"מיד ראיתי שגרנט לא רוצה לקדם אותי"

"היו לי תקוות גדולות, אבל הן נמוגו מהר תחת גרנט. אותי הביא למכבי תל אביב דיוויד פדרמן, איתו הכול נסגר. גרנט הוא מסוג המאמנים שאוהב להביא את השחקנים בעצמו. מיד ראיתי שהוא לא רוצה לקדם אותי, הבנתי שמקומי לא שם. לא שיחקתי הרבה וכבשתי בעשרה משחקים רק גול אחד. הייתה טעות לעזוב את שפיגל ולהגיע לגרנט. עברתי עד סיום העונה לעירוני אשדוד שירדה לליגה הארצית".

הדובר הוא אלון מזרחי שיחגוג השבוע יום הולדת 51. הוא נולד ב-22/11/1971 ביד אליהו, סמוך לרחוב המפורסם לה גרדיה. "מהשכונה הזאת יצאו שחקני כדורגל רבים לבני יהודה – חזי שירזי, יוסי מדר, יוסי אלפייה, גיא שרעבי ואחרים. למדתי בבית ספר יסודי משה הס על גבול יד אליהו-גבעתיים, בחטיבת ביניים ברמת השרון ובתיכון י"א בת"א. יש לי שתי בנות, לין וסאן, ובן טוהר המשרת בצבא. יש לי נכד מתוק, רפאל מהבת לין. אני משמש כפרשן כדורגל בערוץ הספורט, יש לי אקדמיית כדורגל ברמת השרון, לשחקנים מגיל 14 ובוגרים מכל קבוצות הכדורגל בישראל, אשר מגיעים לשפר את היכולות שלהם בכיבוש שערים מתוך הרחבה. יש גם שחקני קישור שכיף ללמד אותם איך צריך לעשות את הדברים נכון ובאהבה כדי להפגיש את הכדור עם הרשת".

איך התחיל סיפור הכדורגל שלך?

"אבא שלי עמוס היה שחקן נוער בבני יהודה, ומסיבות רפואיות לא המשיך ולא עשה את המעבר לקבוצה הבוגרת. אבא המשיך את החלום שלו דרכי, התחלתי לרוץ ולבעוט בכדור מהיום שהתחלתי ללכת, והאמת שאהבתי את הכדור ברגליים שלי".

כבר בהתחלה זה עלה לך ביוקר.

"בגיל 3 שברתי את אגן הירכיים, נאלצתי להיות עם גבס על חצי גוף במשך למעלה משלושה חודשים, עד להחלמה".

החיבור למחלקת הנוער של בני יהודה היה מובן. "התחלתי בשכונה רק בגיל 10. הצוות כלל את האחראי יאנוש פס, דרך כדורגלן העבר של הפועל רמת גן ראובן כהן ויגאל עדני. התחלתי לגלות ניצוצות של כדורגל, התקדמתי וכבר בקבוצת נערים א' הייתי מלך השערים. המעבר לנוער כלל שחקים כמו דוד אמסלם, ישראל כהן, ניצן שירזי ז"ל, סהר מזרחי ויוסי גורדנה. הייתי מלך השערים בליגת נוער איכותית, שיחקו בה איל ברקוביץ', שמואל טרגן ויניב כהן במכבי חיפה, שביט אלימלך ואבי נמני במכבי תל אביב ועופר מנדל במכבי פתח תקווה. זכינו באליפות עונה אחת לפני שהקבוצה הבוגרת עשתה את זה ב-1989/90. היו לי כעשרה משחקים בעונת האליפות, ויש לי בה חלק".

בשכונת התקווה הוא לא נשאר יותר מדי זמן ויצא בהשאלה להפועל תל אביב של המנג'ר-שחקן משה סיני. "בחלק התקפי של בני יהודה שיחקו ניר מנחם, חזי שירזי, חררדו גונזאלס, דוד גורדנה והצטרף מגדנ"ע ת"א חיים רביבו. סיני עזב את השכונה לאחר האליפות חזרה לבלומפילד והוא, שהכיר אותי, ביקש להביא אותי להפועל תל אביב. גיורא שפיגל הסכים כדי לתת לי דקות משחק".

הוא הגיע לקבוצה שבילתה שנה בליגה הארצית. "השער הראשון שלי בליגה העליונה היה נגד צפרירים חולון והיו לי באותה עונה ארבעה גולים. הפועל סיימה את העונה בבית התחתון במקום הראשון, מקום 7, אחד לפני בני יהודה".

