עם זכייתה המוחצת של מכבי תל-אביב בגביע המדינה בכדורגל, היא רשמה הישג שלא היה כמותו מאז הקמתה של המדינה: הבקעת שישה שערים במשחק הגמר, שהסתיים בניצחונה 2:6 על הפועל באר-שבע. אבל במקביל, עדיין שרירה וקיימת העובדה, שאין זו מנת השערים הגבוהה ביותר שהבקיעה הזוכה בגביע.
ב-1942, בעת השלטון הבריטי, הביסה קבוצת בית"ר תל-אביב את מכבי חיפה בתוצאה 1:12 במשחק גמר הגביע. אליעזר שפיגל הבקיע שמונה שערים לזכות המנצחת. אגב, את השער היחיד לזכות מכבי חיפה, הבקיע מקס שוהם, אביו של יואל שוהם, שלימים היה שוער נבחרת ישראל בכדורגל ומגדולי שחקני ישראל בטניס שולחן. התוצאה האסטרונומית ביטאה למעשה את יכולתה דאז של הקבוצה הבית"רית, שהיתה בשנות ה- 40 מנותנות הטון בכדורגל הארץ-ישראלי, ושמרבית שחקניה אף לבשו את מדי הנבחרת.
- ראדה פריצה: "המשחק הטוב בחיי"
- מכבי ת"א השלימה טרבל עם 2:6 ענק על באר שבע
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
בגביע הראשון שלה זכתה בית"ר תל-אביב ב- 1940, בעונתה הראשונה בליגה הבכירה. במשחק הגמר ההוא היא גברה 1:3 על מכבי תל-אביב. כאמור, שנתיים לאחר מכן היא שוב הגיעה לגמר, שבו לא הותירה שום סיכוי למכבי חיפה. התוצאה – 1:12 נכנסה להיסטוריה, והמשימה, להבקיע 12 שערים בגמר, היא בעיני כמעט בלתי ניתנת לשחזור. 73 שנים חלפו מאז, וגם שישה השערים שהבקיעה מכבי תל-אביב עדיין רחוקים עד מאוד מהתרייסר הבית"רי.
מדליית הזהב שאותה קיבל אבי, לוניה דבורין, ששיחק בגמר 1942, שמורה עימי, וסיפור מיוחד ישנו סביב השתתפותו בגמר. אותה עת הוא שירת כחייל בצבא הבריטי, אליו התגייס בתחילת מלחמת העולם השניה, ויחידתו הצבאית חנתה בראש-הניקרה. כיוון שכך, לא פעם ולא פעמיים הוא התבקש על ידי האיש החזק של מכבי חיפה, יוליוס יגר, ללבוש את מדיה במשחקי ידידות של אמצע השבוע, נגד קבוצות של המחנות הבריטיים באזור הצפון.
מדליית הזהב של לוניה דבורין מגמר הגביע ב-1942
לקראת משחק הגמר, שנערך באצטדיון המכבייה שליד שפך הירקון, הגיע אבי לתל-אביב במונית מיוחדת שנשלחה על ידי הנהלת בית"ר. במקביל הובטח לו על ידי מר יגר, שיוכל לשוב באוטובוס החיפאי צפונה, מיד לאחר המשחק, זאת כיוון שהחופשה הקצרה שקיבל ממפקדיו היתה עד לאחר הגמר, ולא יאוחר ממנו.
והנה הסתיים המשחק בתבוסה נוראה למכבי חיפה, ואבא שעלה על האוטובוס, בדרך לעיר הכרמל, התיישב בספסל האחורי בתחושה של אי-נעימות לאורך כל הנסיעה. אחרי הכל, לשום מנצח לא נוח ולא נעים להיות שעות אחדות במחיצת המנוצחים העצובים, ששבו לביתם לאחר הפסד כה כבד. אגב, מאז לא עלה בידי בית"ר תל-אביב לזכות שוב בגביע המדינה בכדורגל, והימים ההם הינם נחלת ההיסטוריה.
מה דעתך על הכתבה?