"גולדהאר אמר שצריך לבטח אותי לפני שאתפוצץ"

לא צריך להיות אוהד של מכבי תל אביב בשביל להכיר את שי סידי – הכרוז הכי מפורסם בארץ שגם זכה לחיקוי מעולה של אסי ישראלוף. תיכף נגיע לחיקוי ולמה שיש לסידי להגיד עליו, אבל קודם נפליג במחוזות הזמן לרגע שעיצב את האהדה הפנאטית של סידי למדים הצהובים.

זה קרה בגיל 8. סידי הקטן ביקש מאביו אמנון, מכביסט מבטן ולידה, שייקח אותו לדרבי וזה חשש שהוא עדיין קטן מדי להמולה של הדרבי. "ישבתי בבית ושמעתי ברדיו איך ויקי פרץ וחבריו עושים בית ספר להפועל ובתוך רבע שעה מבקיעים שלישייה ומנצחים 3:2. כל מה שעבר לי בראש זה: אני לא מאמין שאבא לא לקח אותי למשחק הזה. מאז החלטתי ששום דבר לא יעצור אותי ואני אלווה את הקבוצה לכל מקום".

• דמעות ודממה: ב"ש רוצה לכפר על 84
• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1

מאותו רגע נצמד סידי לאביו שבתוקף תפקידו במועדון סייע וליווה את הכוכבים הגדולים ביותר, כולל נסיעה עם אבי כהן לליברפול. "זה קרה אחרי הגול המדהים של אבי בדרבי. אני זוכר את הרגע הזה כאילו קרה היום בבוקר. שוויצר הגביה אליו את הכדור ואבי דפק וולה למסגרת והרים את האצטדיון. זה היה הגול הכי יפה שראיתי בחיים שלי, וראיתי הרבה גולים".

איפה היית כשהודיעו על מותו של אבי בתאונה?

"במשרד. מישהו שלח לי הודעה אבל לא האמנתי עד שנכנסתי לאינטרנט וראיתי שזה נכון. ישבתי במשך שעה ובכיתי כמו ילד. גם באירוע שהיה באצטדיון רמת גן הדמעות לא הפסיקו לזלוג. היה משהו באבי שכבש אותי. הוא היה כדורגלן מוכשר בטירוף אבל איש צנוע ונעים שדיבר לכל אחד בגובה העיניים. לא היה לו פחד, לא על המגרש ולא מחוצה לו. הוא אהב את החיים וטרף אותם. חי כמו שצריך עד הרגע האחרון".

ב-1989 הציע לו אביו, ששימש בתפקיד מרכזי בהתאחדות, להיות כרוז במשחקי המכביה. "אני לא אשכח לעולם את הרגע שבו המיקרופון הגיע אליי במבט הראשונה", הוא אומר ועוצם את עיניו. "זו הייתה אהבה מסאונד ראשון. יש משהו מאוד עוצמתי בדרך שאתה מחזיק את המיקרופון ומתווך לקהל את המשחק. אתה יכול לתת הרבה כבוד לשחקנים שאתה אוהב ובצורה פסיכולוגית להשפיע על המשחק".