איך מסכמים משחק שהסתיים בתבוסה 3:1 שיכולה הייתה להיות גם 4:1 אלמלא עצר יואב ג'רפי פנדל? את המשחק הזה צריך לנתח בפרופורציות הנכונות: העיתוי, הטייטל, היריבה, וההשוואה המתבקשת למה שראינו עד היום.
אולי כדאי להתרכז בפריים אחד, שהתרחש בזמן שנשנשתם משהו במטבח בין המחציות, וספק אם רבים ראו אותו. נבחרת ישראל מתכוננת לעליה למחצית השנייה, ואז חותך אותם מהמנהרה המאמן האיטלקי של בלגיה, דומניקו טדסקו, מסתובב לאחור ואומר משהו נחרץ ולא ברור, שלאחריו עולה הנבחרת הבלגית בנחישות, במה שנראה כמו ריסטרט מהיר.
פה נגמר המשחק.
כי אפשר להיערך נכון, לבחור הרכב, לשחק היטב, להראות אומץ וביצים, ואז מגיעה ההפסקה שבה יש רק 15 דקות שמאחוריהן עולם ומלואו. טדסקו עשה את ההתאמות המנטליות במחצית, דיבר בוודאי על הזחיחות, ועל קלות הדעת של הבלגים, ואולי גם על המסורת. כשקווין דה בראונה דיבר בסיום על 15 שנות דור הזהב הבלגי, שהביא את הנבחרת למקום הראשון בדירוג פיפ"א, כבר היה ברור מה קרה לבלגים במחצית: הם נזכרו מי הם.
ואז, כל מה שהיה במחצית הראשונה כבר לא יכול היה להתקיים במחצית השנייה, כשמול הבלגים הנמרצים והלוחצים, עומדת נבחרת שהיא ההיפך הגמור ממסורת של הצלחות, מדור זהב, או מפרצוף של סנסציה. אי אפשר לעשות הרבה בארבעה ימים של אימון – בטח לא יותר ממה שאכן הראתה הנבחרת במחצית הראשונה וקצת בסיום השנייה – אבל לשנות מנטליות, זה כבר קצת יותר מדי.
רן בן שמעון עלה בהרכב שהיה לו ביצים. למרות שבסגל היו שבעה שחקני הגנה כולל עומרי גנדלמן שהוא לא שחקן הגנה, חוליית ההגנה עצמה לא הייתה הבעיה במשחק ההגנה. הצלחנו לסיים משחק מבלי שהשוער או הבלמים עשו טעות דרמטית שהביאה לשער. בהרכב הזה היו הרבה שחקנים שיודעים לשחק כדורגל, כאלה שאם הם משחקים טוטאל פוטבול – הגנה והתקפה – הם יכולים לצאת למעברים עם לא מעט שחקנים.
שגיב יחזקאל החזיק קו, מוחמד אבו פאני לחץ וחטף, הבלמים גנדלמן ועידן נחמיאס הסתובבו ברחבת היריב (נחמיאס בישל את השער הישראלי). שער השוויון של ישראל בא בהתקפה שבה היו שבעה שחקנים ישראלים בשליש הבלגי. לא שער ממתפרצת, לא בגלל יתרון מספרי במעבר, פשוט התקפה שגם אם הסתיימה תכל'ס בשער עצמי, הכל היה בה נכון. היו לישראל קטעים במחצית הראשונה שבה ג'רפי הוציא כדור למגן, והכדור זז מרגל לרגל עד למצב בעיטה ישראלי בצד השני, והבלגים לא נגעו בכדור בכל המהלך.
חייבים להודות, לא היו פעולות מקריות בכדורגל הזה. שלישיית ההתקפה הכישרונית החזיקה התקפה, בחלק ההגנתי הנבחרת הייתה קומפקטית, תקפה את הכדור, השיגה אותו. הייתה תחושה, גם במחצית הראשונה, שזה לא יספיק בסוף, אבל באותה נשימה התחוור הרעיון שרן בן שמעון עלה עם הרכב ושיחק כדורגל, שהיה משיג תוצאות אחרות לגמרי מול רומניה שווייץ ואיסלנד, אבל כדורגל שלא יספיק מול בלגיה, איטליה וצרפת. שום כדורגל ישראלי לא יספיק מולן.
