העובדה שנבחרת הכדורגל של ישראל נחלה בסוף השבוע תבוסה של 4:1 מול איסלנד, שבה והזכירה לנו שאנחנו בעמדת נחיתות משמעותית בהשוואה לנבחרות אירופה. היום כבר ספק בעיני אם ישראל טובה אפילו מסן מארינו או מגיברלטר.
בזמן שאירופה התקדמה בצעדי ענק, הכדורגל שלנו בנסיגה מדאיגה ביותר. זו הסיבה לכך שכל מי שאימן אותה, מאז 1976, והיו רבים כאלה, סיים בה את דרכו בקול ענות חלושה, לכן זהו זמן לחשבון נפש, ובעיקר לניסיון לחשוב קצת שונה, קצת אחרת. למשל, לא למנות לה מאמן קבוע, אלא מאמן זמני, שיגיע מהקבוצה המובילה את טבלת ליגת העל.
בלאו הכי מאמן לאומי אינו מעביר אימונים שבועיים שוטפים. בדרך כלל הוא ניצפה יושב ביציע המרכזי במשחקי הקבוצות הבכירות והוא בוודאי אינו מכיר את שחקני הליגה טוב יותר ממאמן הקבוצה שבראש הטבלה. אולי אף להפך.
עתה, משידוע בוודאות, שישראל תשחק השנה בליגת האומות בבית אחד עם צרפת, בלגיה ואיטליה, בין ספטמבר לנובמבר, הסיכוי להצליח בבית כזה אינו ריאלי. זו כבר לא שאלה של מאמן, אלא של איכות השחקנים.
ובכלל, נראה לי שהפרזנו בכישרונם של כדורגלני ישראל ואולי התלהבנו מהם יותר מדי. עובדה היא שהתוצאות שהשיגה הנבחרת הלאומית היו דלות ומאכזבות. הראי שעלינו להציב מול עינינו מוכיח זאת יותר מאלף עדים.
המסקנה: בטוח שמאמן זמני לא יהיה גרוע יותר ממאמן קבוע לנבחרת. הוא גם יהיה זול בהרבה, ואף אחד לא יוכל לבוא אליו בטענות.
מה דעתך על הכתבה?