עין חדה מנצחת משחקים: התרומה של אלי טביב להעפלה לגמר

בשבועות האחרונים, בית"ר ירושלים נגמלה מהספיגה המוגזמת שאפיינה אותה. שער חובה בודד בששת המשחקים האחרונים ושניים בתשעת האחרונים מעידים שמשחק ההגנה הוא (כבר לא) הבעיה של בית"ר. טביב ואוחנה נתנו גיבוי למהלך ובני בן זקן הגיע למשחק חצי הגמר נגד קבוצת נעוריו עם קו הגנה כחול לבן.

ורטה, סירושטיין, כחילה וגולדברג קיבלו קרייה מפתיעה עם שלושה חלוצים באמצע על שני הבלמים הגבוהים של בית"ר. האסלביינק, שמוקם מאחורי השניים במהלך מבריק של חיים סילבס, היה המפתח. סילבס נקט בשיטת העמסה של חלוצים דרך שדרת האמצע, מכיוון שרצה לראות את שכר המהיר מול הגנה גבוהה ולא אתלטית של בית"ר. בשל כך, בין דקות 10-30 הצפוניים נתנו הצגה התקפית, כמובן דרך המרכז. ההולנדי זכה במחצית הראשונה לטייל על כל המגרש ושכר דהר בדריבל מרשים וסיים עם טיל שטוח, אך לא מדויק לפינה הרחוקה.

סילבס גם לא חשש לעלות להיכל הכדורגל עם שלישיית צעירים חסרי ניסיון: מהדי זועבי בין הקורות, עידן נחמיאס הבלם ששיחק בצד שמאל ועומר לקאו, התגלית המרעננת במרכז השדה,שגם הוא, כמו שכר, הניף רגל ובעט חזק ולא מדויק לפינה הרחוקה רגע לפני ההפסקה. בכך המשיך סילבס עם המגמה החדשה מהתקופה האחרונה, וגיבה ב"אני מאמין" שלו. חמישה שחקני הגנה, הבסיס שלו מימי רעננה העליזים, וק"ש נראתה נהדר וגם נעלה את המגרש.

וארן מתקשה. ק"ש הצליחה לנעול את המגרש בפתיחה (ערן לוף)

הכוח הגדול של בית"ר הוא בחלוצים שלה שכולם יכולים לשחק בכל פינה. שכטר, שלא פתח ב-11, יכול לשחק בשפיץ, אך יעשה את כל פעולותיו מימין. סילבסטר יכול לשחק מימין, ואת שעריו עד כה כבש משמאל. וארן יכול להשקיע בשני הצדדים, למרות היותו חלוץ שפיץ לכל דבר. היחיד שמיקומו בשלישייה הקדמית היה צפוי היה חן עזרא, על קו שמאל המועדף עליו.

מי שהיה אמור לשגר את הכדורים לשלישייה הקדמית היה קלאודמיר פריירה. הברזילאי הרים שוב ושוב את מבטו וראה הגנה נסוגה של הקריה שבחכמה לא נתנה שטח לכדורים הארוכים שלו. מול פריירה הוצב טיירה, בעוד מהלך חכם של סילבס. הפורטוגלי השקט והצנוע מכיר היטב את הברזילאי מימיהם בליגה הפורטוגלית. חילוץ שלו הוביל לשער הראשון. ק"ש השקטה והקרה שבאה מוכנה למשחק הובילה בצדק מול בית"ר שאננה ששוב ספגה בשליש הראשון.

במחצית השנייה הלך צוות המוחות הירושלמי על כל הכוח ההתקפי. עידן ורד נכנס ימינה בחילוף מצוין, בית"ר עברה ל-4-4-2 ישר ומסודר כשוארן חובר לסילבסטר בחוד, ורד וחן עזרא בקווים וקריאף ופריירה כשניים בקישור האחורי. סילבס לא התכונן לכך. אמנם היו לו שלושה בלמים על שני חלוצים, אך בלם חופשי יוצר חוסר במקום אחר. לקרייה לא הייתה תשובה לקווים המרווחים של בית"ר וכשווארן עזב את האמצע ונע גם הוא לקו, השחקנים של סילבס קרסו.

בסופו של דבר לקריית שמונה לא הייתה תשובה לרכש של טביב (ערן לוף)

10 שניות לפני השוויון, אבו עביד יצא להתקפה, מסר לא מדויק ואיחר לחזור. בדיוק מהנקודה בה הוא היה אמור להיות, הגיש וארן את האסיסט לסילבסטר. האגפים של בית"ר המשיכו לחתוך ושוב משמאל, שוב אבו עביד לא היה שם וחן עזרא הפך את התוצאה באסיסט גדול לסלובקי ענק. רק לאחר השער הוחלף המגן הימני באיסמעיל ריאן ועד לסיום סלובקי נוסף, אריק סאבו סגר סיפור מול יריבה שקרסה ונכנעה. הכירו את בית"ר ירושלים ברטיסלבה.

בית"ר הוכיחה שוב שדרך אימונים ואסיפות טקטיות לא בהכרח מנצחים משחקים. עין חדה בבחירת שחקנים חשובה מעט יותר ואיתה פשטות באימונים ואחריות שלוקחים שחקנים על עצמם. מעבר לבטוחות לבקרה, זו אולי התרומה הגדולה באמת של אלי טביב לבית"ר. ועוד נקודה אחת. ביקורת בלי סוף ספג מיקי סירושטיין מתחילת העונה. הבלם התמיר הוכיח כי הפך למנהיג השקט של הגנת המנורה.

