בהתאחדות המלטזית לא דלקו האורות עד הבוקר בעקבות ספיגת הרביעייה מנבחרת אנגליה, והמאמן פייטרו גאידין הלך לישון הרחק מעמוד התלייה. בסן מרינו ובגיברלטר הדגלים לא הורדו לחצי התורן לאחר השלישיה והרביעייה (בהתאמה) מצפון אירלנד ובוסניה, ורק אצלנו, פושטים למאמנים את העור בלי הרדמה אחרי הפסדים מחויבי המציאות.
במועד הפלת התיק על אלישע לוי היה צריך להיות ברור לעופר עיני שהנבחרת תסיים במקרה הטוב במקום השלישי בבית המוקדם, עם הכנה לגלישה למקום הרביעי. ממש לא אסון גדול, בהתחשב בעובדה שגם נבחרות רומניה, נורבגיה, סלובניה וטורקיה ירדו על ארבע והן מדורגות בתחתית הבית.
כנראה שאין לנו מושג. עיני אמור לדעת שאנחנו לא רציניים במשחקי הכדור, פרט לכדורי הצמר שמשליכות המתעמלות האמנותיות, ומוגבלים פיזית. אנחנו מפסידים בקרבות מגע, לוקים בזינוק מהמקום ואוחזים בסרעפת כעבור 40 דקות. אין לנו כוח לכלום, כי משהו במנגנון ההפעלה משתבש כשכפות הרגליים שלנו מעקמות עלי דשא במסגרות רשמיות.
אלישע לוי. הוא האשם? (ערן לוף)
הלשון, מצד שני, עובדת יופי. מדברים ומברברים, מפרשנים את עצמנו לדעת. למה חמד לא פתח, מדוע זימנו את מרוואן קבהא, ואיך שכחו את עידן ורד בבית? טוב שלא דרשו בשלומו של אלי קוקוס כהן.
מזל שהיומן לסרט סיפק את הסחורה. תגידו תודה לערן זהבי שהוציא את הערמונים מהאש שעוד בוערת כאן משנת 1970. בתנועה אחת, ללא כדור, הדליק ערן את הנבחרת וזיכה אותה במנות גדושות. קצת ריחמנו עליו במוצאי שבת. 20 שעות טיסה מסין ועוד שעה וחצי בפקקים של כביש מספר 5, רק בשביל לשמוע את הלקוח מתלונן על הסחורה? בשביל מה הוא צריך את זה. כבר יותר פשוט לצפות בשידורים מרתוניים של "יצאת צדיק".
זהבי לא אשם, כי הוא בבואה למציאות. אשם מי שמינה אותו לקפטן מבלי לצייד אותו בדף הוראות. דוגרי, עד מוצ"ש לא ידענו שסרט הקפטן בישראל משול לדגל הלאום. איך אמר פעם אלי זינו, היו"ר האגדי של הפועל באר שבע: סמלים יש רק על מכוניות.
ומה הלאה? מחכים לאיטליה במרפסת של אלישע במטרה להפסיד. תיקו, חלילה, יגרום לנו לחשוב שאנחנו שווים משהו. חותמים על שלישייה ברשת של גלזר או הרוש ומתפללים שלא נחטוף חמישייה. בואו נסתפק במועט.
מי נתן לו את סרט הקפטן בלי דף הוראות?. זהבי (ערן לוף)
קדרו פני השמיים לקראת קמפיין מוקדמות יורו 2020. נבחרות שלא היו קיימות כשמוטל'ה שיחרר את השמאלית בטולוקה הרחוקה, השאירו אותנו מאחור. אלבניה ואיסלנד עקפו אותנו מזמן, ואפילו לוקסמבורג פותחת פער מהטאלנטים של עיני. על הנייר אנחנו עדיפים על פני גיברלטר, ויותר טובים מאנדורה. אנחנו נבחרת קטנה. מזל ששתי האחרונות לא מסולקות מהבית.
תכל'ס, מה זה משנה מי יהיה המאמן. תביאו את קאפלו, הצמידו לאוזנו של עופר עיני את ואן חאל, ומה שהיה הוא שיהיה. שוב נגיע לשום מקום. חוץ מנבחרת הפלא של עמנואל שפר לא היה כלום, ולא יהיה כלום. שפיגלר יהיה לנצח מלך שערי המונדיאל של ישראל. 40 שנה לא עלינו ועוד 40 שנה לא נעלה.
מה דעתך על הכתבה?