על שלושה בנים: הקלישאות שצריכות להתפרק

"ביברס נאתכו לא יכול להיות קפטן נבחרת ישראל כי הוא לא שר את ההמנון הלאומי"
מדהים, ואולי לא, אבל בישראל 2018 יש אנשים שחושבים שלשיר את ההמנון הלאומי חשוב מלשרת את המדינה. "התקווה" חובר בשנת 1878, בדיוק 70 שנה לפני הקמת המדינה. גם 70 שנה אחרי הקמת המדינה יש לא מעט אנשים – בהם חברי כנסת ומגישי תכניות טלוויזיה – שלא מבינים דבר וחצי דבר בהיסטוריה של עם ישראל, בהיסטוריה של העדה הצ'רקסית, במוצא של העדה הזו, ובמי משרת בצה"ל ומי לא. הם מבינים ביהודים ומוסלמים, זה הכל. יהודי זה טוב, מוסלמי לא. איך אמר ח"כ אורן חזן? "זו מדינה יהודית. כל השאר אורחים פה".

כאשר נפתלי הרץ אימבר כתב את השיר שלימים יהפוך להמנון, עוד לא הייתה ציונות, העלייה הראשונה טרם התגבשה והסכסוך הערבי-ישראלי טרם החל. ולמרות הכל, התושבים הצ'רקסים בגליל, בני דתם של הערבים הסונים בני המקום, כרתו ברית עם היהודים. ברית מגן. לא מצרכים לאומיים, אלא מתוך הכרה הדדית. אימבר לא חשב עליהם כשכתב את השיר, ובוודאי שלא ידע כי השיר יולחן וינוגן כהמנון לאומי. הוא כתב שיר. כיהודי, לא כישראלי.

ביברס נאתכו הוא בן למשפחת לוחמים בשירות המדינה, שירת בעצמו את המדינה וגאה ללבוש את הדגל והסמל שעליהם מתנוסס המגן דוד. הוא לא שר את ההמנון כי זה שיר שלא מדבר עליו או אליו. דילגו עליו. טוב למות בעד ארצנו, אבל לא טוב לענוד סרט קפטן. אבל יותר מאשר הפולמוס הציבורי המביש, ויותר מכך שמסתבר פתאום כי "תנאי הסף" לקבלת סרט קפטן הוא שירת ההמנון, צורחים בשתיקתם שרת הספורט, ראש הממשלה וגורמי ממשל נוספים. שקט שקורע את האוויר. צורם, מקומם, גורם לחלחלה.

נאתכו. טוב למות בעד ארצנו, אבל לא לענוד את סרט הקפטן (דני מרון)

"ערן לוי לא יכול לשחק בנבחרת ישראל. הוא שמן".
הנה עוד קריטריון מטופש לקבלת הכשר מחוגים מסוימים בחברה: ערן לוי שמן, XXL"" או "חבית", כמו שכונה ברומניה, ולכן אינו יכול לשחק בנבחרת. כידוע, הקריטריונים לקבלה לנבחרת ישראל זה חוזה דוגמנות עם אחד ממותגי ההלבשה המובילים בישראל או בעולם, ריבועים בבטן, או אולי סרטון סקס שמעיד על אטרקטיביות יוצאת דופן.

ובכן, אילו היה חי, פרנץ פושקאש בוודאי היה מתפוצץ מצחוק וכרסו הייתה עולה ויורדת בחדווה. פושקאש היה באמצע שנות ה-50 השחקן הטוב ביותר בעולם, גאון כדורגל, שמנמן בלשון המעטה. גיורא שפיגל יבדל"א בוודאי גיחך בינו לבין עצמו כששמע את הפרשנויות המפליגות. לשפיגל היה ישבן לא קטן, אבל זה לא הפריע לו להבקיע ולבשל (למוטל'ה שפיגלר) את שלושת השערים הכי חשובים של הכדורגל הישראלי: השניים שהעלו את ישראל למונדיאל וזה שנכבש בו עצמו. כאשר המאמן עמנואל שפר העיר לו פעם על כמות הפחמימות שהעמיס על צלחתו באחת מארוחות הבוקר, ענה לו שפיגל: "זה תחת שלך? זה תחת שלי". משמע: אני אגדל איזה ישבן שאני רוצה, ובלבד שאספק את הסחורה על המגרש.

