בעקבות הנאתכו הבא: האתגר של הנבחרת ביום שאחרי הקפטן

נתחיל מהסוף: ערן זהבי טעה שהחליט לוותר על הנבחרת בגלל פרשת החדר, ביברס נאתכו היה צריך לדחות את הפרישה שלו, ולאלון חזן מצפה הרבה עבודה. פרטים בהמשך. התיקו של נבחרת ישראל מול קוסובו לא הרס את הקמפיין, כמו שניצחון לא היה מסדר את הכרטיס ליורו. מי שמכיר היטב את הקמפיינים של הנבחרת במוקדמות היורו ומוקדמות המונדיאל ודאי יודע שאין למשחק הראשון, גם לא לשני, חשיבות מכרעת בנוגע לסיום הקמפיין. גורלות לא נחרצים אחרי שני משחקים, ולא חשוב למי ואיפה מאבדים נקודות.

תשאלו את הפרשן בהווה ומאמן הנבחרת בעבר אלי גוטמן. בקמפיין מוקדמות יורו 2016, הנבחרת של גוטמן פתחה עם שלושה ניצחונות רצופים, אחד מהם ניצחון ענק בסמי עופר על בוסניה 0:3 תוך תצוגת כדורגל מרהיבה. שלושה משחקים, שלושה ניצחונות, ומקום ראשון. פסטיבל גוטמן מלך ישראל נפתח בכל אמצעי התקשורת, וכולם הקדימו ומיהרו לחגוג עלייה היסטורית שלנו לאליפות אירופה. אבל אז הגיע הפסד מביך לוויילס בסמי עופר שלווה ביכולת חלשה מאוד, ובהמשך גם ביזיון בטדי עם הפסד משפיל לקפריסין. את הקמפיין סיימנו במקום הרביעי. והיו עוד הרבה רגעים בהם היינו בגלגל ענק, רגע פוגשים את החלום, ורגע אחרי מתעוררים וחוזרים למציאות.

יש לנו נבחרת טובה. נבחרת שיש בה שחקנים גדולים, אבל יש בה גם שחקנים בינוניים. יש לנו בנבחרת שחקנים מצויינים ואיכותיים מאוד, אבל גם שחקנים חסרי ניסיון בזירה האירופית ומוגבלים מאוד. כמו בקבוצות הגדולות אצלנו, גם בנבחרת הלאומית אף אחד לא חי בשלום עם ההגדרה של בנייה לטווח ארוך. אלון חזן ויוסי בניון הלכו על נבחרת חדשה (כמעט) וצעירה. זה היה שילוב של החלטה מקצועית שקיבלו והמציאות שנפלה עליהם, אבל למרות הכל, למרות שאנחנו לא הנבחרת הכי טובה בבית (אחרי שוויץ), כל דבר אחר מלבד עלייה ליורו יהיה כישלון.

בעידן שאחרי ערן זהבי, מנור סולומון הוא התקווה שלנו. הוא מסוגל וצריך לעשות את ההבדל בין נבחרת בינונית ומוגבלת במובנים מסויימים, לנבחרת שלוקחת 3 נקודות גם ביום בינוני או חלש. במשחק הפתיחה סולומון יכול היה לסדר לנו ניצחון, אבל למזלנו הוא הציל אותנו מהפסד ביתי מביך לקוסובו.

לאלון חזן יש עוד הרבה עבודה בנבחרת. למזלו, אחרי המשחק נגד שוויץ הנבחרת יוצאת לפגרה ארוכה, ובתקופה הזו הוא צריך לעבוד עם השחקנים שנראו לפעמים מול קוסובו מפוחדים, לא מרוכזים, ובעיקר לא מתואמים. חזן צריך לנצל את מספר ימי האימונים הקטן שיש לו כדי לעבוד על הדברים שמנעו מאיתנו לאורך השנים להעפיל לטורניר גדול. וזה לא בעיה מנטלית, ולא רק ספיגת שערים מבעיטות חופשיות ובזמן פציעות.

הבוקר שאחרי בנבחרת

בנבחרת התגוננו: "מי שכבר מספיד אותנו יצטער בסוף"
דסה מודה בטעות, סולומון מסביר למה לא מסר, וייסמן עונה
זהבי נפרד מנאתכו: "גאה שהיית הקפטן שלי, תמיד נתת את כולך"

חזן לא נוהג לרשום הערות ביומן במהלך המשחק. ודאי הוא שם לב לבעיות שיש לנבחרת, לפחות על פי המשחק הראשון, ובכל מקרה, יש לו הזדמנות להתרשם מהן מצפייה חוזרת במשחק. על הבעיות בהגנה, על איבודי הכדור, על החופש שהשחקנים שלו נותנים לשחקני היריבה הוא צריך זמן כדי לתקן. בעיה אחת, משמעותית לא פחות, ואולי עיקרית, הוא יכול לפתור ברגע. משום מה סולומון לא קיבל מספיק כדורים. פעמים רבות הוא היה בודד באגף, ולא קיבל כדור. פעמים רבות סולומון היה בודד והתחנן לכדור, והכדור עבר לאגף השני.