הפריצה החלה בעונת 1991/2. מזרחי חזר לבני יהודה והכדור החל לנשוק לרשת לעתים קרובות. "יו"ר הפועל ת"א יוסי שפרלינג, האיש החזק קובי סידי וכמובן סיני ביקשו לקנות את הכרטיס שלי מהשכונה, אבל גד סולמי ושפיגל סרבו. חזרתי לבני יהודה אחרת בכושר ויכולת מעולה, תנועת האווירון הפכה למוכרת בכל מגרש כדורגל. בעונה זו סיימנו במקום השני אחרי מכבי תל אביב של אברהם גרנט. החוד שלנו כלל את ניקולאי קודריצקי, את חיים רביבו ואותי. זכיתי בתואר מלך השערים עם 20 גולים".

מהיכן הבאת את תנועת האווירון?

"במונדיאל 1986 ראיתי את קרקה הברזילאי עושה את התנועה של האווירון, החלטתי כי כשאגיע לבוגרים, התנועה הזו תהיה הסמל שלי וזה מה שקרה".

המשחק הגדול ביותר – 1:3 של בני יהודה על בית"ר ירושלים

המשחק הגדול ביותר של בני יהודה בתקופתו, לטענתו, היה ה-1:3 על בית"ר ירושלים ב-1992/3. "זאת עונת האליפות של בית"ר. אירחנו אותם בהצגה כפולה, אצטדיון רמת גן היה מפוצץ. קודריצקי היה מדהים, הוא כבש שלושער בניצחון שלנו 1:3. הגול השני היה מהיפים ביותר שנכבשו, רביבו מסר לי כדור מרחוק, עשיתי מספרת גדולה, הכדור הגיע לקודריצקי שכבש מול יעקב אסייג".

ואתה שוב מלך השערים, עם 28 גולים.

"סיימנו במקום השלישי בטבלה, היו לי 26 אווירונים, רק ארבעה שערים פחות מניסים אלמליח, השיאן של שנות החמישים".

ואז הגיע המעבר למכבי חיפה ולעונה הגדולה ביותר, אולי, של קבוצה בתולדות הכדורגל הישראלי. "יעקב שחר שילם לבני יהודה סכום של 280 אלף דולר. רביבו עבר להפועל תל אביב בסכום של 180 אלף דולר וגם חזי שירזי עבר יחד איתו. תחת שפיגל הייתה לנו עונה מדהימה של 39 מחזורים, 28 ניצחונות, 11 תוצאות תיקו. השיא היה הניצחון הענק על מכבי תל אביב בקריית אליעזר, 0:5. את העונה המושלמת הזאת פספסנו אחרי מספר שבועות כשהפסדנו להם בשמינית גמר הגביע 2:1.

שפיגל, הוא אומר, היה "המנג'ר הטוב ביותר בכדורגל הישראלי. גיורא הקדים את זמנו, הביא את אירופה לישראל, מקצוען ענק סביב הכדורגל. היה שחקן ענק, אבל ראיתי אותו מעט בשלהי הקריירה שלו, כמו את שפיגלר".

אלא שכאן נגמר זמנית הרומן עם מכבי חיפה. מכבי תל אביב קנתה אותו בסכום של יותר מ-200 אלף דולר, שנחשב גבוה ב-1994. שנה לאחר האפיזודה הלא מוצלחת הוא חזר למכבי חיפה, אבל רביבו סירב לוותר על עמדת החלוץ המרכזי. "הוא היה בתפקיד הזה והיה מלך השערים. כשחזרתי למכבי חיפה, שפיגל הציב אותי בכנף שמאל. השיחות איתם, שהיו ברוח טובה, לא עזרו, רביבו המשיך כחלוץ מרכזי. שפיגל נענה לבקשה שלי לעזוב, רביבו היה מלך השערים גם בעונת 1995/96 עם 26 שערים. אני חזרתי לבני יהודה, שם היו לי בעונה הזאת 16 גולים".

בעונת 1996/97 הוא קיבל את סרט הקפטן בבני יהודה, שסיימה במקום העשירי. הוא היה סגן מלך השערים עם 18 הבקעות. "זכינו בגביע הטוטו, בניצחון 0:3 על הפועל חיפה מצמד של אבי תקווה וגול שלי".

ואז – שוב, מכבי חיפה. "קיבלתי את סרט הקפטן, היה לנו את המסע הענק באירופה עם המאמן דושאן אוהרין. זכינו בגביע אחרי 0:2 בגמר על הפועל ירושלים בהארכה מגולים תוך שתי דקות של בלנצ'וק ושלי. סיימתי מלך השערים".

הוא קיבל הצעה מניס הצרפתית בליגת המשנה. "עברתי בקול תרועה גדולה תמורת כ-1.5 מיליון דולר, אז סכום ענק לליגה השנייה שם. הקבוצה נאבקה על ההישארות בליגה וסיימנו במקום ה-12. כבשתי חמישה שערים".