לקלינגר והפועל חיפה הכל נדבק, בעוד רעננה תישאר עם המחמאות
הפועל חיפה ומשחקי גמר גביע מזכירים לי נשכחות. שער הנגיחה של יוסי ליפשיץ בדקה ה-119 לרשת קבוצת ילדותי הפועל פתח תקווה ב-1974 דוקר כחץ עד היום. הפעם האחרונה שעבדכם הנאמן היה בגמר הגביע הייתה מול הפועל חיפה לפני 14 שנה. לא פעם התבטאתי שהמטרה אז, בסכנין, הייתה בסך הכל להגיע לחצי הגמר, להצגה הכפולה. כבר שכחנו איך מרגישה הצגה כפולה ואכן אמש חזרנו למפגן חצי הגמר וניכר היה שהריגוש הגיע לשחקים.

המשחק הראשון היה מפגן של אדיר של טקטיקה. הוא התחיל בשליטה מוחלטת של האדומים שחורים. ניר קלינגר הרי יודע דבר או שניים על אסטרטגיה ובטח זכר שהקבוצה שלו לא הייתה דומיננטית העונה בהנעת הכדור. לכן היה כה מפתיע שקלינגר "לקח" את המשחק אליו. בדקה ה-13 זה השתנה עם המתפרצת הראשונה של הפועל חיפה, שאמנם נקטעה, אך הפכה את רעננה לדומיננטית – מה ששיחק לטובת הפועל חיפה.

שני המאמנים השתמשו במערך עם חמישה שחקני קו אחורי, אך ללא שלישיית קישור כנהוג בשיטת הגנה שכזו. קורצקי התחיל עם השיטה, קלינגר המשיך. שלישיית התקפה מרשימה הייתה לשתי הקבוצות, אך שונה באופייה. האדומים עלו עם אלון תורג'מן במרכז, גילי ורמוט ובן בסט מצדדיו, שניים שחיפשו את הכניסה למרכז ו"סידרו" לרעננה את משחק ההגנה.

קלינגר צוהל בסיום. ניצח בקרב הטקטי (ערן לוף)

ולמה? כי אם גילי ועדן היו מרווחים חזק לקווים, רעננה הייתה חוזרת על הטעות של רוב הקבוצות הישראליות שנוקטות בשיטת חמישה שחקני הגנה והמגנים שלה ונמני ואמבולה היו נותרים עם ורמוט ובן בסט. מה שהיה עוקר מרעננה את הרעיון של מגינים תוקפים ומשאיר שלושה בלמי רעננה חופשיים מניעים מאחור וכנראה גם לוקים בהנעת כדור זו.

הכניסה הזו למרכז יצרה סדר וגרמה לרעננה להדביק שלושה בלמים מול השלישייה של חיפה. זה מצב אידיאלי מבינה הגנתית. בחלק הקדמי, כליבאת וזיקרי נותרו צמודים לקו ויצרו יתרון של שניים על אחד על המגנים האדומים. גם המיקום של בנימין וניקוליץ' אחד מעל השני מול משולש קשוח באדום היה משמעותי. רעננה למעשה שיחקה 3-3-1-3 – השיטה של ריינולס מיכלס אבי הטוטאל פוטבול וזה לא פחות ממדהים.

כשעלי קמארה, פוטנציאל אדיר, יצא בדקה ה-40 לדריבל מחוף לחוף והזכיר את הגיחות של רונאלד קומאן, זה כבר נראה מושלם למחצית ראשונה אדירה של רעננה. קלינגר הבין שהוא חייב שינוי, אך במקום לרווח, דחף עוד יותר את ורמוט ובן בסט, מיטרבסקי זז לאחור ושתי הקבוצות שיחקו במערך כמעט זהה, עם יתרון של קלינגר במרכז ושל קורצקי בקווים. הפועל חיפה אמנם יצרה יתרון של משולש במרכז השדה, אך קמארה הפנטסטי עשה צעד לכיוון מרכז השדה וקטע את מסירות העומק של ורמוט, מה שהשאיר את שני חבריו הבלמים להתרכז בצמד חלוצי הפועל חיפה.

היה עמוס במרכז השדה. ניקוליץ' מול ורמוט (ערן לוף)

קרב המוחות נמשך גם על חשבון יכולת. רעננה המצוינת בהנהגתו של קמארה טיפלה ביכולת הכיבוש הידועה של הפועל חיפה ברבע השעה האחרונה (28 אחוז משעריה). אבל בהארכה, כמו קבוצת צמרת אמיתית עם מניירות אירופאיות, הפועל חיפה שלטה באופן מוחלט למרות תשישותו של בן בסט. קלינגר חשב על בעיטות הכרעה והתעקש להשאיר אותו על המגרש. השחקן המנוסה אף לקח על עצמו את הפנדל הראשון. בבעיטה הראשונה והאחרונה, אתה רוצה את הבועטים הקרים.

אחרי שמיטרבסקי המנוסה החמיץ וארשיד הצעיר הרשית האחריות הלכה לכתפיים של אבוחצירה, שטעה בכך שחשב על הריצה ליציעים ולקח הרצה ארוכה מדי. הרגעים הללו הם הרגעים של השוערים ועל המגרש התייצבו שני שוערים זרים שלא הימרו על פינה, הלכו לכדורים ונתנו מופע הירואי. בדו קרב בין ויסקארה לשטקוס, שם בלט פיני אברהם, מאמן השוערים האדום. כפי שעשה זאת עם קמוקו קמארה (הדוד של עלי מרעננה) בסכנין ועם חיימוב בקריית שמונה, לקח אברהם את שטקוס לשיחה, הזכיר לו את אופן הבעיטה של שחקני רעננה והוסיף כמה מילות מוטיבציה. האדומים חגגו מול יציעים גועשים, רעננה נותרה עם הסימפטיה. לקלינגר הכל נדבק העונה.