הקהל הישראלי כבר מזמן מיואש מהנבחרת. הוא צופה במשחקים, תמיד יש לו תקווה קטנה אך מהר מאוד הוא מתבדה ועובר לספורט הלאומי המוכר וחוזר לזלזל. אפשר להבין לליבו. בסך הכל אנחנו סופרים 54 שנה ללא טורניר גדול, ובקמפיין הנוכחי בליגת האומות – בו הפערים הם עצומים ועד עכשיו אנחנו אפילו לא קרובים להשיג נקודת כבוד – לא היה סיכוי מלכתחילה.
ועדיין, איכשהו נראה שהמשחק הערב (21:45) נגד צרפת מקבל תשומת לב מיוחדת. פרעות אמסטרדם, האיבה בצרפת ואיתה אבטחה חסרת תקדים, אווירה עוינת ולחוצה סביב הטיסה, שלמה שרף שמדבר עם השחקנים על הנכדה שנרצחה והצורך להעלות את המורל לעם ישראל. פתאום כולם ישמחו לאיזה תיקו הירואי, כזה שגם ייתן קפיצה ואמונה לנבחרת וגם יעשה טוב לצופים בבית.
האמת? כל האנרגיות בהתכנסות הנוכחית שונות מההתכנסות הקודמת. בקודמת רן בן שמעון הסתבך תקשורתית סביב דין דוד, לאחר המשחקים הוא לא ידע בדיוק מה לומר ובסופו של דבר ספג ביקורות קשות. כמאמן נבחרת, צריך לפעמים לדעת להיות פופוליסט ובן שמעון עשה הפעם את השינוי. דין דוד, סבע וירדן שועה היו בכושר טוב גם בזימונים הקודמים, אך נראה שהמאמן הסיק את המסקנות והבין מה צריך לעשות אחרת כדי לייצר שקט תעשייתי. כל הכבוד לו על היכולת להוריד מהאגו ולעשות את התיקון.
ההחלטות שבן שמעון קיבל חשובות, כי שקט תעשייתי הוא הסיכוי שלו. בנבחרת שתמיד נמצאת בטווח הפסד או תיקו מרעל תקשורתי וסביבתי, כשכל טעות קטנה יכולה להפוך אותה, רצוי לצמצם רעשי רקע. כל אמירה לא במקום או גישה לא נכונה כלפי שחקן, במיוחד בעידן בו הקהל מתעניין יותר בקבוצות ופחות בנבחרת, היא טעות יסודית.
זה לא רק הקהל. גם הקבוצות עצמן לא פועלות מתוך אינטרס לאומי ויודעות לשחרר מהנבחרת שחקנים עם פציעות קלות כדי לא לקחת סיכון. הנבחרת הפכה לאיזשהו עול, ומשהו חייב להשתנות בגישה הכללית של כל הנוגעים בדבר.
לפי התרגול באימון אתמול, אוסקר גלוך צפוי לפתוח וזאת בשורה טובה. אם מדברים על ראייה לעתיד והצערה, זאת צריכה להיות הנבחרת של אוסקר. צריך ללכת איתו בכל סיטואציה, כדי שילמד לקחת את המשחק עליו. הוא הקשר הכי מוכשר שיש לנו וצריך לתת לו את המפתחות. ואם מסמנים את 2028 כשנת המבחן, אוסקר יהיה זה שיוביל אותנו שם יחד עם יוצאי הנבחרת הצעירה.
הבעיה של הנבחרת היא כמו תמיד במשחק ההגנה. בן שמעון לא סומך על שני בלמים במערך של ארבעה שחקני הגנה, והנבחרת תמשיך לפתוח עם שלושה: שון גולדברג, רז שלמה ועידן נחמיאס. אפשר להתווכח על המערך או על השמות בהגנה, אך בסופו של דבר אין לנו יותר מדי אופציות. נכון להיום, רמת שחקני ההגנה בסגל הישראלי לא מספיק טובה ושום דבר לא ישנה את זה.
כך או אחרת, זה הופך את הצורך בקישור אחורי אגרסיבי לחובה. מוחמד אבו פאני ומחמוד ג'אבר הם שניים שייתנו הכל, אך אוסקר גם צריך להוכיח שהוא יכול לעזור להם, במיוחד במשחקים כאלה מול יריבות עדיפות. אם גלוך יצלח את המבחן ההגנתי, בן שמעון לא יחשוב פעמיים וייתן לו את המושכות לטורנירים הבאים.
העובדה שדניאל פרץ לא משחק בבאיירן מינכן ומקבל הזדמנות הערב, עוררה תהיות ולא ברור למה. דווקא במשחקים מהסוג הזה, כשהפערים ברורים ואין לנו סיכוי להשיג כמעט כלום, להחזיר לעניינים את השוער הישראלי הטוב ביותר זאת חשיבה נכונה.
מתישהו פרץ יחזור לשחק – בבאיירן או במקום אחר – ועד אז בן שמעון מנסה לתת לו דקות משחק אמיתיות ולחזק את הביטחון שלו. גם אם זה יעלה בטעות או שתיים, זה בסדר גמור. גם אלה ששיחקו עד כה עשו טעויות, ולתת לדניאל פרץ את המשחקים האלה זאת החלטה ראויה לעתיד הנבחרת.
מה דעתך על הכתבה?