ראש חולה במיטה חולה: אלו הבעיות המרכזיות של נבחרת ישראל

1. רגע לפני המשחק, במהלך שירת התקווה, עמדו מחובקים בשורה ארוכה, ארוכה מאוד, כולם. הצוות המקצועי, צוות העוזרים המורחב, הצוות הניהולי, אנשי הלוגיסטיקה והאפסנאים, צמד האנליסטים, הצוות הרפואי, שחקני הספסל, ועוד כל מיני בעלי תפקידים מיוחדים המלווים את נבחרת ישראל. בתא הכבוד ישבו שינו זוארץ, יו"ר ההתאחדות וסגנו, מורן מאירי, ולא רחוק מהם, השף איתן מזרחי.

מלבד השחקנים שעל כר הדשא, כל הכוח הישראלי מנה כ-60 אנשי מקצוע. לכל אחד מהם תפקיד יעודי. ז'אן טלסניקוב, אחד משחקני הנבחרת בעבר, מי שהצטרף לנבחרת בבודפשט במסגרת פרויקט 'אגדות העבר', הביט מתא הכבוד בהשתאות. "בתקופה שלנו לא נהנינו מכל הצוותים האלה, לא היו לנו אנליסטים, לא כלום, היום הכדורגל המודרני נמצא במקום אחר לגמרי", סיפר טלסניקוב. "השחקנים היום בנבחרת נהנים מאותם תנאים שיש לנבחרות הגדולות באירופה. ממש ככה".

שחקני הנבחרת והמאמן מקבלים את התנאים הכי טובים שיש. הכי טובים. אפילו מטוס פרטי, כחול לבן, יש לנבחרת. גם שף בעל שם עולמי, שרק בגלל האוכל כדאי להיות אפילו נושא כלים בנבחרת הלאומית. אז למה, למה הנבחרת שלנו, על המגרש, דומה לאדם בריא שמצבו הידרדר והגיע למצב של קריסת מערכות? באמת למה?

להוציא מחצית אחת מול שוויץ, ומחצית אחת מול רומניה, נבחרת ישראל היתה במשך תקופה ארוכה בקמפיין הזה במחלקה לטיפול נמרץ. פעם המתמחים באמצעי התקשורת ניסו לספר לנו כי חזרתו של ערן זהבי לנבחרת תהיה התרופה הטובה והמהירה שלנו להשכרת הכרטיס ליורו, פעם ניסו למכור לנו מרשם מזויף שבעצם יוסי בניון מנהל פנקסנות קטנה, סוג של סגירת חשבונות ישנה-חדשה, והמאמן, אלון חזן, אותו הוא בחר, הוא רק בובה.

עוד ניסו למכור לנו המתמחים השונים כי קיבלנו בית קל. כאילו איזו נבחרת יש לנו בכלל. מצד אחד כל המתמחים מפרקים את הכדורגל הישראלי ומתלוננים בלי הפסקה על הרמה הירודה של הליגה שלנו, של השחקנים שלנו, ובאותה נשימה רוצים שהחולה יקום על הרגליים וייצא מהמחלקה לטיפול נמרץ רק בזכות אקמול או אופטלגין נוזלי.

צריך להודות, ולומר לחולה את האמת. כך לפחות מחייב החוק. נבחרת ישראל חולה. במהלך הקמפיין הזה היו סימנים שהמחלה תלך ותחריף. היו אפשרויות לא להגיע למחלקה לטיפול נמרץ, אבל היו לא מעט אירועים בדרך שהובילה לממצאים הקשים שהתבררו ביום חמישי בבודפשט. נבחרת ישראל נמצאת בקריסת מערכות ויש חשש כבד לעתידה. זה לא עוד ניתוח כירורגי, גם לא ועדה מקצועית לבירור הקריסה, וגם לא לקיחת אחריות. הבעיה של הנבחרת הרבה יותר חמורה ממה שהרופאים אומרים לנו.

גם אם היינו צמודים לחולה וראינו את מצבו מקרוב. קרוב מאוד. שינו זוארץ נשאר בתא הכבוד עוד דקות ארוכות אחרי השריקה לסיום המשחק. הוא תפס את הראש, הוא הביט לרצפה, הוא היה רוצה באותם רגעים את מטוס אל על נוחת בחניית האיצטדיון כדי לעוף הביתה. זוארץ האמין שהוא ימריא ביום ראשון לבוסניה או פולין, וכעת הוא נאלץ להישאר עם הנבחרת סוף שבוע בבודפשט ולשבור שוב את הראש מה עושים?

