מונדיאליטו 2017. ונצואלה, מדינת הכדורגל הכי חלשה בדרום אמריקה והיחידה מאזור זה שמעולם לא השתתפה במונדיאל של הבוגרים, הדהימה את חובבי הכדורגל עם דהירה עד לגמר בדרום קוריאה. בהופעה השנייה בלבד שלה באליפות העולם עד גיל 20, ונצואלה החלה את הטורניר עם 0:2 על גרמניה החזקה, סיימה שלב בתים עם מלוא תשע הנקודות וללא ספיגה, עברה בהארכות את יפן וארה"ב ובחצי הגמר גברה על אורוגוואי בפנדלים, לפני שנכנעה בגמר לשער של דומיניק קלברט-לואין האנגלי.
שלושת השבועות הסנסציוניים האלה הפכו את שחקניה הצעירים של ונצואלה לסחורה חמה בשוק ההעברות. יאנחל הררה כבר נרכש על ידי מנצ'סטר סיטי חמישה חודשים קודם לכן ואדלברטו פניארנדה שיחק במלאגה כמושאל מווטפורד, אבל מאותו רגע גם חבריהם מהליגה המקומית זכו לביקוש רב. השוער הנפלא ווילקר פארינייס נמכר דווקא למיז'ונריוס מקולומביה, חרף הצעות רבות מאירופה, וויליאם ולאסקס הגיע לווטפורד ורונאלד הרננדס יצא לנורבגיה. החלוץ סרחיו קורדובה, שכבש ארבע פעמים וסיפק את שער הטורניר מול מקסיקו, נרכש בידי אוגסבורג הגרמנית ששילמה לקראקס מיליון יורו.
דור תורג'מן הציג מועמדות משלו לשער היפה של המונדיאליטו הנוכחי, עם מבצע הסולו המרהיב ברחבת ברזיל שהעניק לישראל 2:3 מדהים בהארכה. זה היה בסך הכול שערו השני בטורניר, אבל ההופעות הנהדרות שלו הגבירו את העניין סביבו ושער הניצחון הפנטסטי שודר בכל רחבי העולם והקפיץ כמובן את תג המחיר. האם החלוץ ושאר שחקני הנבחרת יידעו להכות בברזל בעודו חם ולצאת בהקדם לאירופה?
בכדורגל המודרני, בו גם לקבוצות דרג ב' או ג' יש סקאוטים בכל פינה בעולם ובכלל כולנו יכולים להיחשף באמצעות האינטרנט לכל ילד שמקפיץ כדור במדינה נידחת, רוב הצעירים המוכשרים מתגלים עוד לפני הטורנירים הבינלאומיים. ובכל זאת, עדיין יש כאלה שנעלמים מהעין ולפתע עושים את קפיצת המדרגה. במונדיאליטו, למשל.
ונצואלה מודל 2017 הייתה דוגמה אחת, ודאי כזו שמקבילה לישראל כמדינת כדורגל די זניחה. סרביה 2015 היא דוגמה שונה. זו מדינה שידועה בכישרונות הרבים שצומחים בה ושחקניה הבוגרים מפארים את הליגות הגדולות לאורך עשרות שנים. ובכל זאת, ערב הטורניר רק שלושה משחקניה השתייכו לקבוצות מליגות בכירות יותר. פרדראג ראיקוביץ' וחבריו הפתיעו כאשר זכו אז במונדיאליטו, לראשונה מאז פירוק יוגוסלביה, ובן רגע כולם לטשו עיניים לעבר היהלומים הסרבים.
