בית ספר למאמנים
היום (שישי) אמור אטורה מסינה לשאת הרצאה בפני מאמנים מקומיים במסגרת השתלמות שנתית. אמש נדמה היה שהמאמן האיטלקי החליט להקדים בכמה שעות, ולהעביר את הסדנא שלו דווקא בהיכל מנורה מבטחים ובשידור חי. מי שנחשב במשך שני עשורים לאימת הקבוצות והמאמנים הישראליים לימד את כולנו אמש שיעור כפול – בצניעות ובכדורסל. הוא גרם לנבחרת ישראל, אותה אחת ששיחקה כדורסל קבוצתי יפה כל כך במהלך מרבית משחקי ההכנה וגרמה למפלס האופטימיות שלנו לעלות, להיראות בסיום המשחק כמו קונור מקגרגור בסיום "קרב המאה" השבוע.
אז מה בעצם המאסטרו האיטלקי עשה? בעזרת הכנה טקטית מדוקדקת למשחק, כזו שהוציאה את העוקץ ממשחק חצי המגרש הישראלי ומנעה כמעט לחלוטין השגת סלים קלים במשחק המעבר, בעזרת משמעת יוצאת דופן בעזרתה כפו שחקניו קצב משחק איטי שהתאים להם הרבה יותר מאשר ליריביהם, ובעזרת שימוש נבון בשמיכה הדי קצרה שלו וחילופים מתוזמנים היטב. כמובן שגם ליכולתם הטובה של הצמד המצוין, בלינלי את דאטומה, הייתה השפעה על תוצאת המשחק, אבל לתואר ה-MVP של המשחק ראוי מאמנה של נבחרת איטליה, שהגיעה למשחק שקטה וצנועה, ויצאה ממנו עם ניצחון קריטי להמשך.
אם בארזים נפלה שלהבת
לעומת תצוגת התכלית של הצוות המקצועי האיטלקי, עוררו כמה מההחלטות של מקבילו הישראלי לא מעט תמיהות. לא ברור למשל מדוע הוחלף ליאור אליהו החולה והתשוש רק לאחר 15 דקות, במהלכן הסב לא מעט נזק. מי שציפה ממנו לתצוגה בנוסח "משחקי השפעת" של מייקל ג'ורדן או מיקי ברקוביץ' התבדה בגדול, אחרי הכל אליהו לא נולד ב-17 לפברואר וקורץ מחומרים אחרים. 21 וחצי הדקות שקיבלו אליהו (4 נקודות) וגיא פניני (0) היו הרבה יותר מדי, עם כל הכבוד לניסיונם הרב.
מוזר לא פחות היה לצפות בבלינלי ודאטומה זוכים ללא מעט מבטים פתוחים לטבעת, ומנצלים אותם כמובן היטב. מול נבחרת המורכבת מלא מעט שחקנים שההגדרה בינוניים עושה עמם חסד, היה ניתן לצפות לטקטיקות הגנתיות יעילות ואגרסיביות יותר מול הכוכבים. גם השימוש בריצ'ארד האוול לא היה יעיל דיו. הסנטר הכל כך מוכשר מבחינה התקפית היה חייב לקבל יותר כדורים, ובמקומות הנכונים, מול שומריו האיטיים ממנו, ובעיקר בדקות הפתיחה במהלכן כמעט לא נגע בכדור, מה שכרגיל גרם לו גם לבצע עבירות מיותרות בהגנה.
מרקו בלינלי. הצגה של הקלע האיטלקי (דני מרון)
אך יותר מכל אלה, קשה להבין מדוע החליט ארז אדלשטיין לשחק עם רוטציה קצרה מאד של שבעה שחקנים (כשהשמיני, הלפרין, רואה פרקט רק בשלהי הרבע השלישי). מותר למאמן ללכת לאחת מהמערכות החשובות בקריירה שלו עם השחקנים בהם הוא בוטח ביותר, אך קשה לקבל את הקפאתם המוחלטת של שחקנים כמו בלייזר, זלמנסון וטימור, ממצטייני משחקי ההכנה, במשחק בו אותם בכירים מנוסים (מלבד עומרי כספי) מציגים יכולת ירודה.
מול יריבה אגרסיבית, ובמשחק ראשון מתוך חמישה בשבעה ימים, שימוש ברוטציה רחבה יותר הוא כמעט בבחינת הכרחי. ברור שמוקדם מאד לחרוץ דין ולהעביר ביקורת לאחר משחק אחד בלבד, אבל לאותן החלטות הייתה השפעה גדולה על תוצאת המשחק, ועל העובדה שישראל של אתמול נראתה שונה כל כך מישראל שובת העין שיצר אותו צוות מקצועי במהלך הקיץ.
ליאור אליהו. הזיק (דני מרון)
המשך יבוא
לא קל להתאושש בתוך 48 שעות מתבוסה שכזו, במיוחד כשהיריבה המצפה לך היא סגנית אלופת אירופה, שתגיע חדורת מוטיבציה בעקבות הפסדה המפתיע לגאורגיה. חשוב שההכנה למשחק מול ליטא ולהמשך הטורניר תעסוק פחות באותן סטטיסטיקות מביכות מאמש (16 דקות ללא סל שדה וכו') או בחישובי מה יקרה אם נתחיל את השבוע הבא במאזן 2:0 (מה שככל הנראה יקרה). ההכנה צריכה לעסוק בהפנמה שמדובר בטורניר ארוך במהלכו המומנטום עוד עשוי להשתנות מספר פעמים, ובעיקר בניסיון לחזור ליסודות, למה שהפך את נבחרת ישראל מודל קיץ 2017 למה שהיא.
משחק מהיר, כדורסל אינטליגנטי וקבוצתי משני צדי המגרש, שימוש ברוטציה רחבה וניצול היתרונות היחסיים הם הכרחיים, בעיקר לנוכח העובדה שמבחינת כמות הכישרון וכמות הסנטימטרים אין לנו יותר מדי מה למכור מול אריות היבשת. שום דבר עדיין לא אבוד, בעיקר משום שאת אטורה מסינה כבר לא נפגוש יותר, ברוך השם..
מה דעתך על הכתבה?