2. התחושה אצל רבים בישראל היא הלם מוחלט. ולא רק בגלל ההפסד, בעצם התבוסה, לנבחרת איסלנד. אלא מהדרך, מהרמה, מהיכולת העלובה שהנבחרת שלנו הציגה. נכון, אין לנו נבחרת גדולה, ונבחרת איסלנד אינה מאריות הכדורגל באירופה, אבל אם נהיה אמיתיים, למה שהשחקנים שלנו יתעלו על עצמם דווקא במשחק הגורלי אם במהלך הקמפיין הם היו חושך? למה שהשחקנים שלנו יהיו אחראים אם לאורך מרבית הקמפיין הם היו רשלניים? למה שנצליח לשמור על היתרון ונרד מרוצים למחצית אם זה קרה לנו לא פעם בקמפיין? ולא רק הנוכחי.

במשך זמן רב נבחרת ישראל היתה בסוג של קריסת מערכות, רק שאף אחד לא העז לבצע סי-טי בזמן כדי לאבחן את הבעיה הכואבת. מה שקרה לנו נגד קוסובו במשחק הפתיחה, קרה לנו גם נגד רומניה פעמיים. וזה קרה לנו גם בקוסובו. וקרה גם עכשיו מול איסלנד. הממצאים המדאיגים ליוו אותנו מהרגע הראשון. בעצם גם הרבה לפני הקמפיין הנוכחי. עכשיו אולי הכאב גדול יותר, גדול בהרבה.

3. בואו נחזור למשחק. עוד לפני השריקה היה סוג של קונצנזוס בנוגע לביקורת שנמתחה על אלון חזן בנוגע להרכב. למה קניקובסקי וקינדה בהרכב, ולמה אבו פאני ונטע לביא על הספסל. ועיקר הביקורת היתה בנוגע להחלטה להשאיר את אוסקר גלוך על הספסל. הביקורת היתה לגיטימית, אחרי המשחק היא קיבלה משמעות הרבה יותר גדולה.

ההחלטה של אלון חזן לעלות עם ערן זהבי בהרכב הראשון, גרמה לו לשנות את כל תוכנית המשחק של הנבחרת. על פי התוכנית, כולם היו אמורים לספק כדורים לזהבי כדי שמלך השערים שלנו יבקיע ויוביל אותנו לגמר הפלייאוף. חזן רצה שבאגפים יהיו לו שני שחקנים (חלאילי ותורג'מן) שעושים הגנה בלי הפסקה, והוא האמין שגם בלי גלוך, ההרכב שהוא בחר יספק לזהבי מספיק מצבים לגול. בסיכום, זהבי קיבל כדור אחד. או שניים.

עם כל הכבוד לגלוך (ויש המון כבוד), מקומו היה צריך להיות בהרכב, זה ברור, אבל לטעמי, השגיאה הגדולה יותר של חזן היתה ההחלטה לוותר על אבו פאני ונטע לביא בהרכב. בעיקר מול נבחרת חסונה, חזקה ואתלטית, הרבה יותר מאיתנו. היו משחקים ששחקנים גדולים עלו מהספסל והנבחרת לא סיימה משחק בקטסטרופה. איסלנד לא פירקה אותנו בגלל שגלוך לא היה בהרכב. ההרכב לא היה מאוזן, אבל צריך להודות כי כל השחקנים לא סיפקו את הסחורה, ואי אפשר להפיל את כל התיק על ההמלטה של חזן להשאיר את גלוך על הספסל. מול נבחרת איסלנד, גם בהרכב שפתח את המשחק, נבחרת ישראל היתה צריכה להיראות אחרת. גם התוצאה. מהשוער, ועד החלוץ, הנבחרת שלנו היתה בקריסת מערכות. כן, הקריסה היתה גם על הקווים.

4. אנחנו אלופי העולם בכותרות. לא סתם כותרות, כותרות בומבסטיות. כל המתמחים, גם אלה שתרמו לקריסת המערכות, עסוקים כעת רק בדבר אחד – מי יהיה מאמן הנבחרת הבא? לפני ששינו זוארץ מתחיל את השיחות בנוגע להקמת ועדה מקצועית, לפני שהוא מתחיל בכלל לחשוב על המועמדים שיש לו בראש, הוא צריך לקבל החלטה. לבד, או יחד עם הגורמים הרלוונטיים בהתאחדות. לא העסקנים, לא המקורבים מטעם, וגם לא אלה שאחראים (ישירות או בעקיפין) לכניסתינו למחלקה לטיפול נמרץ.