ראיקוביץ' כזכור נרכש כחודשיים לאחר המונדיאליטו על ידי מכבי תל אביב ב-3 מיליון יורו ורק בחלוף שנתיים התקדם כשנמכר לריימס הצרפתית ב-5 מיליון. שותפיו להישג נטשו גם הם מיד את הליגה המקומית והתפזרו ברחבי היבשת: איבן שאפוניץ' נמכר לבנפיקה בסכום דומה, מילאן גאיץ' נרכש על ידי בורדו, סשה זדיילאר עבר לאולימפיאקוס, סרג'אן באביץ' לריאל סוסיאדד ומיאט גאצ'ינוביץ' לפרנקפורט. השם הגדול סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ', שכבר שיחק בגנק הבלגית, עבר תמורת 12 מיליון יורו ללאציו והפך לכוכב גם בליגה האיטלקית. אקסודוס של ממש.
עוד על הסנסציה במונדיאליטו
סיפור סינדרלה מכפר שיבלי: הדרך של חמזה שיבלי למונדיאליטו
"לא מקרי שישראל הדיחה את ברזיל": אורוגוואי לא מקלה ראש
אופיר חיים: "השחקנים האלו נותנים לי ביטחון שאפשר להשיג הכל"
שינוי בתכניות: מה צפוי לכוכבי נבחרת הנוער אחרי המונדיאליטו?
דור תורג'מן מככב ב"מארקה": "קראנקה האמין בו, עכשיו רואים פירות"
שאלת המחיר נוגעת כמובן גם לסטטוס הנוכחי של כל שחקן. תורג'מן, למשל, נכנס לשנה האחרונה בחוזהו ולכן תג המחיר שלו נמוך ונותר קבוע. כעת הוא מוערך בכ-200 אלף יורו בלבד ובנפיקה למשל ביקשה לצרפו בהשאלה עם אופציה, אבל אם יחתום על חוזה חדש במכבי תל אביב, לא מן הנמנע כי קבוצות אירופיות מסדר הגודל של אלופת פורטוגל יהיו מוכנות גם לשלם סכומים גבוהים ביחס לשוק הישראלי, בדומה ל-7 מיליון היורו שהשקיעה רד בול זלצבורג ברכישת אוסקר גלוך בינואר האחרון.
במונדיאליטו הקודם, שנערך לפני ארבע שנים בפולין, האמירו למשל מחיריהם של כוכבי אורוגוואי וזאת למרות הדחת נבחרתם בשמינית הגמר. דרווין נונייס, אז עדיין חלוץ בליגה המקומית, נמכר בעקבות הטורניר מפניארול לאלמריה הספרדית תמורת 15.25 מיליון יורו. שנה לאחר מכן בנפיקה כבר שילמה עליו 34 מיליון ובחלוף שנתיים מכרה אותו לליברפול ב-80 מיליון יורו. חברו בריאן רודריגס הפך גם הוא תוך זמן קצר לשחקן הנבחרת הבוגרת ונרכש באותו קיץ ב-11.5 מיליון דולר על ידי לוס אנג'לס FC מליגת ה-MLS, שהחתימה גם צמד שחקנים מאקוודור שסיימה שלישית באותו טורניר: המגן דייגו פלאסיוס והקשר חוסה סיפואנטס.
גם שחקני סנגל ניצלו את המונדיאליטו הקודם כדי לפרוץ לתודעה. אמאדו סאניה הוביל את הנבחרת הזו עם ארבעה שערים, כולל הגול המהיר בהיסטוריה של המפעל, וחתם חודש לאחר מכן בקלאב ברוז' ששילמה סכום מזערי לקבוצה הסנגלית קאיור פוט. כמה חודשים לאחר מכן נרכש כך גם יוסוף באג'י, בעוד דיון לופי נקטף על ידי ריימס הצרפתית, פורטו שמה ידה על פורמוז מנדי וברצלונה לקחה את מוסא אנדיאיי (גם אם רק לקבוצת המילואים).
כוכבי 2019 כבר היו תפוסים. ארלינג הולאנד הגיע לזלצבורג עוד לפני המונדיאליטו וכבר היה שם חם, השוער אנדריי לונין הוביל את אוקראינה לזכייה והשתייך אז לריאל מדריד וקאנג אין לי מהפיינליסטית דרום קוריאה היה בוולנסיה. רפאל לאאו, שבאותה תקופה היה מחליף צעיר בליל הצרפתית, כבש אמנם רק שער אחד והודח עם פורטוגל בשלב הבתים במונדיאליטו, אבל לאחריו נרכש על ידי מילאן ב-35 מיליון יורו.
