העונה המצוינת של מכבי פתח תקווה הייתה יכולה להסתיים כ"היסטורית", אך העולה מהליגה הלאומית נעצרה אתמול (שני) בגמר גביע המדינה, נכנעה לבאר שבע ויצאה עם המחמאות בלבד. ועדיין, אפשר לומר שגיא לוזון חווה עונת רנסנס אחרי מספר שנים בהן ספג ביקורות בכל הקבוצות שהדריך. מאמן המלאבסים התראיין הערב ל-103FM, התייחס לגמר, סיכם את העונה, חזר לתקופה שלו באירופה ודיבר גם על החלומות לעתיד.
בראשית דבריו, לוזון הסביר את ההחלטה לפתוח עם דור חברון בשער אתמול: "כמאמן, מחובתי להרכיב את השחקנים שנראים הכי טוב במגרש האימונים ובמשחקים. דור חברון הציג יכולת יוצאת מהכלל באימונים וכשקיבל את הצ'אנס לפתוח בהרכב ומהסיבה הזו נתתי לו לשחק והייתי עושה את זה עוד פעם. כמאמנים, בהרבה מקרים אנחנו חושבים בערב על הרכב מסוים, קמים בבוקר עם הרגשה בבטן שזה לא נכון ומשנים. רק בדיעבד יודעים אם זה טוב או לא. שלושה-ארבעה ימים לפני גמר הגביע ידעתי לאן אני הולך. מיום שישי הרגשתי את ההרכב. הכל דפק כמו שצריך ואני יכול להגיד שבשום עמדה לא הייתה לי התחבטות".
המאמן ניתח את ההפסד לבאר שבע: "במחצית הראשונה היינו שווים לגמרי להפועל באר שבע, החבר'ה הצעירים שלנו תפקדו יפה מאוד. דחפנו, תקפנו ובעטנו, אבל ה-1:0 היה זעזוע. נגד בית"ר ירושלים והפועל ת"א היינו בכושר גופני טוב מאוד, אבל הגענו למצב שגם במהלך הפלייאוף כשהבטחנו את העלייה, היו פציעות ומחלות הזויות, הרבה חיסורים ואין ספק שזה פגע בכושר הגופני שלנו. כאחד שאימן בליגת העל ובאירופה אני אומר שהתאמנו בקצב מאוד גבוה, כי אני לא מכיר דרך אחרת להתאמן. באנו על הנייר כקבוצה נחותה, אבל היינו שווים לקבוצות ליגת העל ובמשחק הספציפי הזה לא היינו בכושר הגופני הראוי בגלל כל מיני תירוצים, אבל זה כבר לא רלוונטי".
מה עשתה לו העונה בליגה הלאומית: "כמאמנים, אם יש 100,000 או 2000 בקהל, אנחנו צריכים לקחת החלטות. ברגע שזה מגיע לרגע האמת, רעשי הרקע לא קיימים. אגיד הכי אמיתי – היה לי מאוד קשה להגיע לליגה הזאת ולא הייתי עושה זאת אם לא מכבי פ"ת, לקח לי ארבעה-חמישה משחקים לעכל איפה אני נמצא כי הייתי בשוק טוטאלי. ואז היה לנו דרבי, הגעתי לאצטדיון ופתאום מחכים לי כמה עשרות מקללים וזה העיר אותי. הייתי מת, רדום, בלי דופק והחיו אותי".
יותר טוב לאמן צעירים מזרים: "ללמד צריך תמיד, גם זר בן 30-32 כי אם לא, הוא לא יעריך אותך. אי אפשר לבנות קבוצה לעליית ליגה על בסיס צעירים, כי זה לא נכון. בנינו קבוצה של ותיקים עם ניסיון בליגה הלאומית וגם צעירים. הטובים ישחקו, בין אם הם צעירים או מבוגרים. הצעירים הראו יכולת טובה יותר במהלך האימונים והרוויחו את המקום בצדק. אם אותם צעירים לא היו עדיפים על המנוסים והוותיקים, זה לא היה קורה. אין ספק שזה גם עניין של כישרון. אנחנו כצוות מקצועי נתנו להם את כל הכלים. הייתה לי אותה סיטואציה בסטנדרד ליאז' – קבוצה עתירת כוכבים, נתתי לצעירים לשחק והם עשו את העונה הכי טובה של המועדון מזה עשור ונמכרו לאירופה בעשרות מיליוני יורו. אם הצעיר הטוב, אין לי בעיה שישחק – באהבה".
הקושי להתרומם אחרי החזרה מאנגליה: "חזרתי עצוב משם. היו לי עוד הצעות באירופה וחזרתי בעיקר מסיבה משפחתית. הילדים לא רצו לעבור לעוד בית ספר באירופה, זה היה קשה להם. כשאתה שחקן יש תינוקות וזה לא נורא. אבל בגיל קצת יותר בוגר, יש ילדים ובתי ספר וחברים ולא פשוט לעקור אותם בכל פעם ממדינה למדינה. להגיד שזה לא כאב לי לחזור ולא ישב לי בראש והייתי נקי ב-100%? ממש לא. וכשאתה לא נקי אתה גם מחליט לא טוב ומשלם על זה במזומן".
חלומות ויעדים: "החלום שלי מאוד פשוט – להיות בקבוצה, לא משנה איזו כרגע, שאני אבנה בה את הסגל הנכון ואיהנה כל שבוע מכדורגל. השנה, גם כשהפסדנו משחקים, באנו ושיחקנו כדורגל והיינו דומיננטיים. לא באנו להתבטל. גם בליגה ראשונה, המטרה שלי לבנות קבוצה כזו שבכל משחק נבוא כדי לנצח. לא חרדתיים, מבוהלים, חסרי ביטחון וכדי להעביר את הזמן. אם תגיד לי שלא נחבר פס כל השנה הבאה ועדיין נישאר בליגה, לא אחתום על זה".
היעדר הקהל: "אם תיתן ללבאנטה 200,000 צופים הם יקחו אליפות ספרד? לא. ברצלונה וריאל מדריד יקחו אליפות גם עם רדיוס לכל החיים. מה שמנצח משחקים זה לא הקהל, אלא איכות הסגל שלך ומה שאתה מעביר ומשדר להם ואם הסגל מאוזן או לא. גם מכבי ת"א כדורסל, כשהיו לה קבוצות מאוזנות היא לקחה אליפות אירופה ביד אליהו וכשהסגל היה פחות טוב, עם אותו קהל הם עשו תוצאות פחות טובות".
מה דעתך על הכתבה?