בן שמעון הפתיע. למרות שהוא איש קלישאתי, הכדורגל שלו היה רחוק מקלישאה. הוא החליף מערך תוך כדי משחק, לא במחצית; הוא הכניס את השחקנים הנכונים לכל מערך, והיה נדמה שהכל אצלו מתוכנן ומדויק להפליא. אין מילה אחת רעה להגיד על ההרכב או על החילופים. הבעיה הייתה שהנבחרת הישראלית מורכבת אחרי הכל משחקנים ישראלים, שחלקם משחקים רסיסי משחק בחו"ל, ולפעמים גם לא משחקים בכלל. וגם אלה שמשחקים בארץ, לא תמיד משחקים כי משחקים לפניהם בהרכב זרים. ונבחרת ששרירי התאומים של שחקניה מתכווצים בדקה 65, לא תצליח להחזיק לא במערך כזה ולא במערך אחר. בסוף, הפער האיכותי, הפיזי, המנטלי – העצום – יכריע אותה.
הדבר היחיד שמהדהד מהמשחק הזה הוא משחק ההגנה, לאו דווקא ההגנה עצמה. כולם ידברו בוודאי על איבוד הכדור של שגיב יחזקאל בשער הראשון של דה בראונה, אבל השער הזה רשום הרבה יותר על שמו של אוסקר גלוך. אפשר לשים הרבה כתרים על ראשו של גלוך, שנתן שתי מסירות אומן במהלך המשחק, אבל ממשיך להסתכל כשהכדור אצל היריב, על הכדור ולא על שחקן היריב שמסתובב בשטח שלו. דה בראונה ברח לשטח מת, גלוך לא ראה שהוא בורח לו, והג'ינג'י היה שם כדי לכבוש. כששואלים למה גלוך עדיין בזלצבורג, אולי צריך לחשוב על ההיבט הזה. זו לקות יסודית אצל ישראלים, כזו שעבדו עליה עם גלוך במכבי תל אביב, ואתמול היא עלתה בשער.
זה קרה גם לנטע לביא בשער השני של יורי טילמאנס. גם הוא הסתכל על הכדור ולא על שחקן קישור אחורי שקיבל שטח כדי להפציץ ממנו. לא צריך שבלם יחזיר לחלוץ, או ששוער ישמוט כדור, כדי לחטוף שלושה ואפילו ארבעה שערים. צריך שהקישור לא יספק את ההגנה הנדרשת לשחקני ההגנה שלו, שיחפף בכיסוי. משחק הגנה מתחיל אצל החלוץ. ענאן חלאילי אגב, השתתף במשחק ההגנה. גלוך ומנור סולומון כמעט ולא.
סולומון חזר לנבחרת אחרי עידן שלא ראינו אותו. שיתוף הפעולה עם גלוך וחלאילי הצית את הדמיון, אבל סולומון חסר כושר משחק, הוא בקושי ראה דשא בשנה האחרונה. זה היה מהר מדי ויומרני מדי לשים על כתפיו את הנבחרת וגם לשים על זרועו את סרט הקפטן. נדמה לי שנטע לביא היה צריך לקבל את הסרט לפניו, יומו של סולומון כקפטן עוד יגיע. זו הייתה ההחלטה היחידה של רן בן שמעון שאפשר היה להתווכח עליה.
אפשר להעריך בזהירות שנבחרת ישראל תסיים את הטורניר הזה עם 0 נקודות. בלגיה עוד פחות טובה כרגע מאיטליה וצרפת. לא בטוח בכלל שנבחרת ישראל יכולה לייצר המשכיות ולגדל כושר גופני וחוסן מנטלי בעוד יומיים או בעוד חודשיים, אבל אם ימשיך ההרכב, המערך, הבילד אפ המסודר, האגרסיביות והאומץ בהתקפה, שגם הניב שני שערים פסולים על הקשקש, יכול להיות שאת התוצאות האמיתיות נראה בסוף מרץ, כשיחלו מוקדמות מונדיאל 2026. אי אפשר להמר על נבחרת ישראל שתהיה בין 48 הנבחרות במונדיאל, אבל אולי אפשר לקוות, שככה, נוכל לפחות ליהנות ממנה. הסטאז' שלה יהיה כואב, אבל יכין אותה היטב.
מה דעתך על הכתבה?