ראשית, זוארץ צריך להחליט אם יוסי בניון ממשיך בתפקידו כמנהל מקצועי. אם כן, על בניון צריך להטיל את המשימה למנות את המאמן הלאומי הבא. אי אפשר להאריך את החוזה של בניון כאשר אחרים בוחרים את המאמן. אם כבר רוצים להיות מקצוענים, כמו באירופה, אז צריך לפעול בהתאם לכללים. באירופה. ואם מחליטים שלא להאריך את החוזה של בניון, צריך לחשוב האם הנבחרת הלאומית צריכה בכלל מנהל מקצועי. רק אחרי שזוארץ מחליט מה בדיוק הוא רוצה, צריך להתחיל להתחיל את התהליך בנוגע לבחירת המאמן הבא.

נכון, בניון לקח אחריות, בניון עומד בראש המערכת המקצועית, אבל חשוב לדון בשאלה: מה היתה תרומתו של המנהל המקצועי לנבחרת, מעבר לכישלון של הקמפיין הנוכחי על הדשא? צריך לחשוב ולהחליט האם אנחנו רוצים לשוב לתקופה בה לעסקנים הבכירים היתה השפעה של זימונם של שחקנים לנבחרת? האם אנחנו רוצים לשוב לתקופה בה לעיתונאים ופרשנים היתה השפעה גדולה בהחלטות מקצועיות של מאמני נבחרת? ואם זוארץ מחליט שצריך להמשיך עם הפונקציה של מנהל מקצועי לנבחרת הבוגרת, האם ראוי להחליף מנהל מקצועי בסיום כל קמפיין.

5. הרבה שמות של מאמנים נזרקו לחלל האוויר מאז סיום המשחק בבודפשט, מסע הלחצים של עיתונאים, פרשנים, עסקנים, סוכנים וכל מיני מאכערים כבר התחילו לעבוד בשטח. זוארץ צריך לדעת לנטרל את כולם ולקחת לעצמו זמן לחשיבה. אולי גם ועדה מקצועית, אולי פורום של אנשי מקצוע שאינם נגועים, כאלה הרואים רק את טובת הנבחרת הלאומית לנגד עיניהם.

האמת, ניסינו הכל כל השנים. מאמנים עם הישגים מרשימים בליגה, באירופה, מאמנים זרים, מאמנים תחת מנהלים מקצועיים. הכל מהכל. הסיכוי שמהמרים ששוב יהמרו על כישלון של נבחרת ישראל יגרפו רווחים נאים הוא גבוה. גבוה מאוד. אז אולי הגיע הזמן לומר בלי בושה: יש לנו ליגה חלשה, יש לנו שחקנים בינוניים, אין לנו שחקנים שעבורם הנבחרת היא מעל הקבוצה, אין לנו מספיק שחקנים פטריוטים. זה לא אומר שאחרי הכישלון מול איסלנד שחקנים לא התאכזבו בצורה קשה. הם התאכזבו.

אבל החלום שלהם להיכנס להיסטוריה ולשחק ביורו, הוא הרבה יותר גדול מהרצון שלהם לראות את נבחרת ישראל עולה ליורו. וזו בדיוק הבעיה שהובילה לקריסת מערכות ששיאה היה מול איסלנד. אלון חזן שגה בהרכב, הוא גם התעכב עם החילופים, יוסי בניון עשה דברים טובים וגם פחות טובים, אבל בשורה התחתונה – אין לנו נבחרת. זה לא עניין של ביש מזל, גם לא שופט שונא ישראל, ואפילו לא הפציעה של מנור סולומון. אנחנו לא מספיק טובים. ולא בכדורגל.

ומילה לזוארץ: עליו להתעלם מהלחץ של התקשורת בנוגע לאיוש מאמן לאומי. תופעת האלימות במגרשים, תקנון המשמעת הבעייתי שיש, והדחיפות בהקמת בית משפט לספורט ורפורמה מקיפה על ידי שר הספורט מיקי זוהר, הם הנושאים הבוערים באמת. סוגיית מינוי מאמן לנבחרת ישראל יכולה להמתין.