יממה חלפה מאז שהנבחרת הצעירה של ישראל עשתה היסטוריה בגאורגיה, ועלתה לראשונה בהיסטוריה לרבע גמר היורו עד גיל 21. כעת מצפה לחבורה של גיא לוזון מפגש מול המארחת לעיני אצטדיון מלא בטביליסי (שבת, 19:00, ספורט1), כאשר מעבר לכרטיס לחצי הגמר המנצחת תבטיח השתתפות במשחקים האולימפיים בפריז 2024, אלא אם גם צרפת וגם אנגליה יודחו ברבע הגמר ואז יידרש להשיג לפחות את המקום השלישי כדי להעפיל.
בריאיון לשליח ספורט1 לגאורגיה אורי אוזן, לוזון מספר על התחושות שאחרי הניצחון הגדול על צ'כיה ולפני רבע הגמר, על השינויים הטקטיים וגם חוסר הביטחון שליווה את הנבחרת לפני פתיחת הטורניר.
מה התחושות אחרי המשחק מול צ'כיה?
"אני מרגיש טוב, אבל עדיין לא מרוצה. אני אהיה מרוצה רק אחרי שנוביל את הנבחרת הזו ביחד עם כל החבר'ה פה לאולימפיאדה. אני לא שבע רצון עכשיו, מרוצה מרבע הגמר אבל זה לא מספיק בשבילי. ברגע שמגיעים למצב שאנחנו צעד לפני אולימפיאדה אסור, להיות נינוחים או מרוצים".
אתה סופג הרבה אש.
"לא פשוט לחיות תחת האש, אבל החיים הרגילו אותי לכך. אם הייתי יודע מה כל אחד רושם או אומר, היה לי קשה מאוד לתפקד. דווקא בתקופה שלי בליאז', ששם היו הרבה עיתונים ולא רק אינטרנט, הדובר של הקבוצה היה שולח לי בסוף כל יום את כל העמודים שבהם רשמו על הקבוצה ועליי. הייתי מקבל כל יום מייל עם עשרים עמודים עם ליאז' ותמונות שלי".
"הדובר שאל אותי אם לתרגם אותו, ואמרתי לו שלא – לא את הטוב ולא את הרע – אני לא רוצה לדעת. ברגע שאתה לא יודע אתה לא יכול להתנפח בקטע החיובי ולא יכולים להוריד אותך בקטע השלילי. אין לי מושג מה כתבו ורשמו עליי, זה לא הזיז אותי. אני יכול להרגיש את האווירה הכללית אבל לא יודע מה כל אחד רשם, אם הייתי ממוקד בזה לא הייתי מגיע לחדר הלבשה. אני מנותק ומגיע רק למשחק. גם בדברים הטובים שאולי אומרים עכשיו אני לא מעודכן, זה גם יכול להוציא אותי מאיפוס".
ביצעת שינויים טקטיים תוך כדי הטורניר.
"כמאמן אפשר לעבוד על שיטות שונות, אבל העקרונות הם אותם עקרונות. במשחק ההגנה זה לא רלוונטי מה השיטה, העיקרון הבסיסי הוא לסגור מסירות עומק. מבחינה התקפית ברגע שמגיעים לסיטואציות מסוימות, מה שמשנה זה כמה שחקנים יש ברחבה. אפשר לשחק במערך בלי חלוץ ובמצב מסוים יהיו חמישה שחקנים ברחבה, אפשר לשחק עם שני חלוצים ויהיה לך ברחבה חצי חלוץ. שיטות זה יפה ונחמד, אבל יש עקרונות משחק וברגע שמנחילים אותם לשחקנים השיטה לא רלוונטית".
בדקה הראשונה של משחק הפתיחה גרמניה קיבלה פנדל. מה הרגשת בפנים?
"הרגשתי הרבה דברים רעים, למרות שהדבר הראשון שאני צועק לשחקנים זה שיהיו מוכנים לריבאונד, לא להתאבל על מה שהיה. בצל ההכנה הרעועה, הייתה לי שיחה עם השחקנים לפני הטורניר והם אמרו לי שאין להם ביטחון בקבוצה ובמה שאנחנו הולכים לעשות. אמרתי שאני מבין את זה ואין לי פיתרון, אמרתי להם שהפיתרון שאנחנו יכולים לייצר או לעשות זה בכל דקה שתעבור לצבור ביטחון בדרך ובחברים לקבוצה".
"זה הזוי להגיד, אבל אנחנו הנבחרת היחידה ביורו שהאימון הראשון שהיא עשתה עם הסגל מלא היה יום לפני משחק הפתיחה. היה ברור שאנחנו לא מחוברים ולא בדיוק יודעים איך ניראה בשיטה כזו או אחרת. תרגלנו שיטות ועקרונות אבל לא ראיתי את זה בלייב, פנטזתי איך זה ייראה. אמרתי להם שגם אני אזרום תוך כדי תנועה ואגיב למתרחש, שהם יירגעו ואני אשחק עם הקלפים".
מה דעתך על הכתבה?