שחקנים משוגעים עליו, אך ללוזון יש עוד להציע?

לוזון. מהצעירה לבוגרת?
לוזון. מהצעירה לבוגרת? | צילום: Gettyimages

נמשכים החיפושים אחר יורש לגוטמן. והפעם: האיש שלכולם נוח לשנוא

(גודל טקסט)

לקראת ההתכנסות הראשונה של הנבחרת בעידן שאחרי אלי גוטמן, מערכת ספורט1 עם הטיעונים בעד ונגד על המועמדים לרשת את תפקידו ולהוליך את ישראל בקמפיין הקרוב, מונדיאל 2018. מדובר באלי אוחנה, ניר קלינגר, אלישע לוי, רן בן שמעון וגיא לוזון.

 

בפעם הקודמת עסקנו באוחנה, נמשיך עם גיא לוזון. בן 40, אימן במכבי פתח תקווה (בשתי קדנציות), הפועל תל אביב, בני יהודה, סטנדארד ליאז', צ'רלטון אתלטיק והנבחרת הצעירה. זכה בגביע הטוטו עם המלאבסים והפסיד עם בני יהודה בגמר גביע המדינה.

 

בעד: בכל זאת יש בו משהו

הוא תמיד היווה סימן שאלה, אבל גיא לוזון הוא מאמן בחסד. כן, גם מי שחושב שזה בזכות דוד אבי, אז יש גם הרבה מעבר. יש לו קסם מסוים, הוא משוגע במובן החיובי, משוגע על המשחק, מתחבר לשחקנים, יכול להטריף ולסחוף גם קבוצה ללא יותר מדי סיכויים קדימה.

 

כך הוא עשה במכבי פתח תקווה גם בניצחון בבלגרד 2:5 על פרטיזן, ובבני יהודה כשסחב את הקבוצה לתקופה מוצלחת גם באירופה (דרך האינטרטוטו אגב) וגם בליגה באופן יחסי.

 

לוזון. השחקנים עושים לו כבוד (Gettyimages)

 

כן גם בנבחרת הצעירה. למרות שהעלייה ליורו 2013 היתה אוטומטית מאחר וישראל אירחה אותו, לוזון הספיק לסחוף חבורת שחקנים הרבה פחות מוכשרת מיתר היריבות להופעה מכובדת.

 

אז נכון, בהפועל תל אביב זה פחות התחבר, אבל היו גם דברים מעבר שפגמו בהצלחה. בליאז' הוא פתח בסערה והפך מאלמוני לסיפור הצלחה, לפחות בעונה הראשונה. בשנייה זו היתה נגזרת של לא מעט דברים מסביב ושל לחץ – אוהדים שחקנים ומקורבים. הסוף היה ידוע וגם בצ'רלטון הוא לא ליקק דבש.

 

ועדיין הרי מדובר הקמפיין הצפוי הרי אבוד מראש. לוזון מגיע עם ניסיון אירופאי אם תרצו או לא, הוא מאמן משוגע כמו שאמרנו ושחקנים משוגעים עליו ומתחברים אליו. אז לא בגלל אבי ולא בגלל עמוס – הוא פשוט ראוי לניסיון כי אם זה יצליח – כולנו נרוויח.

(גיא גלבוע)

 

 

 

 

נגד: שייע פייגנבוים מודל שנות האלפיים

גיא לוזון הוא שייע פייגנבוים 2.0. מוטיבטור ותו לאו. תעברו על כל הפרופילים שנכתבו על המאמן והריצה המטורפת לדשא בצ'רלטון, או המאמן שהונף באוויר בסיום הניצחון 0:1 של הנבחרת הצעירה על אנגליה ותגלו מוטיב חוזר: השחקנים מטורפים עליו, מחוברים אליו, משחקים בשבילו.

 

אבל ברמות הגבוהות, והקמפיין הנוכחי מציב יריבות כמו איטליה וספרד, צריכים יותר ממוטיבציה. כדי להוציא נקודה בבית מאיטליה וספרד, ולנצח את אלבניה, כדי לדגדג את המקום השני, מעמדת האנדרדוג צריך לשבש, להביך, לסגור נכון, ללמוד את היריב לפרטי פרטים.

 

פייגנבוים. מה ההבדל בינו לבין גיא לוזון? (עדי אבישי) 

 

ולוזון? הוא הרי הפסיד אליפות בבלגיה משום שהתעקש שלא ללמוד את היריבות, משום שלא ידע לעשות התאמות ושינויים כמאמני היריבות למדו את סטנדארד ליאז' שלו.

 

לסיכום, אם רוצים מקום חמישי בבית אבל חדר הלבשה חזק ושמח למרות הכל, קחו את לוזון. אם רוצים תוצאות, האחיין של אבי יכול במקסימום להגיע על תקן יועץ מנטלי.

(יניב אורגד)

עוד באותו נושא: שייע פייגנבוים

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי