עם השריקה להפסקה הסתכלתי לעבר יוסי בניון, וראיתי אדם עם "פרצוף תשעה באב". לא רחוק ממנו, קצת מעלינו, ישב שינו זוארץ שבור כולו. "אתה נראה כמו אדם שצריך לחבר אותו למכשיר אקו לב", אמרתי לו בשקט, ויו"ר ההתאחדות לכדורגל השיב: "נו כן, מה לעשות". והאמת שהוא צדק. לא היה לו מה לעשות. אם זה היה משחק של מכבי פתח תקוה, הוא היה יורד במהירות לחדר ההלבשה, צורח על כולם ומאיים עליהם שאם לא ישיגו שלוש נקודות, יהיו קנסות. גם לבניון לא היה הרבה מה לעשות, חוץ מלהתפלל.
ככל שעברו הדקות במחצית השנייה, כבר היה ברור שצריך להזעיק סיוע של צוות עזרה ראשונה מקומי בבודפשט. זוארץ נראה חיוור מתמיד, יוסי בניון נראה כמו אחד שמבין שרעידת אדמה בסולם מפחיד תתפרץ תוך דקות אחדות, ואלון חזן על הקווים התבגר בעשרים שנה ברגע. מיד אחרי השריקה לסיום המשחק, ירד במהירות בניון במדרגות לעבר כר הדשא, התנפל על חזן ונתן לו חיבוק ענק, שכלל סיבוב כמו בריקוד טנגו. הרגע המאושר הזה הסביר הכל. זו הייתה תמונה ששווה הרבה יותר מאלף מילים. תוך כדי החיבוק, בניון לחש לחזן משהו באוזן. את פרץ השמחה של המנהל המקצועי ומאמן הנבחרת ניתן היה לראות היטב, את מה שנאמר ביניהם לא ניתן היה לשמוע, אבל אין ספק שזה היה משהו כמו: "יש, עשינו את זה, הרסנו לכמה אנשים את השבת".
הניצחון של הנבחרת הלאומית על בלארוס לא רק הציל לחזן ובניון את הקמפיין. הוא הציל אותם מלינץ' תקשורתי. ושניהם ידעו היטב איזו שבת מצפה להם, איזו קבלת פנים תהיה להם בארץ, וכבר ראו את "סוף העולם" קרוב מתמיד. הריצה המהירה כל כך של בניון לעבר חזן נראתה כלקוחה מהסרט "מת לחיות 2". ואכן, הגול של אוסקר גלוך השאיר לא רק את הנבחרת בחיים, אלא גם ובעיקר את המנהל המקצועי והמאמן הלאומי. רבים בתקשורת בארץ, בעיקר אלה שאוהבים לשנוא את בניון (חלקם מקנאה), כבר החלו להשחיז סכינים, היו כנראה גם כאלה שהחלו לכתוב את אחד הטורים הנוקבים ביותר שלהם על הנבחרת, רבים מהם (בעצם כמעט כולם) כיוונו את האש לעבר חזן ובניון. בלי להציץ בין השורות שהחלו להיכתב, ובלי לדעת מה מיטב הפרשנים באולפנים תכננו לומר, אני מנחש שרבים היו מבצעים כבר בערב שבת ניתוח לב פתוח לשניים והקריאות לזוארץ לפטר את שניהם היו מגיעות עד לנהר הדנובה. אז זהו, בניון וחזן ניצלו מלינץ', הדופק של זוארץ חזר להיות לקצב שהיה לו בארגנטינה והשמיים לא נפלו.
בניון וחזן אומרים כי בטורנירים של מוקדמות היכולת פחות מעניינת, והמטרה היא התוצאה. הם צודקים. במבחן התוצאה הנבחרת ניצחה, אבל בשביל להגיע למטרה יש לחזן עוד הרבה עבודה כדי שהנבחרת תסיים במקום השני בבית ותעפיל ליורו. אפשר להיות מאושרים מהניצחון, אפשר לפרגן לחזן על התגובות המהירות עם החילופים ועל ניהול המשחק במחצית השנייה, אפשר להעריך את הנשמה שהשחקנים נתנו על המגרש, את הנחישות לשחק עד השריקה לסיום, אבל אי אפשר להתעלם מבעיה שהנבחרת שלנו סוחבת איתה מדור לדור: בעיית ההגנה.
זה כבר לא משנה מי מאמן, מי היריבה ומי השחקנים. המחלה, כך נראה, עוברת בין כולם. כמו בעבר, גם מול בלארוס שחקני ההגנה הישראלים נראו מפוחדים, מבוהלים, כמו ילדים שזה עתה נגמלו מחיתול ופוחדים שכולם יראו שהם מרטיבים. נגד המהירות של האירופאים אין מה לעשות, נגד הגובה והפיזיות שלהם גם אין לנו מה למכור, אבל מה עם השכל? מה עם ההיגיון? כמדינה הנחשבת למובילה בעולם בהייטק, כדאי אולי להעניק לכל שחקן בחלק האחורי של הנבחרת בינה מלאכותית. הרי גם ככה כולם, לאורך הדורות, משחקים בלי להפעיל את הראש, אז עדיף לתת למישהו אחר לשלוט להם על המח. מי שעוקב היטב אחרי הפעולות של שחקני ההגנה שלנו יכול לראות באופן קבוע איך המח האנושי שלהם גורם להם לפני הכל לנסות לעצור את חלוץ היריבה בכח. בדחיפה קלה עם היד, עם המרפק, העיקר למנוע ממנו להגיע לכדור. רבים מהם עדיין לא התרגלו למציאות שיש מערכת VAR, וממשיכים לדחוף בלי הפסקה. לנבחרת יש בעיה חמורה בהגנה ועתיד הקמפיין הזה תלוי בפתרונות שחזן יצליח למצוא. בהנחה שהנבחרת תנצח את אנדורה, יש לחזן מספיק זמן לטפל בנקודת התורפה שאף מאמן מבין קודמיו בתפקיד לא מצא.
במחצית המשחק אמרתי לאלי גוטמן: "פשוט אין לנו נבחרת. זו כבר לא בעיה של מאמן, אין לנו שחקנים". גוטמן לא הסכים עם הקביעה שלי ואמר: "מנור סולומון לא שחקן? ליאל עבדה לא שחקן? אוסקר גלוך לא שחקן? יש לנו מאמן ויש לנו נבחרת, אין לנו מגנים. הבעיה של הנבחרת היא ההגנה, ובלי שני מגנים טובים לא נגיע לשום מקום". מאמן הנבחרת לשעבר והפרשן בהווה הוסיף: "תראה בכל מקום בעולם, לכל אלופה יש מגנים מצוינים. אני לקחתי אליפות בהפועל חיפה עם טלקר וגרייב". טוב, אז מי אני שאחלוק על מאמן הנבחרת לשעבר. גוטמן סיכם לפני החזרה ליציע העיתונות: "תסתכל על הספסל, מה האופציות שיש לאלון בחלק האחורי? כלום. חוץ מרביבו המגן אין כלום. בחלק הקדמי יש הרבה אופציות. אין לנו שחקני הגנה בארץ".
אחרי שהוא סיים להתחבק עם בניון ולהודות לשחקנים שלו, צעד חזן אל מסיבת העיתונאים. בדרך לשם, במדרגות, אמרתי לו "רואים שהוספת לגיל שלך עוד כמה שנים טובות". חזן אמר לי: "כן, אתה צודק, אבל אמרתי לשחקנים שאנחנו ננצח". אשרי המאמין. אחרי שההתרגשות ירדה מעט, אמר לי: "הלב דפק, היה קשה לשרוד את מה שעברנו, אבל אתה יודע מה, עכשיו אני חושב שזה טוב שהיה כל כך קשה, זה טוב שניצחנו ככה, עכשיו כל השחקנים יבינו כמה המשימה קשה גם נגד יריבה שעל הנייר פחות טובה מאיתנו, ניצחון כזה יכניס הרבה אנרגיות ורוח חיובית למשחקים הבאים. אם היינו מנצחים בקלות, כולם היו בטוחים שאפשר לתת לאנדורה שלושה-ארבעה שערים בהליכה".
