היכולת הטובה של בניון היא זמנית

בניון. אחרי חודשים של כלום ושום דבר
בניון. אחרי חודשים של כלום ושום דבר | צילום: ערן לוף

וגם: תפקידו של דובב גבאי בבית"ר וחומר למחשבה בנושא גיא לוי

(גודל טקסט)

דובב גבאי. המטרה הראשונה שסימן לעצמו אלי טביב, המנהל הספורטיבי (סלאש בעלים) של בית"ר ירושלים, הייתה חלוץ מטרה, ואכן הרזומה של דובב גבאי התאים לדרישות.

 

עשרה שערים בהפועל באר שבע בעונה החולפת, לפני כן תשעה ולפני שנתיים עשרה. חלוץ באנקר. יתכן שטביב ידע שמדובר בנוסף גם באוהד: בשר מבשרו של היציע המזרחי, בו נטמע גבאי מגיל קטן, מגובה באחיו הגדולים.

 

 

חצי שנה אחרי המעבר מבירת הנגב, התברר כי בבית"ר נחת למעשה האוהד, לא החלוץ. ביציעים מתים על גבאי שהתעטף בדגל בית"ר כשכבש בסכנין באקט לה פמילי טיפוסי ורק סרט הקפטן דרוש כדי להשלים מיזוג אידיאלי.

 

אקט לה פמילי. גבאי בסכנין (איתן הנסברגן)

 

אבל איפה החלוץ? שאלה טובה. שני שערים בלבד מול סל גדוש בהחמצות מסמרות שיער ושעות שלמות של שוטטות וצבירת נבדלים. במשחק הגביע אמש מול מכבי חיפה הגיעה פארסת גבאי לשיא, כשהחלוץ התעקש להגיע לכדור מעמדת נבדל, נגע בו והרס לרוקביציה. את שער השוויון שבית"ר כל כך היתה ראויה לו.

 

**

 

יוסי בניון. רגע לפני שיגיע מבול של כתבות מפרגנות, כדאי לקחת שנתיים אחורה ולהיזכר בתקופה של הקשר בקווינס פארק ריינג'רס. אחרי כמה חודשים של כלום ושום דבר, הגיע צרור משחקים עם שערים, בישולים והברקות.

 

יעקב שחר התלהב והחתים את הקשר בן ה-34 (אז) על חוזה שמן במכבי חיפה, כשעל הדרך גירש בבושת פנים ותיק אחר, יניב קטן. מאז עברה שנה וחצי של כלום ושום דבר.

 

גם בק.פ.ר ההצלחה הייתה קצרה (ערן לוף)

 

והנה שוב: אחרי בלותו היתה לו (עוד) עדנה. אם שחר והאוהדים הירוקים נכנסו לאופוריה מהביצועים של יוסי קשישא בשבועות האחרונים, הנחיתה לקרקע שאמורה להתרחש ממש בקרוב תהיה כואבת.

 

**

 

שגיב יחזקאל. בעונה שעברה הגיע גיא לוי לבית"ר ירושלים והעניק קביעות בהרכב לאחד בשם עומר אצילי, שסבל עד אז מחוסר אמון מצד מאמניו. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

 

העונה הגיע אותו לוי להפועל תל אביב ונתן את הגב לאחד בשם שגיב יחזקאל. דיברו על פוטנציאל עד כה ולא עשו דבר כדי לממש אותו. עד לוי.

 

יחזקאל. מספק את הסחורה תחת לוי (אבי רביבו)

 

במקרה של יחזקאל ההתעקשות לא היתה פשוטה. ארבע פעמים עלה החלוץ בהרכבה של קבוצה שלא כובשת, אבל לוי התעקש והמשיך לתת גב. הצמד מול בני יהודה בשבת (בליגה) והצמד מול נצרת עילית (בגביע) לא רק מתקשר לקלישאה שאם רק תתן רשת ביטחון לחלוץ תקבל כדורים ברשת, אלא גם מלמד על טביעת עין של מאמן גדול.

 

מוגש כחומר למחשבה לכל אלה שעבורם גיא לוי הוא בבחינת זומבי, מת מהלך, מי שהעיסוק בו נעשה בעיקר בשאלה מתי לאלי גוטמן יימאס לשבת ביציע והוא ישלח אותו הביתה כדי לעמוד על הקווים במקומו.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי