אחת לכמה שנים פוגשת נבחרת ישראל בכדורסל את זו של יוון, והתוצאה, מאז שנת 1993, היא פחות או יותר דומה. גם אמש, מול יריבה שהתייצבה בהרכב חסר מאד הודות לשיטת הטורניר ההזויה, לא הצליחו חניכיו של עודד קטש לחרוג מן התסריט שנראה כידוע מראש.
בזכות טקטיקה הגנתית נכונה (שניצלה את העובדה שהיוונים התאמנו בצוותא מעט מאוד) הצליחה ישראל להישאר בתמונה במחצית הראשונה, אך בהמשך עשתה המטחנה את שלה. סגנון המשחק היווני המוכר, הכולל הליכה פנימה תוך ניצול היתרון הפיזי בהתקפה והגנה אגרסיבית עם לחץ גדול על הכדור, גרם לשחקנינו לאבד כל סיכוי למשחק צמוד.
אין זה מפתיע שנציגי ליגת העל שלנו לא יכולים לעמוד בפני הסגנון היווני. מי שמתמודד מדי שבוע במסגרת "ליגת הטריקים והשטיקים", בה ההגנות מושתתות יותר על פתרונות טקטיים "מתוחכמים" כמו חילופים אוטומטיים ומעברים מתחת לחסימות ופחות על יסודות הגנתיים אמיתיים, יתקשה מאד לשחק מול חוטבי העצים הקשוחים של יוון.
לא מפתיע ששחקנינו לא עוברים את המכשול היווני (FIBA)
26 איבודי הכדור שנרשמו לחובת ישראל הם תוצאה של חוסר ניסיונם היחסי של כמה מהגארדים שלנו, אך בעיקר של ההיתקלות בהגנה הלא מוכרת, כמו גם אחוזי הקליעה החלשים. ולא שהיריבה הבריקה, אבל אי אפשר להתגבר על המטחנה ללא קליעה מעבר לקשת, ע"ע הניצחון האחרון של ישראל מול יוון עם אותה תצוגה בלתי נשכחת של עדי "ג'ורדן". ה-4 מ-18 של ישראל (כששתיים מהשלשות מגיעות בדקות האחרונות, הרבה לאחר שהמשחק הוכרע) הותירו את הנבחרת ללא אופציות התקפיות מעבר לכניסות עם הראש בקיר.
אפילו ריצ'ארד האוול היעיל נבלם כמעט לחלוטין במחצית השנייה עם כניסתו למשחק של אנטטוקומפו (ותודה למאמן היווני שאפשר לו לשחק רק 10 דקות). הגארדים הישראלים היו טובים עוד פחות, כאשר בולט בחולשתו גל מקל שהתעקש על יותר מדי כדרורים וזריקות קשות במקום הפעלה טובה יותר של חבריו. מקל יכול ללמוד מהרכז ששיחק מולו, ניק קלאתיס, איך הופכים את השחקנים סביבך לטובים יותר גם אם אין לך כמעט יכולת קליעה מבחוץ. מבחינה הגנתית תפקדה הנבחרת בצורה סבירה, אך לא החזיקה מעמד מול הצמד קלאתיס את אנטטקומפו שבדקות המשותפות המעטות שלהם הראו עד כמה רחוקה רמתם של שחקני יורוליג טובים מזו של שחקנינו.
גל מקל. התעקש לכדרר ולקחת זריקות קשות (FIBA)
אז מה למדנו מתחילתו של הקמפיין הנוכחי? האווירה בהחלט טובה, ניצוצות הכישרון עדיין שם, אבל בגדול – מה שהיה הוא שיהיה. נמשיך לנצח את הקטנות, להיראות חסרי אונים מול הגדולות וננסה לתת פייט לבינוניות. עודד קטש נראה כאיש הנכון בזמן הנכון, אבל פתרון כל הבעיות הקשות מהן סובל הכדורסלן הישראלי גדול גם עליו.
תהליך הצערת הנבחרת כולל כרגע בעיקר את תמיר בלאט ויצטרך לקבל דחיפה משמעותית יותר בהמשך. במסגרתו מוכרח יובל זוסמן להיכלל בסגל במשחקים הבאים, וכשחקן מרכזי. זוסמן, אולי הקלע הטהור ביותר במחוזותינו, יכול לתרום לנבחרת כאן ועכשיו, בוודאי יותר משהוא תורם בינתיים למכבי ת"א. גם איתי שגב צריך להימנות על ה-12 במשחקים הבאים כמחליפו הראשון של ריצ'ארד האוול. ועכשיו תתפזר הנבחרת ותשוב להתכנס רק בחודש פברואר, לא ברור באיזה הרכב. טורניר מגוחך כבר אמרנו?
תמיר בלאט. הצערת הסגל צריכה להיות עמוקה יותר (איגוד הכדורסל)
מה דעתך על הכתבה?