לפני שנה בחג המולד פגשתי בנתב"ג את אלישע לוי מחכה כמוני לטיסה ללונדון לחגיגת הכדורגל האנגלי. אחרי מספר דקות של שיחת נימוסים בה הבהיר שהוא לא ימהר לקבל אף הצעה לאמן קבוצה בליגה הבנתי שהוא מחכה לנבחרת.
במקביל ניגשו אליו שני ילדים שזיהו, כי מדובר באישיות כדורגל בכירה, אבל הם התבלבלו. "תגיד, אתה אלי גוטמן?", שאל אחד מהם. אלישע לא התבלבל וענה להם: "אני רחוק מלהיות אלי גוטמן".
אז אולי לא הבנתי בדיוק אם הוא התכוון לביקורת על מאמן הנבחרת היוצא או רצה לומר שהוא מאמן מצליח בזכות עצמו, אבל בדיוק שנה אחרי אף ילד ישראלי בשדה התעופה כלשהו לא יתבלבל יותר. בעיקר בזכות העובדה שהוא הצעיד את הנבחרת לאחד ההישגים הגדולים שלה בשנים האחרונות. לנצח נבחרת כמו אלבניה שמדורגת מעליה בחוץ במאני טיים ושיחקה גם ביורו האחרון.
אלישע לוי, הרוויח בגדול (דני מרון)
גם בעידן גוטמן הנבחרת פתחה בצורה דומה וסיימה רביעית, אבל בואו נודה על האמת. הניצחון בישראל על בוסניה היה בארץ מול נבחרת שהופיעה עם ללא חלוצים והמנהיג מיראלם פיאניץ' סבל מכאבי בטן. לא צריך לזלזל בהישג ההוא, אבל כל מי שראה את המשחק באלבסן ראה נבחרת ישראלית שסוף סוף עומדת נכון על המגרש, מגלה נחישות, לא משחקת בפאניקה. השלווה והרוגע של אלישע חלחל לשחקנים.
יש הרבה ציניקנים, בעלי שנאה עצמית שלא מסוגלים לשמוח ותמיד ימצאו תירוצים כמו "השופט היה איתנו", "שלף להם שני אדומים", "כל אחד מנצח קבוצה עם תשעה שחקנים", אבל מהרגע הראשון השינוי הגדול חל לא בנבחרת אלא אצל אלישע עצמו.
אלישע הגיע לנבחרת כדי להעז. מה שהיה חסר לו לפעמים כשאימן קבוצות. הוא זימן לנבחרת את אייל גולסה, שחקן ששיחק במקרה הכי טוב בגביע הטוטו והחזיר אותו לחיים גם במכבי תל אביב. הוא גייס את אלמוג כהן שנשכח בבונדסליגה ולהיה אחד המצטיינים בנבחרת. כשזימן אותם כולם הרימו גבה. ככה נוהג מאמן שמצליח להפתיע כל פעם מחדש. אין לו זימונים שבלונים. גם הצבתו של דן אייבינדר בהרכב אתמול היה הברקה.
חזר לחיים בזכות אלישע, גולסה (דני מרון)
הוא לא היסס גם לעשות החלטות קשות ולא פופולאריות כמו להציב את טל בן חיים באגף ימין או לנפות את ביבאס נאתכו מהמשחק הקודם ולהחזיר אותו למשבצת של המנוע מאחור אתמול. נאתכו רשם את המשחק הכי טוב שלו בנבחרת. חד וחלק.
הכי חשוב שהמאמן שהגיע מבית שאן הצליח להחזיר את ערן זהבי להיכן שהוא צריך להיות. זהבי אתמול נראה מנהיג בלתי מעורער כאילו שיחק בליגה הסינית מול פיונים. הוא שיגע את ההגנה של אלבניה עם התנועה הבלתי פוסקת שלו.
הסיכוי שנעלה למונדיאל או למוקדמות שואף לאפס, אבל הנבחרת עם לוי נראית לפתע מלאת ביטחון. הרבה אוהדי כדורגל שכבר התייאשו והתרגלו ללעוג לכחולים שלנו, ייצאו מהחורים ולמשחק הבית הבא מול אלבניה בבית יגיעו עם כוחות רעננים. הגדולה של אלישע היא הגמישות שלו, הרוגע. אולי הוא העיף את ניר ביטון מהנבחרת, אבל אני משוכנע שהוא יחזיר אותו, כי אלישע לא טיפוס של מלחמות. הוא היה צריך להוכיח מנהיגות והשיג אותה עם גירושו של ביטון. עכשיו כשהרוויח אותה, גם אותו הוא ישיב.
נאתכו, קיבל בראש וחזר כמו גדול (אודי ציטיאט)
מה דעתך על הכתבה?