ערן לוי איחר את זמנו. ב-1987 או אפילו ב-1997 לא היה צריך בכלל משחק מקדים כדי להצביע עליו כבאנקר בנבחרת. ב-1987 ואולי אפילו ב-1997 קשר מכבי נתניה לא רק שהיה לובש את המדים בכחול ולבן, אלא היה אחד מכוכביה. בדיוק כמו אורי מלמיליאן ואיציק זוהר.
ולא, הכדורגל שלנו לא היה פחות טוב בזמנים ההם. להיפך. מי שזכה לראות בעיניים משחקים מהתקופה ההיא וגם הצעירים שחוזים במשחקים הנוסטלגיים, כבר הפנים שליגת העל (שאז עוד קראו לה הליגה הלאומית) הייתה איכותית בהרבה. נכון, פחות טקטית, פחות מהירה אבל הכדורגל היה יותר טכני, יותר חכם, שופע גולים מרהיבים גם אם מדובר במקריות. בדיוק כמו ה-2:3 של מכבי תל אביב אצל מכבי נתניה (אם לוי לא היה פצוע היה תורם למשחק עוד גול או בישול מצדו).
ערן לוי הוא פנטזיסט. טהור. מזוקק. הכדורגל המודרני המחוטב והאתלטי לא השפיע עליו (וראה הכרס הקטנה שמבצבצת), גם לא הדרישות במהלך הקריירה לעשות הגנה. רוב המאמנים בעשור האחרון ויתרו ללוי, כולל הנוכחי סלובודאן דראפיץ'.
ערן לוי. פנטזיסט יחיד מסוגו כיום (אודי ציטיאט)
למה? כי הוא שחקן ייחודי. הטאץ' שלו בכדור תאווה לעיניים. כמעט כל שער וכל בישול הם חגיגה. ערן לוי הוא שחקן שבשבילו אתה הולך וקונה כרטיס. להתרגש כמעט מכל נגיעה שלו ולפני כל כדור חופשי – יסובב? יבעט פצצה? יניח באומנות את הכדור על ראשו של מישהו בדרכו לרשת?
ובדיוק כמו שדראפיץ' חי בשלום עם העובדה שיש לו שחקן אחד חופשי במגרש, עם פחות מטלות שמירה או ציוות לפינה כזאת או אחרת, כך אלישע לוי יכול. הרי כמה פנטזיסטים ישראלים כבר יש לנו? מאור מליקסון בסגל, מאור בוזגלו פצוע, חן עזרא לא יציב – ובכל מקרה במספרים ערן לוי עולה על כולם.
אלמלא העביר הפנומן חלקים ניכרים משתי העונות האחרונות ביציע בשל פציעה קשה, הוא היה יכול להצטרף כבר בתחילת הקמפיין ולתת את מס הערך המוסף שלו. ערן לוי, על תנועות הידיים שלו והפרצוף הלא מרוצה, הוא ווינר ענק ויותר מזה, אחד שבאמת חי בשביל המשחק ובשביל הניצחון. בזמן משחק נבחרת, הוא לא יהיה זה שעסוק בהזמנות לחברים או במציאת רופא שייתן לו גימלים כדי שיוכל להמריא לחופשה.
הציוות של ספרד ואיטליה בבית שלנו מנע מראש כל סיכוי להגיע לרוסיה 2018 ומה שנותר לנו הוא פשוט לבוא וליהנות מהנבחרת. הרי מה לקחנו מהקמפיין הזה עד היום? את הצ'יפ של טל בן חיים שהכניע את בופון? ומה עוד? לא הרבה, אה. לא תוצאות ולא הנאה.
נבחרת ישראל. דמיינו לכם את לוי מככב במדיה (ערן לוף)
לקמפיין נותרו עוד שני משחקים ולוי חייב להיות לא רק בסגל אלא בהרכב. דמיינו לעצמכם. דקה 55, 0:2 לספרד. הפנומן ניגש לכדור חופשי מ-30 מטר מול דויד דה חאה. סרחיו ראמוס וג'רארד פיקה בחומה. ערן לוי משגר טיל שרק שורק לשני הבלמים הגדולים ליד האוזן בעוד דה חאה מזנק ותופס אוויר ואז שומע את השאגות. אצטדיון שלם רועד.
ערן לוי בנבחרת. אוהדי מכבי נתניה חולקים עם כולנו את החוויה. זה היה צריך לקרות כבר מזמן. אבל התחלנו עם קלישאה וגם נסיים: עדיף מאוחר מלעולם לא. מגיע לו.
מה דעתך על הכתבה?