מה יכולה נבחרת הכדורגל לעשות במשחקיה בליגת האומות מול נבחרות בלגיה, איטליה וצרפת? הרי מראש ידוע שסיכוייה של ישראל להקדים בטבלה אפילו אחת מהן, כמעט ואינם ריאלים. אבל, אל לשום נבחרת בעולם לעלות למגרש במחשבה שהפסד הוא דבר ודאי.
אין ספק שהמאמן הלאומי, רן בן שמעון, יסביר לשחקניו שעבורם זו הזדמנות פז להראות את כישרונם ויכולתם דווקא במשחקים הקשים מול יריבות עדיפות. כל גישה אחרת תשדר להם תחושה שלילית, שעלולה להסתיים בתבוסות מחפירות.
לעיתים, משחקים שהסיכוי להשיג בהם ניצחון הוא ירוד, שואבים מהנבחרת הטובה פחות, רגעי התעלות. זה גם מה שיכול לקרות מחר (ו'), כאשר ישראל תפגוש בנבחרת בלגיה. אני רוצה להאמין שהדבר אפשרי, כי אחרת לא יהיה למשחק שום ערך ותכלית.
ההרכב הישראלי שיעלה אינו אידיאלי, ואולם בשום פנים אסור להציגו כהרכב שהוא בבחינת הרע במיעוטו. יהיו בו צעירים אחדים, שעבורם מדובר בהתגשמותו של חלום, שכן המשחקים ישודרו גם בבלגיה, באיטליה ובצרפת, על כל המשתמע מכך. זו הבמה שמיליוני אוהדי כדורגל בעולם, החוזים בהצגותיה, יכולים להיווכח שגם לנבחרת ישראל ישנם שחקני איכות וכישרון.
ואחרי הדברים האלה כולנו מודעים לכך שליריבי ישראל בליגת האומות, כושר גופני עדיף, סיבולת גבוהה יותר ומהירות עדיפה, בהשוואה להרכב שיציב רן בן שמעון. את הפערים האלה בלתי אפשרי לסגור. הם תוצאה של מקצוענות ברמה שאליה לא הגענו, ונוצרו בזכות השקעה בלתי פוסקת ביכולת הטכנית וביכולת האתלטית בנבחרות הנערים והנוער של אותן מדינות. איני רואה סתירה בין עובדה זו, לתקווה שישראל לפחות תנסה מחר לשחק כדורגל ושלא תסתגר בבונקר. מה גם שבלגיה מצויה לאחרונה בירידה משמעותית הבולטת לעין.
בהחתמתו של רן בן שמעון למאמן הנבחרת הבוגרת היה גם מבט המרחיק לכת אל מעבר לאופק. הצעדים הקרובים בליגת האומות, אמורים להיות תחילתו של תהליך השונה מקודמיו האחרונים. בינתיים, סבלנות היא מילת המפתח, ולנו אין ברירה, אלא להתאזר בה.
מה דעתך על הכתבה?