חזן, כמו בניון, יודע היטב שיש המון נשמות טובות בישראל שמייחלות לנפילה של הנבחרת. והוא צודק, אבל הוא, כמו בניון, לא יודע כמה. עם כל הכבוד לחזן ולבניון, הם לא יכולים לייצר שחקנים טובים יותר. לישראל יש נבחרת בינונית, שמסוגלת להעפיל מהמקום השני, אבל במקביל מסוגלת גם להתרסק. חזן והשחקנים שלו אמרו גם בסיום המשחק כי הבית הישראלי הוכיח שאין נבחרות חלשות עוד, ואסור לזלזל באף נבחרת. גם לא באנדורה. בהנחה שהם צודקים, ובהנחה שלא יצמחו לנו שחקני הגנה מחר בבוקר, הנבחרת הזו תקום ותיפול על חדר הלבשה חזק ומלוכד. שחקני הנבחרת דיברו בסיום המשחק על החיבור המצוין ביניהם לחזן, הם על היחסים המצוינים בין שחקני ההרכב למחליפים, בין הכוכבים למצטרפים החדשים, ודולב חזיזה אמר בהתלהבות שהשחקנים בנבחרת רואים לפני הכל את טובת הנבחרת.
אם זה נכון, זו בשורה גדולה מאוד. נבחרות ישראל כשלו לפעמים לא רק בגלל יכולת חלשה. לא רק בגלל שלא היה להן מזל, אלא בגלל אגו מטורף ושנאה בין שחקנים בתוך חדר ההלבשה. לאלון חזן יש יתרון שהכוכבים הגדולים בסגל שלו הם ילדים. סולומון, עבדה וגלוך. הם עדיין חומר שאפשר לעבד, הם עדיין לא ממש מכירים את המושג אגו. בניגוד לנבחרות העבר, הגיל הממוצע בזו הנוכחית צעיר מאוד. מצד אחד הם סובלים מחוסר ניסיון במעמדים כאלה (כאילו שניסיון רב הביא אותנו לאנשהו), אבל מצד שני יש לצוות המקצועי אפשרות ליהנות מהעובדה שהשתן של הכוכבים הגדולים לא עלה להם לראש. לפחות בינתיים.
חזן אומר כי בנבחרת יש שחקנים איכותיים, עם אישיות חיובית מאוד, שדואגים לחדר הלבשה בריא ומלוכד. המאמן ובניון, כך מספרים שחקנים, מדברים אליהם בכבוד, מתייחסים לכולם במידה שווה ופועלים ברגישות רבה. השאלה הגדולה היא כמה זמן הדברים הטובים הללו יישארו ואם ההרמוניה בין המאמן והמנהל המקצועי לשחקנים תישאר, אז אולי, אולי, אפשר להגשים את המטרה. למרות שמקצועית – הנבחרת שלנו חלשה.
ויש עוד תקווה. אחרי המשחק נגד אנדורה (בהנחה שננצח), אין לנבחרת משחקים עד ספטמבר. עד אז שחקני נבחרת הנוער יירדו לקרקע מההישג המדהים במונדיאליטו, הנבחרת הצעירה תסיים את היורו, חזן ובניון יכולים לנסות ולמצוא שחקנים מתאימים להגנה כדי להפוך את הנבחרת למאוזנת יותר, וטובה יותר. וכל זה כמובן שהמשחק בטדי יעבור בשלום.
מה דעתך על הכתבה?