ביום שני הייתי אחד מבודדי העיתונאים שהטריחו את עצמם לאצטדיון המושבה כדי לחזות בנבחרת הנהדרת של מרקו בלבול מפרקת את אלבניה 0:4. אני מניח שאם הטיסה ותנאי האירוח יהיו זולים, במשחק שבו תפרק כנראה אלבניה את ישראל הבוגרת בחודש הבא יהיו יותר אנשי תקשורת מאשר הגיעו למושבה.
היחס כאן לנבחרת הצעירה או לשחקנים עד גיל 21 הוא מזלזל. מזל שהגיעו למעלה מ-2,000 צופים למשחק, שזו כמות יחסית יפה ממה שמגיעה בדרך כלל. השחקנים הצעירים נתפסים כשחקני נוער, הן בקבוצות והן בתודעה הציבורית. ובכלל, מרגילה אותנו התקשורת: הנבחרות הצעירות לא מעניינות.
אז זהו, שהתפיסה כולה מוטעית. הנבחרת הצעירה היא נבחרת בוגרת לכל דבר, שמוגבלת לשחקנים שנולדו מ-1994 ואילך (בליגה לנוער משחקים ילידי 98' ו-99', עם כמה חריגים מגילאי 1997). יש בה שחקנים שעוד מעט יהיו בני 23. במשחק מול איטליה במונדיאל 1970 עלו בהרכב שישה שחקנים מתחת לגיל 23 – שרגא בר, צביקה רוזן, מיקו בלו, יצחק שום, גיורא שפיגל ושייע פייגנבוים. שישה שחקנים מתחת לגיל 23, מול איטליה, במונדיאל! ונגמר 0:0!
כמות יחסית יפה של צופים הגיעה לתמוך (עדי אבישי)
איכשהו, בחסות החשיכה וגורם בכיר בהתאחדות, הצלחתי להיכנס לחדר האח"מים כדי להכין לעצמי קפה. בסקירה זריזה אך לא מחייבת, לא ראיתי את מאמן הנבחרת אלישע לוי אלא את עוזרו, רפי כהן. תהיתי לעצמי: אם יש נבחרת שמפרקת (הטרנד הוורבאלי החדש) את יוון ואלבניה 0:4 בתוך שלושה ימים, האם לא שווה לבחון את האפשרות לקחת כמה משחקני הנבחרת הזו, ופשוט לתת להם להתמודד בחודש הבא גם עם האלבנים שכן נולדו לפני 1994?
קחו למשל את השער הראשון של הנבחרת הצעירה במושבה. כדור מחצי המגרש של מיכאל אוחנה לתוך הרחבה. חד וחזק. שובל גוזלן מצליח – באופן מופלא – לעצור בקצה הנעל את הכדור הקשה הזה ומיד להבזיק פנימה. מאז שמוטי איוניר שלח את אלי אוחנה מול פיטר שילטון ב-1986 ויוסי אבוקסיס את אייל ברקוביץ' מול אוסטריה ב-1999, לא ראיתי ביצוע דומה לזה משחקנים ישראלים.
מאז 1999 לא היה ביצוע כזה בנבחרת (Gettyimages)
אני חושב על דויד קלטינס, שמשחק בנבחרת הזו בכל תפקידי ההגנה והקישור. נבחרת פורטוגל הצעירה, עם ברונו פרננדש (שני שערים העונה מתחילת העונה במדי סמפדוריה) וגלסון מרטינש (שחגג באגפים של ריאל מדריד בברנבאו בחודש שעבר במדי ספורטינג), לא הצליחה להתגבר על קלטינס. לא בטדי, אלא בפאסוס די פריירה.
רגע, ומה עם נטע לביא? הוא יכול לשחק בנבחרת הצעירה גם בקמפיין מוקדמות יורו 2019, אבל במה הוא נופל ממי שמשחק בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2018? ואני לא מדבר על גולן אלקסלסי, שוער העתיד, שוער מדהים, שמשחק בליגה הלאומית, כאשר ארבעה שוערים זרים, בינוניים, תופסים מקום בליגת העל. ולא אמרנו מילה על החלק ההתקפי, כי כל כך צפוף בנבחרת הלאומית שאין סיכוי שיספרו את אוחנה, גוזלן, פלקושצ'נקו, אלטמן או עידו דוידוב הנפלא.
במה הם נופלים מהבוגרים? הצעירה חוגגת (עדי אבישי)
נחזור למקסיקו 70. ששת השחקנים הצעירים ההם, אייקונים בכדורגל הישראלי, שיחקו בנבחרות הנוער באליפויות אסיה וחלקם במשחקים האולימפיים במקסיקו – כשהיו בני 20 – ורצו שנים יחד כשנתון מהמשובחים שידע הכדורגל הישראלי (1947/8). שנתון 1995 כבר סחף את נבחרת הנוער להשתתפות ביורו 2015 – נדירה בהתחשב שרק שמונה נבחרות נטלו בה חלק – ואת הנבחרת הצעירה להיות אחת מ-15 הנבחרות הטובות ביבשת.
אין פה בכלל שאלה. תפקיד הנבחרות הצעירות הוא לספק שחקנים לנבחרת הבוגרת. יהיה מפתיע, אפילו מאכזב, אם חמישה מהם לא יהיו בסגל הנבחרת בחודש הבא למשחק באלבניה. לפחות.
מה דעתך על הכתבה?