לוי הוא הכדורגלן הטוב ביותר היום בישראל, נקודה. שחקן שמשנה משחק, שחקן שמתאים בול לסגנון שצריכה לשחק הנבחרת. שחקן שמביא חיים, עוצמות, וגם "וואו" למשחק האנמי של נבחרת ישראל. במחצית הראשונה במוצאי שבת שיחקה הנבחרת מול הגנה רומנית שלחצה גבוה. לא היה לנבחרת מוסר ושחקנים שיצליחו לקבל את הכדור ביתרון מספרי בעומק השטח הרומני. עד שנכנס לוי, ואיתו כל המשחק של הנבחרת קפץ בשלוש דרגות.
אין לי מושג למה מבנה גופו של לוי רחב, וזה גם לא מעניין. בימי שני, כאשר מכבי נתניה נחה, הוא נמצא בדרך כלל במועדון, אוגר אקסטרות. כל עוד הוא מביא תמורה על המגרש, המשקל שלו, הגיל שלו, הרזומה שלו, מספר הקבוצות שבהן שיחק, מספר הסכסוכים שצבר – כל אלה פשוט לא מעניינים.

ערן לוי. הכדורגלן הטוב ביותר היום בישראל, נקודה (דני מרון)

"יוסי אבוקסיס לא יכול לאמן את הנבחרת, הוא לא הביא תואר באף קבוצה בה אימן"
את הקלישאה השלישית חייבים לפרק לגורמים. בשנים האחרונות אימנו את הנבחרת מאמנים שהגיעו לפיק: לקחו אליפויות, גביעים, צברו ניסיון, עבדו בקבוצות גדולות. התוצאות שלהם לא היו משהו. יוסי אבוקסיס עוד לא הגיע לפיק: הוא אימן אמנם בהפועל ת"א, אבל לא קיבל עדיין מועדון גדול עם הרבה כסף כדי לצבור תארים. זה לא אומר שהוא לא מאמן טוב, וזה בעיקר לא אומר שהוא לא מתאים לנבחרת.

הנבחרת נמצאת כרגע מבחינה ריאלית בדרג החמישי באירופה. רק הנמושות חלשות ממנה. כל היתר יכולות להוציא ממנה נקודות בכל רגע נתון – בבית ובחוץ. מהבחינה הזו, נבחרת ישראל, כמו בני סכנין של השנים האחרונות או בני יהודה של השנה, נמצאים באותה רמה מול המתחרות שלהם. לאבוקסיס זה לא הפריע לנצח קבוצות טובות משלו. הוא בחר סגנון משחק שמאוד אפיין אותו כשחקן: לצאת מהר מפלונטר, ולהשתמש בכלים מאוד מהירים בהתקפה כדי לקצר טווחים ולהגיע ביתרון מספרי לשער.

זה הביא לו הצלחות לא מובנות מאליהן באירופה: ניצחון עם הפועל ת"א בחטאפה וניצחון עם בני יהודה בזניט סנט פטרסבורג. בחירת השחקנים שלו, העובדה כי שמות בלבד לא משחקים אצלו תפקיד, הצורה בה הוא חי את המשחק ואפילו הווינריות ה"מלוכלכת" שלו – זה בדיוק מה שנבחרת ישראל צריכה. ואף מילה על הכריזמה ועל היכולת שלו להדביק חדר הלבשה. את זה כבר יספר לכם אלי גוטמן. אצל אבוקסיס, נאתכו יהיה קפטן ולוי יהיה חבר סגל קבוע. אלה שחקנים ודמויות בצלמו, בתפיסת עולמו, ועל בסיס אמונתו.

אבוקסיס. כבר ידע לנצח יריבות חזקות יותר (עדי אבישי)