דניאל פרץ אכזב, מנור סולומון יכול היה יותר, ומי התפספס? מסכמים קמפיין

לנבחרת ישראל לא היו הרבה סיכויים מלכתחילה להעפיל למונדיאל מבית שכלל את נורבגיה ואיטליה, ואמש (ראשון) הסתיים הקמפיין באופן רשמי, כשהחבורה של רן בן שמעון גברה 1:4 על נבחרת מולדובה במשחק לפרוטוקול בלבד, וסיימה במקום השלישי בבית, שקובע שעוד טורניר גדול נראה מהבית. כעת, הגיע הזמן לסכם – מי השחקן שאכזב, מי התקדם ומי התפספס?

אלה 10 הקטגוריות שנבחרו לסיכום הקמפיין האחרון:

המאכזב: דניאל פרץ

את המשחקים האולימפיים בפריז הוא החמיץ בגלל פציעה, אבל בליגת האומות הוא נתן מספיק סיבות להאמין שיש לנו מניה בטוחה בשער. להיות על הספסל בבאיירן מינכן והעונה גם בהמבורג, כנראה משפיע לרעה. פרץ, אחד השחקנים שאמורים להיות עמודי התווך בנבחרת הזאת, כמעט שלא בלט בקמפיין הזה בצורה חיובית. זכורים לו השערים שספג מול איטליה ומול נורבגיה. שתי חמישיות וגם אם לא הכל באשמתו ואפילו רחוק מכך, הוא עדיין אכזבה. פרץ הוא אחד השחקנים שאנחנו צריכים להישען עליהם כדי לנסות ולעשות יום אחד טורניר משמעותי. גם בקמפיין המוקדמות ובטח כדי להעפיל לטורניר גדול. חשבנו לפני כמה שנים שדניאל פרץ יהיה שוער הנבחרת לפחות ל-10 השנים הבאות ללא מתחרים וכרגע זה לא שם. ציפינו ממנו להרבה יותר.

המתקדם: אליאל פרץ

לקמפיין הזה לא נכנס אליאל פרץ כשחקן הרכב, אבל במשחק השני מול נורבגיה שלח אותו רן בן שמעון לדשא וגילה את מה שחיפש. שחקן מרכז שדה אמיתי. חכם, נייד, אינטליגנט, שקט. הוא לא השחקן הכי טוב בנבחרת אבל הוא זה שעשה את ההתקדמות הכי גדולה. גם במקביל בהפועל באר שבע שם הוא מניה בטוחה של רן קוז'וך. אליאל פרץ יוצא מהקמפיין הזה במקום הרבה יותר טוב מהמקום ממנו הוא הגיע לקמפיין הזה. הוא היום שחקן הרכב משמעותי בסגל הלאומי וכך נראה שגם יהיה בקמפיינים הבאים.

הפספוס: ענאן חלאילי

רק במשחקים האחרונים הוא הפך לשחקן הרכב אצל רן בן שמעון. בשני המשחקים האלה מול ליטא ומול מולדובה הוא היה חסר בגלל פציעה, אבל את השיפור אצלו ואת מה שהוא יכול להביא לנבחרת, ראינו מול איטליה באודינה על אף התוצאה הרעה. חלאילי הוא פספוס בקמפיין הזה. הוא גם משלם מחיר כי הוא משחק בעמדה של דן ביטון ואם הנבחרת לא משחקת עם שלושה בלמים, קשה לו יותר למצוא לעצמו מקום. אבל אין לנבחרת ישראל שחקנים עם הנתונים הפיזיים של חלאילי. המהירות, הכוח, העוצמה. ולכן רן בן שמעון צריך למצוא בשבילו את המקום לקמפיינים הבאים כי אי אפשר לוותר על ענאן חלאילי.

יכול יותר: מנור סולומון

מנור סולומון הוא ללא ספק השחקן הבולט בנבחרת ישראל. הנוכחות שלו תמיד מרימה את הרמה של כולם. אבל התחושה היא שהוא יכול הרבה יותר. משהו עוצר אותו. ברור שזה גם קשור ליריבות הקשות כמו נורבגיה ואיטליה שעשו לו חיים לא פשוטים, אבל אם יש שחקן שצריך לצפות ממנו להוביל את הנבחרת בשנים הבאות לטורניר גדול זה מנור סולומון. הוא היה דומיננטי במשחקים מול הנבחרות החלשות בבית אבל היה חסר בהרבה דקות מול הנבחרות החזקות.

המשתפר: דן ביטון

יש כאלה בנבחרת שאומרים שזה דן ביטון ועוד עשרה. ברור שזה לא כך. אבל גם ברור שהחיבור שיש בין רן בן שמעון לבין הקשר שצמח אצלו באשדוד הוביל לכך שביטון עשה קמפיין טוב. גם בהפועל באר שבע הוא מאוד דומיננטי עם שערים רבים העונה. היום אפילו במכבי תל אביב מצטערים על זה שנתנו לו ללכת להפועל באר שבע. וכשרואים מה הוא תורם לנבחרת ישראל על אחת כמה וכמה. הוא ללא ספק אחד השחקנים שעשו את השיפור הכי גדול ביכולת שלו ואחד השחקנים שנתנו לנבחרת בהרבה משחקים דקות טובות מאוד.

