בבואי לסכם את השבוע האחרון של ישראל בליגת האומות, אני חושב מיד על כך שהנבחרת זכתה ב־4 נקודות, שהן 4 יותר ממה שרבים חשבו שהדבר כלל אפשרי.
קשה היה לתת לה סיכויים ממשיים נוכח השיבוץ בבית אחד עם צרפת, איטליה ובלגיה. לכל אחת מהן סגל עוצמתי של שחקנים, ומכאן שהתיקו (0:0) בצרפת, והניצחון (0:1) על בלגיה, נחשבים להפתעות של ממש. אחרי הכול, התרגלנו לנבחרת ישראל בכדורגל שאיכזבה אותנו פעם אחר פעם, טורניר אחר טורניר.
אומנם גם עכשיו סיימה ישראל במקום האחרון בטבלה, ובכל זאת היא כאמור לא חזרה הביתה בידיים ריקות, אלא עם פנים הצופים פני העתיד. חתום על כך המאמן רן בן שמעון, ששידר כל העת ביטחון ואמונה בשחקניו ודוגמאות לא חסרות.
למשל, בהחלטה להעניק לדניאל פרץ את אפודת השוער בשני המשחקים האחרונים. אומנם פרץ מתאמן בקבוצתו באיירן מינכן, אולם לא משחק בה. בהחלטה שכזו לקח על עצמו בן שמעון סיכון מחושב, ולמרבה השמחה, היא התבררה כנכונה. או כדוגמה אחרת, לשלב לקראת סיום המשחק מול בלגיה, במצב של 0:0, את שני שחקני ההתקפה, דיא סבע וירדן שועה ואכן שניהם שיתפו פעולה בשער הניצחון שכבש ירדן. לא בטוח שכל מאמן היה מעדיף את שני החלוצים, אלא אולי חושב יותר כיצד לשמור על התיקו. הדבר עומד לזכותו של רן בן שמעון.
הניצחון על בלגיה התקבל באירופה כסנסציה ובהתאם להישג הוא הוכתר "כנוק-אאוט ישראלי", או לחילופין, במשפטים "ישראל הטביעה את בלגיה", "וזו הייתה חרפה בבודפשט". במילים אחרות: בלגיה חוותה השפלה של ממש, גם כשמדובר בתוצאה מינימלית של 1:0.
בספורט אתה נחשב על פי התוצאה האחרונה, ומכאן הגאווה שעליה דיבר רן בן שמעון, אבל חשוב מכל דבר לזכור שעדיין אין קיצורי דרך, וכי דרושים סבלנות, ובעיקר שיפור משמעותי ביכולתן של קבוצות ליגת העל.
מאוד בקרוב, כאשר הנבחרת שלנו תשוב לזירת אירופה, כבר יתייחסו אליה כאל מחוללת ההפתעות. משימותיה יהיו לכן לא קלות יותר, אלא אולי אף קשות בהרבה.
מה דעתך על הכתבה?