שחקנים מובילים בנבחרת: שווי מוערך מול פוטנציאל
* דור תורג'מן: שווי נוכחי מוערך 200 אלף יורו, פוטנציאל 7 מיליון יורו
* אריאל לוגסי: שווי נוכחי מוערך 200 אלף יורו, פוטנציאל 5 מיליון יורו
* רוי רביבו: שווי נוכחי מוערך 200 אלף יורו, פוטנציאל 3 מיליון יורו
* לכוכבי הפועל תל אביב המשחקים בנבחרת סעיף שחרור נקוב לחו"ל (מאות אלפי יורו). סעיף זה הוא גם מחיר מכירתם.
מי שצריכה לשמש נורת אזהרה היא גאנה מודל 2013. הנבחרת הזו הלהיבה במונדיאליטו לפני עשור וסיימה במקום השלישי, אבל גיבוריה, שכמה מהם נוצלו על ידי סוכנים שלאו דווקא הציבו בראש מעייניהם את עתידם המקצועי של שחקניהם, עשו בחירות שגויות ונשכחו תוך זמן קצר.
אבנעזר אסיפווה נחשב באותו קיץ ליהלום הכי נוצץ. החלוץ כבש שישה שערים בטורניר שנערך בטורקיה ושמו נקשר בקבוצות בכירות רבות, אבל בסופו של דבר הוא חתם לחמש שנים בסיון השוויצרית (תמורת 800 אלף יורו בלבד) ומעולם לא הגיע לליגה גדולה. כיום, בגיל 29, הוא חזר לקרוע רשתות – בליגה המלזית. חברו קליפורד אבואגי, שדורג שלישי בין מצטייני הטורניר (אחרי פול פוגבה וניקו לופס), נמכר אז לאודינזה שמיד שלחה אותו לאחות הספרדית גרנאדה ובשנים האחרונות משחק במקסיקו. פרנק אצ'יאמפונג עבר אז לאנדרלכט, לא פרץ ומאז 2017 משחק בסין, ואת ריצ'מונד בואצ'י שהשתייך בזמנו ליובנטוס,, זכינו לראות כאן במדי בית"ר ירושלים.
לעומתם, שחקנים אחרים שהרשימו (גם אם קצת פחות) במונדיאליטו 2013 ידעו להשתמש באירוע כמקפצה. חואן קינטרו הקולומביאני נרכש על ידי פורטו (5 מיליון יורו עבור מחצית הכרטיס) ואנטה רביץ' הקרואטי עבר לפיורנטינה תמורת 4 מיליון. חסוס קורונה המקסיקני החל את דרכו האירופית בטוונטה, קוסטאס סטפלידיס היווני חתם בבאייר לברקוזן ואפילו סטיפה פריצה נקנה ב-2.5 מיליון יורו על ידי צ'לסי והחל קריירה מחוץ לסרביה שבמהלכה גם הגיע למכבי תל אביב.
שחקני נבחרת ישראל עד גיל 20 חייבים לנצל את ההזדמנות הזו כמה שיותר מהר – כאשר השם שלהם חם והזיכרון טרי. "לעשות אוסקר", אם תרצו. אף אחד חוץ מגלוך לא יצא לאירופה אחרי ההצלחה ביורו בקיץ שעבר.
כדי שגם לנבחרת הבוגרת יהיה סיכוי להדהים כך את העולם בטורניר גדול, הכדורגל שלנו צריך כמה שיותר נציגים בליגות הבכירות. או לפחות בליגות בכירות מליגת העל שלנו. מעבר מוקדם לאירופה יועיל לשחקן כאינדיבידואל ולכדורגל הישראלי כמכלול.