הנעלם: עומרי גאנדלמן

קמפיין שבו הוא לא היה נוכח וזה משהו שיהיה צריך לראות איך פותרים. לא יכול להיות ששחקן בולט בליגה הבלגית, לא יהיה חלק מנבחרת ישראל אפילו כשהוא מוזמן. דווקא בהתכנסות האחרונה הוא היה אמור להיות שחקן הרכב אבל שוב הגיע עם פציעה ושוחרר. לא ברור עדיין מה העמדה הכי טבעית עבורו. בשביל רן בן שמעון הוא שחקן שצריך לשחק מתחת לחלוץ אבל מתחת לחלוץ יש כבר שחקנים אותם מעריך בן שמעון יותר. בעבר עשה גאנדלמן עמדות נוספות וצריך לחזור אליהן. אין לנו יותר מידי שחקנים בקישור עם הגובה שלו, הפיזיות שלו וצריך לנצל את זה. גאנדלמן לא יכול להיות נעלם בנבחרת ישראל הזאת.

היציב: דור פרץ

כמו במכבי תל אביב כך גם בנבחרת, קמפיין יציב וטוב באופן יחסי. גם הוא לא בלט במיוחד מול הנבחרות החזקות, אבל ביחס לתרומה של שחקנים אחרים הוא היה יציב במה שנתן, כאשר אפילו הפך לרב גוני ושיפר את יכולת הכיבוש שלו עד שהפך במשחקים מסוימים אפילו לחלוץ המטרה. בגיל 30 הוא אחד העוגנים של נבחרת ישראל אבל יש כאלה שיגידו שזה גם מלמד על הנבחרת עצמה, שאין בה כאלה שמתבלטים מעליו.

הדיפלומט: אלי דסה

בחלק מהקמפיין הוא בכלל היה בלי קבוצה ובכל זאת רן בן שמעון שמר עליו והעריך אותו. בקמפיין הזה הוא כבש שער חשוב, ראשון שלו בנבחרת, מול אסטוניה, אבל צריך לומר את האמת – דסה יוצא מהקמפיין הזה כאיש שיכול אחרי הפרישה לעבוד בשקט במשרד החוץ. בכל פעם שישב במסיבות עיתונאים נתן הצגה יותר גדולה ממה שנתן במגרש. באוסלו מול נורבגיה זה היה השיא מול סוללת עיתונאים מקומית דיבר וייצג את המדינה, כי בסוף הקמפיין הזה היה יותר פוליטי אפילו מאשר מקצועי. הכדורגל בהרבה משחקים היה בתפקיד משני ודסה כמו דיפלומט שמר על הנבחרת. לא במקרה הוא קפטן ורן בן שמעון ישמור עליו גם לקמפיינים הבאים.

דרך במקום: מוחמד אבו פאני

מוחמד אבו פאני צריך להיות שחקן הרבה יותר דומיננטי בנבחרת ישראל. אין הרבה שחקנים שרוצים את הכדור לרגל כמוהו. שיודעים לנהל את המשחק. שזוכים אפילו להשוואה בהיבט הזה לאיל ברקוביץ'. אבל הקמפיין הזה היה מאוד בינוני מבחינת אבו פאני. היה לו שער שרומם את הרוח בהפסד לנורבגיה בחודש מרץ, אבל מעבר לזה לא היה יותר מידי. היו גם פציעות וגם העובדה שבהונגריה בקבוצתו הוא כבר מזמן לא כינור ראשון פגעה בו ובנבחרת. גם הוא נמצא בקטגוריה הזו של שחקנים שצריך להוציא מהם הרבה יותר כי יש לו איכויות. נחשב לאחד המנהיגים של הנבחרת אבל לא הורגש מספיק.

התקווה: סתיו למקין ודור תורג'מן

אי אפשר לסיים את הסיכום הזה בלי משהו חיובי להמשך. למקין בהגנה תורג'מן בהתקפה, הם השחקנים שרן בן שמעון ילך איתם בקמפיינים הבאים. למקין היה מבוקש מאוד ולא במקרה במכבי תל אביב לעונה הזאת, אבל הוא בחר לעבור להולנד ובינתיים עוד לא עשה שם את הקפיצה שהוא מצפה לה, ותורג'מן עם המעבר לארצות הברית אמור להמשיך לקריירה עשירה בהמשך. שניהם שחקנים שהנבחרת תהיה בנויה עליהם. הנבחרת הזאת עשלה מבחינה הגנתית. למקין לא היה בחלק גדול מהמשחקים בלם ראשון, אבל עם הזמן בן שמעון למד את האיכויות שלו, ואם היה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ברור שהוא היה מקבל הרבה יותר דקות בקמפיין הזה וכך גם תורג'מן שלא נהנה מביטחון גדול שנתן לו המאמן. ההערכה היא שזה ישתנה בזמן הקרוב.