הקיץ החלומי של נבחרות ישראל הצעירות הגיע לקיצו עם הפסד 3:0 לאנגליה בחצי גמר יורו. אנגליה היא אחת הנבחרות החזקות והמרשימות שהגיעו לטורניר בסדר גודל כזה, וההפסד הזה לא מוריד במאום מהקיץ הקסום שעבר על נבחרות ישראל, שלא לומר השנה המדהימה.
תקופת ההכנה לא רמזה על העתיד להתרחש. ההצלחה העצומה של נבחרת הנוער במונדיאליטו, ההכנה הקלוקלת של הנבחרת הצעירה עקב העובדה שרבע מהסגל המיועד שלה שיחק בארגנטינה הרבה יותר מהצפוי והתחבר לנבחרת רק כשזו הגיע לגאורגיה – והחיבוק הציבורי והאהבה הגדולה שקיבל מאמנה אופיר חיים, רק הגבירו את הלחץ על גיא לוזון לקראת היציאה לטורניר.
לוזון, שמראש המינוי שלו עורר סימני שאלה, הוסיף לתהיות ולתחושה הלא טובה גם בהתנהלות המקצועית והתקשורתית לפני הטורניר. הירידה ביכולת של הנבחרת לעומת תקופתו של אלון חזן (הפסד ללטביה במוקדמות, יכולת רעה במשחקי ההכנה, ביקורת על הזימונים), ההתבטאויות מעוררות המחלוקת אחרי ההעפלה, השימוש במערך של שלושה בלמים וסגנון משחק נסוג ופאסיבי בניגוד לכל שאר נבחרות ישראל, הנמכת הציפיות לקראת הטורניר והבית המוקדם שנראה בלתי עביר עם אלופת אירופה גרמניה והמועמדת מספר 1 לזכייה אנגליה – כל אלו הביאו את הנבחרת למשחק הפתיחה כאנדרדוג מוחלט שכל דבר מלבד הפסד בשלושה משחקים יפתיע לטובה.
עוד על הנבחרת הצעירה
הקיץ רק התחיל: היום שאחרי ההצלחה של הנבחרת הצעירה
"ניכתב בספר דברי הימים של הכדורגל": הנבחרת הצעירה גאה במסע
"נו, קדימה, לפחות תנסו": באנגליה הופתעו מה"בונקר הישראלי"
גיא לוזון פרץ בבכי: "האמנו שאנחנו יכולים לעשות את זה"
סוף החלום: הנבחרת הצעירה הפסידה לאנגליה 3:0 בחצי גמר היורו
מהיום זו הנבחרת האולימפית: האתגר של ישראל הצעירה בקיץ 2024
משחק הפתיחה של הטורניר זימן לנו את אלופת אירופה וב-90 דקות מטורפות, שהכל קרה בהן, החל המהפך הגדול, ברמת הנבחרת ו-ודאי ברמה האישית של לוזון. הפנדל שדניאל פרץ לקח אחרי דקה, השער האדיר של דור תורג'מן, האדום של עדן קארצב ובעיקר שינוי הגישה וניהול המשחק המצוין של לוזון במחצית השנייה, הביאו לנבחרת נקודה שאף אחד לא ציפה לה, בטח אחרי ששיחקה בחיסרון מספרי במשך יותר ממחצית. הנקודה הזו נתנה המון ביטחון והבטיחה שישראל תהיה בתמונה עד למשחק האחרון בבתים.
לוזון עצמו השתחרר טקטית ומקצועית. זה הרגיש כאילו האדום הכניס אותו לפוזיציה שהוא מאוד אוהב ויודע להתנהל בתוכה, פוזיציית האנדרדוג המוחלט. לוזון נטש את המערך שאיתו פתח את הטורניר וספג בגללו המון ביקורת, עבר לקו של ארבעה שחקני הגנה, שינה לחלוטין את הגישה ושידר אופטימיות ואמונה שזלגו גם לדור החדש של שחקני הכדורגל בארץ, דור שמאמין ולא סוחב את משקעי העבר. מאותו רגע הנבחרת יצאה למסע קסום, ניצחה את צ'כיה עם שער דרמטי בדקות הסיום, סיפקה מפגן ווינריות מרשים מול 50 אלף גאורגים משולהבים בטביליסי והשיגה בניגוד לכל הסיכויים כרטיס לאולימפיאדה.
כשלוזון הגיע לאורי לוי להתראיין אחרי ההדחה מול אנגליה (לוי ניהל נהדר את הריאיון, עם המון רגש ואמפתיה), הכול עלה לו והדמעות זלגו מעצמן באחד הרגעים האנושיים הכי מרגשים שהיו לו בקריירה. לוזון, שרוב הקריירה שלו התנהל כאילו כל העולם נגדו, חיבק את העולם תוך כדי הטורניר והעולם חיבק אותו בחזרה. הדמעות, הפירגון לצוות ולשחקנים והאנושיות שיצאה ממנו – מבחינתי זו תמונת הטורניר.
אז הקיץ הנפלא שעברו נבחרות ישראל הסתיים, אבל הסיפור סביבן ממש לא והתקווה היא שגם המגמה החיובית תימשך. שחקני נבחרת הנוער ינסו להשתלב בליגת העל, הנבחרת הנוכחית, מינוס שחקני שנתון 2000 פלוס שלושה חריגי גיל, תייצג אותנו באולימפיאדת 2024 והנבחרת הבוגרת, שעלתה לדרג A של ליגת האומות, נמצאת בעמדה טובה להעפיל לראשונה בהיסטוריה ליורו. במידה מסוימת, גיא לוזון מייצג את המהפך שעבר הכדורגל הישראלי, וכל אוהבי הכדורגל שלנו מקווים שהמהפך הזה יסתיים עם העפלה ליורו הבוגרות ועם הרבה דמעות של אושר.
מה דעתך על הכתבה?