איגור שקווירין היה צריך אתמול בסך הכל כמה שניות כדי להתאפס על עצמו ואפילו לזרוק כמה מילים בעברית. בכל זאת, לא בכל יום אתה מקבל פתאום טלפון מישראל, ועוד מעיתונאי ספורט שמבקש לדבר איתך על כדורגל. הוא אמנם עדיין בתחום, משמש כעוזר מאמן בעיר הבירה טשקנט בה הוא חי וממנה הגיע ב-1992 לישראל, אבל עדיין היה צריך קצת לרענן את הזיכרון שלו כשצלצלתי לכבוד המפגש הגדול מחר (שלישי) בשמינית גמר המונדיאליטו בין נבחרת ישראל לנבחרת אוזבקיסטן.
כשהגיע להפועל תל אביב בקיץ 1992, היה עדיין חלק מברית המועצות. הוא נחשב באוזבקיסטן לחלוץ הכי טוב ולאחד השחקנים המובילים, ואת מה שהיה לו למכור ראו מהר מאוד גם בליגה בארץ. הוא שיחק עונה וחצי בהפועל תל אביב, אחר כך המשיך למכבי נתניה, והיו לו גם עונות בבני יהודה, מכבי פתח תקוה, מכבי הרצליה ומכבי יפו.
"ב-1998 עזבתי את ישראל. עברו 25 שנה, אבל ישראל תמיד תהיה הבית השני שלי", אמר שקווירין, חצי בעברית וחצי באנגלית. "אהבתי כל רגע בישראל, שש שנים הייתי וזו הייתה התקופה הטובה ביותר בקריירה שלי. אם אני צריך לבחור את המקום שהכי נכנס לי ללב, אז זה דווקא במכבי נתניה. שם היה לי מאמן, שמואל פרלמן, עליו אני עדיין חולם בלילות. שמואל היה האיש הכי טוב שפגשתי בחיי, בטח בכדורגל, ואליו אני מאוד מתגעגע".
אתה יודע לכבוד מה הטלפון?
"אני מקווה שלכבוד דברים טובים".
הטלפון אליך הוא לכבוד המפגש בין ישראל לאוזבקיסטין במונדיאליטו.
"האמת שלא כל כך עקבתי אחרי המשחקים עד עכשיו. אני יודע שיש משחק, וזה יהיה משחק קשה לשתי הנבחרות".
יש פייבוריטית?
"אני לא ממש מכיר היום את הכדורגל הישראלי. אני מניח שאתם התקדמתם, אבל גם אנחנו לא נשארנו מאחור. אני חושב שהמשחק הזה הוא לגמרי 50-50, שתי הנבחרות לטעמי יכולות לנצח. מי שתבוא יותר רצינית, רגועה וחכמה, תנצח במשחק ותעפיל לרבע הגמר".
מה שלומך בימים אלה?
"אני עובד בכדורגל, בחודש שעבר חגגתי 60. החיים ממשיכים מהר מאוד, שיחקתי בישראל עד גיל 35 והמשכתי לאחר מכן לשחק כדורגל. הייתה תקופה מצוינת, הכדורגל הישראלי פרח, בשנות ה-90 היו קבוצות מצוינות בישראל עם שחקנים יוצאים מן הכלל במכבי חיפה ומכבי תל אביב. אני זוכר את איל ברקוביץ' שאחר כך נסע לקריירה באנגליה. הוא אמנם היה קטן יחסית במידות, אבל היה כל כך חכם. הוא שחקן שאני מאוד זוכר לטובה".
את חיים רביבו אתה ודאי זוכר. בנו רוי רביבו הוא המגן השמאלי של הנבחרת.
"לא ידעתי, איזה יופי שיש לחיים רביבו ילד שהוא גם בכדורגל וגם מצליח ומשחק בנבחרת. גם את חיים אני זוכר לטובה, את אבי נמני, אלי אוחנה ועוד הרבה שחקנים ישראל מצוינים ששיחקו בשנים ההם. גם לנו הייתה קבוצה מצוינת בנתניה, היינו שני חלוצים זרים – אני ורומן פיליפצ'וק. הוא היה כמו קיר, שחקן חזק וגבוה, שנינו כבשנו לא מעט שערים, אבל באמת שמכבי תל אביב ומכבי חיפה היו קבוצות מעולות ולא יכולנו להתחרות איתן על האליפות".
אתה שומר על קשר עם השחקנים הזרים מאותה תקופה?
"כן, שומר קצת על קשר, אבל השנים בכל זאת הפרידו בין האנשים וזה לא מה שהיה פעם. בכל פעם שאני מדבר או נזכר בישראל יש לי דמעות בעיניים. גם כשעכשיו אתה מדבר איתי זה מאוד מרגש אותי. הייתי בפעם האחרונה בישראל לפני 12 שנים. נכנסתי למכולת (נאמר בעברית) ושם ניגש אליי מישהו ואמר – 'אתה איגור שקווירין'. אמרתי לו נכון, הוא ביקש להצטלם ולדבר, אמר שהוא זוכר אותי ובא לראות משחקים שלי. זה מאוד ריגש אותי. הכל בישראל היה טוב, נהנינו מכל רגע, מניח שבקרוב אגיע שוב. בכל מקרה אצפה במשחק, ומי שתנצח אהיה מאושר בשבילה".
מה דעתך על הכתבה?