סוף סוף גם הנבחרת שלנו הוכיחה שבכדורגל הכל אפשרי. ניצחון אמש, 0:1 על בלגיה, נכנס לאותה קטגוריה, ולכן לא סתם אמר בן שמעון: "גאווה גדולה, הלב שלי מתפוצץ".
אמנם עוד לפני שריקת הפתיחה היה ברור שבלגיה תחסר כמה משחקניה הטובים ביותר, אבל אין בכך כדי לתרץ את ההפסד שהנחילה לה ישראל. בסיומו של המשחק מיהרתי לבדוק את דרוג נבחרות העולם, שפירסמה פיפ'א ב- 24 בחודש שעבר. בלגיה דורגה שישית, בהקדימה בין היתר את נבחרות פורטוגל, הולנד, איטליה וגרמניה. ישראל לעומתה, רק במקום ה- 81, ללמדנו עד כמה גדולה מאד ההפתעה שנירשמה אמש.
שלושה ימים קודם לכן, בפריז, התגוננה ישראל במשחקה מול צרפת, ובזכות הבונקר המאולץ, כפתה 0:0 על הטריקולור. אלא שמול בלגיה זה כבר נראה אחרת. להוציא את 20 הדקות הראשונות, בהן בלטה עליונות בלגית, הציגה ישראל משחק שיצר הזדמנויות להבקעה, והיא בוודאי לא נפלה מיריבתה. במחצית השנייה אף העלתה הילוך, מנעה מהבלגים סיכון ממשי של השער, עליו גונן דניאל פרץ, ובמקביל חתרה כדי לכבוש.
משך שנים אנחנו מורגלים בכך שהנבחרת סופגת שערים מכאיבים, במיוחד בדקות האחרונות, אך אתמול השתנתה התמונה. שער הניצחון הישראלי הובקע בדקה ה- 86, ולמעשה עשה צדק עם מי שסיכנה יותר את השער, ובעטה לעברו. השער עצמו נבע ממסירת רוחב בלגית, בתוך רחבת העונשין, וזאת כמקובל בשנים האחרונות. בעבר הרחוק ידעו שוערים, מגינים ובלמים, שכדור ברחבתם מהווה סכנה ממשית, והם הרחיקו אותו במהירות לכיוון מרכז המגרש, או אל פינותיו. על המישגה הזה עט הפעם דיא סבע, וממנו כבר הגיע הכדור לירדן שועה,שבבכורה במדים הלאומיים, כבש מקרוב את שער הניצחון.
להישג הזה שותפים המאמן וכל השחקנים. כשהתברר להם עד כמה "השד הבלגי" רחוק מלהיות שד, אלא הפך לרכיכה, שאבה הנבחרת שלנו ביטחון. מעבר לשער היקר היא השלימה משחק שני ברציפות מבלי לספוג שער, הישג העומד בפני עצמו.
על נבחרת ישראל נאמר וניכתב שהיא מצליחה יחסית במשחקי ידידות אבל סובלת מפיק ברכיים במשחקים הנערכים במיסגרת רישמית. והנה, דווקא בהיותה בבית אחד עם צרפת, איטליה ובלגיה, היא סיימה אותו כאשר במאזנה 4 נקודות. הם הושגו בשני משחקיה האחרונים , וטוב שכך, משום שתמיד זוכרים את הסיום.
לזכותו של המאמן רן בן שמעון יאמר שעוד לפני שריקת הפתיחה למשחק עם בלגיה, הוא דיבר על הרצון והשאיפה לנצח, ובכך הדביק את שחקניו. בהיותו מנהיג הנבחרת הוכיח בן שמעון, שאפשר כנראה לעשות אחרת ממה שעשו קודמיו הרבים בתפקיד המאמן הלאומי. נקווה שזו רק תחילתה של הדרך, ואם המשכה יהיה על אותו מסלול, אזי כולנו נצא נשכרים.
אשר למפסידה, בלטה במשחקה העובדה ששחקניה נבלעו בערפל, הירבו במסירות חסרות ערך ומיעטו לבעוט לעבר השער הישראלי. עבורה הייתה זו מפלה היסטורית. ממש השפלה, שתחייב אותה לבצע שינויים משמעותיים, כי בינתיים מה שטוב אצלה הוא ה… שוקולד ולא הנבחרת.
מה דעתך על הכתבה?