אין מקום לציניות: נבחרת העתודה סוחפת ומרגשת

לפני שנתיים קיבלנו את הזכות לארח את טורניר הספורט הבכיר שנערך בישראל, כשאליפות אירופה בכדורסל הגיעה לכאן. ציפינו ליכולת סוחפת של הנבחרת, שלא הגיעה. רצינו ניצחונות – ולא קיבלנו. אווירה ביתית? הייתה, לפרקים. אי אפשר להאשים את הקהל שהתאכזב לנוכח המראות הקשים. אבל לא נעמיק בסיפורים על אותה אליפות, כי היא מזמן נחלת העבר. ובעיניי, אליפות אירופה עד גיל 20 שתגיע הערב לסיומה, כשלנבחרת העתודה שלנו יש סיכוי לזכייה שנייה ברציפות, מהווה תיקון לאותה חוויה כואבת מ-2017.

הפעם אפשר ללכת בחזה נפוח מגאווה, בזכות שניים עשר הצעירים האלה שנותנים את הלב על הפרקט ומשחקים עבור הסמל – שהוא לא מכבי, הפועל או משהו אחר, הוא הסמל של כולנו. אלו הפנים שאנחנו רוצים שיהיו לדור העתיד שלנו: עבודה קשה, הקרבה, רוח חיובית, ביחד.

כל זה לפני שמדברים על כישרון, שהביא גם את הניצחונות שרצינו אז. אפשר לדבר על בעיות בריבאונד, בקליעות עונשין או בסיומת בתוך הצבע. אבל לא נעשה זאת כאן, בעיקר כי הדקות שבהן עידן אלבר ורז אדם מתנפלים על כדורים, דני אבדיה מוליך מתפרצות ממרומי ה-2.05 שלו וים מדר מסיים אותן כשהחיוך התמידי מרוח על פניו, מפצות על כל מגרעה מקצועית וסוחפות את כל מי שצופה בנבחרת הזו אחריה.

מספקים מקור לגאווה. שחקני נבחרת העתודה (דני מרון)

וזה מה שמעניק לנו גם את תחושת התיקון בכל הנוגע למה שקורה ביציעים. זה לא שהקהל לא הגיע בהמוניו להיכל בשכונת יד אליהו לפני שנתיים, אבל לא הרגשתי שם את מה שכל אחד יכול להרגיש בשבוע האחרון בהיכל 'קבוצת שלמה' – תצוגת עידוד לתפארת היבשת כולה. קהל שמזריק טירוף והתלהבות בחבורה של אריאל בית הלחמי, גם כשהמשחק מתחיל ב-0:11 ליריבה. שירה ורעש בלתי פוסק שגורמים, לי אישית בכל אופן, לצמרמורת. אולי בכל זאת יש כאן תרבות ספורט להתגאות בה.

שלושה גמרים אירופיים רצופים בעתודה, שלושתם אחרי ניצחונות על צרפת: המדינה האירופית עם הכי הרבה נציגים ב-NBA נכון לפתיחת העונה האחרונה, יצרנית השחקנים לליגה הטובה בעולם השנייה בפוריותה ביבשת, אחרי סרביה. אפשר, לשם שינוי, לוותר על הטלת הספק בחשיבות הטורניר ועל הטענות שהכוכבים הגדולים של היריבות לא מגיעים אליו. גם הציניקנים הכי גדולים לא יוכלו לגמד את מה שהנבחרת הזו מחוללת. יותר נכון, את מה שהכדורסל הישראלי מחולל בשלוש השנים האחרונות (מחמאות לאיגוד על אירוח למופת). זה הזמן לפרגן וליהנות הערב (20:30 נגד ספרד) מהופעת הפרידה של החבורה המרגשת הזו.

גם הקהל מספק תצוגת עידוד (דני מרון)