ואז הגיעה הצעת ענק מווסטהאם. "ניס הייתה במצב כלכלי לא טוב, אסטון וילה החלה לנהל מו"מ וגם ווסטהאם. נשיא ניס היה האיטלקי פרימו סילביו שטרפד את העסקה כשדרש 7 מיליון דולר. פיטר סטורי, נציג ווסטהאם, הגיע למונטה קרלו היה נדמה שהסוכן שלי עובד קראוס יסגור את המעבר לווסטהאם".

בקבוצה שיחק אז איל ברקוביץ'. "כבר ארזתי את המזוודות, ראיתי עצמי בלונדון עם ברקוביץ', אבל אז קראוס טלפן וסיפר שהנשיא סלבי טרפד את ההעברה".

סלבי עזב, והתחנה הבאה של מזרחי הייתה בית"ר ירושלים, מאחר שניס לא יכלה לעמוד בשכר שלו. "סכום הרכישה שלי לא היה גבוה, קיבלתי חוזה טוב לשלוש שנים, 280 אלף דולר לעונה כמו ג'ובאני רוסו". הוא המשיך תחת גד זאבי, אלי גוטמן והיו"ר חיים אבידן. למרות הציפיות, מעבר להפסד בגמר הגביע הקבוצה לא הגיעה להישגים משמעותיים, כשבנוסף הוא הסתכסך עם גוטמן. "אמרתי כמה דברים שהוא לא אהב, אבל זה עבר. גוטמן עבר בהמשך אירוע לב, עזב והגיע ניסים בכר כמאמן. בהמשך היה סיפור הפירוק בבית"ר, הכוכבים הגדולים עזבו , אני עברתי להפועל כפר סבא של אלי טביב".

מסע הנדודים של מזרחי כלל בהמשך גם את אחי נצרת, הפועל באר שבע ובני יהודה. מכונת השערים נעצרה על 207, שיא שעדיין מחזיק מעמד.

בנבחרת ישראל יש לך 37 הופעות עם 17 גולים.

"נכון, אבל ממוצע השערים שלי הוא השלישי בין הכובשים, אחרי שייע גלזר ושייע פייגנבויים, וזה מכובד".

תקרית עם שלח הביאה לעונש הרחקה מהנבחרת, והיה לו גם עניין עם עגיל באוזן. "במשחק אימון ברמת גן היה ויכוח קולני בין שלח לביני. שרף לא אהב איך שהגבתי והרחיק אותי מהנבחרת . היה גם סיפור של עגיל באוזן שמאל שלי שהתבקשתי להוריד, המאמן לא אהב את התגובה שלי, הייתי כשנה וחצי מחוץ לנבחרת".

ואי אפשר בלי דעתו על ערן זהבי, כלפיו השמיע לא מעט ביקורת בתקשורת בשנים האחרונות. דווקא יש לו מילים חמות, אבל עדיין ניתן לשמוע שלפחות בחלקה היא מסויגת. "זהבי הוא מהשחקנים הגדולים שלנו. הוא לא חלוץ 9, אלא סקנד סטרייקר. את רוב השערים שלו הוא כבש בעיקר בליגה בסין, ליגה שהייתה עם כסף גדול, אבל פחות איכותית. גם הליגה ההולנדית היא לא ספרד, גרמניה ואנגליה. ההולנדית היא כמו הליגה הבלגית, ליגה בינונית ומטה. בליגה שלנו? כמעט בלתי אפשרי להגיע ל – 207 הגולים שלי בישראל".

ועודד מכנס?

"מכנס מהחלוצים הגדולים והנהדרים של הכדורגל הישראלי. חלוץ ליגה גדול, שלא הצליח בנבחרת".

מי השחקן הגדול של ישראל בכל הזמנים?

"לא ראיתי את נחום סטלמך, את שפיגלר ושפיגל ראיתי מעט מאוד כילד שלא הבין. אדבר על שחקנים שראיתי, שיחקתי איתם או מולם – הגדול ביותר בכול הזמנים הוא איל ברקוביץ', ענק כדורגל. אחריו יוסי בניון, וחיים רביבו, אין היום בכדורגל שלנו, מודלים כאלו על המגרש".

הבת שלך סאן היא דוגמנית מוכרת ומצליחה בעולם.

"סאן הכי דומה לי, כל משפחת מזרחי גאה בה, תומכת ואוהבת אותה".

ולסיום, יש לו מסר אופטימי לאוהדי בני יהודה. "תחת ברק אברמוב הקבוצה עברה שנים לא טובות, למרות זכייה בשני גביעים. אני בטוח שעכשיו תחת משה דמאיו הקבוצה תשתקם, המערכת התייצבה והשכונה תשוב מהר לליגת העל. שם מקומה".