים לא עושים כלום – פשוט כלום – מול שתי הקבוצות האלה? מישהו באמת חושב שאם היה לאיביץ' הסגל של הפועל ירושלים, זה היה נראה אחרת?
עדיף למאמן מכבי תל אביב לצאת מהלופ שהוא עצמו נמצא בו. עדיף שיזכור שהוא מאמן מכבי תל אביב – אותה קבוצה שאיתה פירק את הליגה הישראלית לפני שלוש וארבע שנים. עדיף שיסתכל על השחקנים שלו ויראה שיש לו הקבוצה, כנראה, הטובה בליגה מבחינת איכויות. ובעיקר עדיף שיתעסק בלשחק כדורגל חיובי, התקפי, מעז ויומרני – כמו שאפשר לשחק כשאתה מאמן את מכבי תל אביב – במקום לספק תירוצים מביכים אחרי הפסדים מוצדקים במיוחד.