זה ודאי לא מכוון, אבל זה היה הרבה יותר מפעם אחת. כאשר חזן ובניון יראו את המשחק בנחת, הם יראו את התחנונים של סולומון לכדור, הם יראו את התסכול שלו בכל פעם שהוא סימן לכדור, עשה תנועה לעומק, וכלום. הכדור עבר לאגף השני. ותתארו לכם מה היה קורה אם הוא היה מקבל יותר כדורים לרגל. בסיום המשחק סולומון אמר על ההחמצה הגדולה שהיתה לו כי הוא חייב לנבחרת. כדי שהוא יחזיר לנבחרת, חזן צריך לדאוג שהכדורים יגיעו אליו הרבה יותר. וגם מהר יותר. הרבה עבודה מצפה לאלון חזן בנבחרת, כדאי לו תחילה לבצע לשחקנים שלו בדיקת עיניים.

הרבה זמן הקהל שלנו לא מילא את היציעים במשחק נבחרת, הרבה זמן הקהל לא גילה בגרות יוצאת דופן. אחרי הרבה שנים של קהל שהיה עוין לשחקנים מסויימים, קהל שהיה מעודד את השחקנים שלו ומקלל את שחקני היריבה של הקבוצה שלו, ראינו בבלומפילד תצוגה מדהימה של 29,000 אוהדים של נבחרת ישראל. העידוד שקיבל ביברס נאתכו כאשר קם להתחמם, הכבוד הרב שהעניקו לו האוהדים בסיום המשחק, זו תעודת כבוד לאוהדים, ונקווה שזוהי תחילתה של תקופה חדשה. הלוואי.

ונשוב לזהבי ונאתכו. תחילה הבהרה: הצוות המקצועי לא היה צריך להתפשר עם זהבי. הוא גם לא צריך להתפשר עכשיו. גם לא במקרה אם נפסיד חלילה לשוויץ. לא צריך להתרגש מאלה שהמתינו לרגע בו הם יכתבו או יגידו: "אמרנו לכם". זהבי החליט לוותר על הנבחרת, וזהבי יכול לשוב לנבחרת אם יקבל את החלטות הצוות המקצועי, גם אם הן לא מוצאות חין בעיניו.

המשחק נגד קוסובו הוכיח עד כמה זהבי טעה בהחלטה שקיבל. יש לנו נבחרת מלאה בכשרונות צעירים, יש לנו נבחרת עם שני סופרסטארים (סולומון וגלוך), אבל יש לנו נבחרת שזקוקה לשחקן המתמחה בבעיטות חופשיות, יודע להתעלות על עצמו (גם) ברגעים האחרונים של המשחק, שחקן שאלילת המזל רודפת אחריו (כמעט) לכל מקום.

נבחרת ישראל זקוקה לשחקן עם איכויות נדירות בבעיטות חופשיות, ותתארך לך, אדון זהבי, את התחושה והסיפוק שלך- אם בדקות האחרונות של המשחק מול קוסובו היית מבקיע שער ניצחון מבעיטה חופשית שקיבלנו. רק תתאר. שים את הרגע הזה מול ההחלטה האומללה להיפרד מהנבחרת בגלל פרשת החדר. חבל.

בניגוד לזהבי, ביברס נאתכו, האחד והיחיד, תכנן היטב את הפרישה שלו מהנבחרת. כהרגלו, הוא עשה את זה בסטייל, בשקט, בלי ביקורת, בלי תקשורת מגוייסת, בלי הדלפות מכוונות, בלי ספינים, ובלי תדרוך עיתונאים. נאתכו היה שחקן גדול, אבל הוא מעל הכל אדם גדול. ורק בגלל זה היה מקום שהוא ידחה את הפרישה שלו.

עם כל הכבוד לדור הצעירים, עם הכבוד לכישרון שיש לשחקנים בתפקיד של נאתכו, לאף אחד מהם אין את הניסיון, את חוכמת המשחק, את היכולת המדהימה שלו במסירות עומק, מסירות שמעמידות את החלוץ מול השוער לבד. וכמובן אין לנו היום בנבחרת שחקן שיודע לבעוט בעיטות חופשיות שנוחתות ברשת. נאתכו החליט לפרוש מרצון. הוא העדיף לתת לגוף לנוח, להקדיש זמן למשפחה, לפרוש כאשר הוא לא מחמם את הספסל של הנבחרת. זכותו.

אבל מאחר ונאתכו יש רק אחד, מאחר והוא קונצנזוס נדיר על המגרש ומחוצה לו, קפטן הנבחרת היה צריך לדחות את הפרישה שלו. התרומה שלו לשחקנים הצעירים, היכולת שלו להשפיע על המשחק בדקות המעטות שהוא יקבל, יכולים לעשות את ההבדל בין כישלון להצלחה. פסטיבל הפרישה של נאתכו החל והסתיים. חבל. לפחות הוא נפרד בדמעות של אושר מהנבחרת, הוא קיבל את כל הכבוד שהגיע לו. מהצוות המקצועי, מהשחקנים, מהאוהדים, ולשם שינוי גם מהתקשורת כולה. חזן ובניון צריכים לגדל נאתכו חדש ומהר. בעיקר בפן האישיותי. הרבה סמלים, הרבה קפטנים, והרבה כוכבים היו לנבחרת ישראל. נאתכו היה מהטובים שבהם.